../images/Emo24.gif../images/Emo51.gif../images/Emo24.gif../images/Emo51.gif../images/Emo24.gif
אני באמת שואבת כוח מהפורום הזה(מהאנשים שבו שהופכים אותו למה שהוא-משהו מיוחד
),אתם מדהימים ולפחות איתכם יש לי בטחון שאהבה לא תהפוך ללינץ'...
אין הרבה מה לעדכן כי העניין עוד לא נפתר-עוד לא החזירו אותי לכיתה,המנהלת מתכננת לעשות עם כול תלמיד שיחה אישית ולהחתים על חוזה בנוגע להתנהגות אליי ספציפית ולאנשי צוות בפרט אבל למה שהיא תזוז מהר כשהיא יכולה לזוז בקצב של צב?...אתמול הייתי עם כיתה ז' ומדובר בהבדל משמעותי בהשוואה לכיתה הרגילה(ו'),קודם כול בגלל כמות הילדים(ביום ממוצע 3 מתוך 5 סך הכול,בו' יש שמונה וזה כבר משנה הכול),הסיבה השנייה היא שרוב הכיתה הן בנות ולא יעזור ועם כול האפליה למרות שגם לבנות יש אבחונים להפרעות התנהגות(אחרת הן לא היו בביה"ס וכבר יצא לי לראות אותן מתפרצות...)הן עדיין בנות והן משרות אווירה לגמרי שונה-אתמול כשנכנסתי עשר דקות אחרי שהתחיל השיעור הראשונה(תזונה) מצאתי את הבנות+הבן שהגיע(יש שני בנים,אחד לא היה אתמול)מתווכחים מי יסדר יותר את הכיתה,הם הבריקו את המקרר בפנים,שטפו כלים וכו' ולא היה איכפת להם שהם עוד לא התחילו בכלל ללמוד-לכאורה נורמלי לגמרי אבל עם הכיתה הרגילה זה מעולם לא קרה...נוסיף לעובדות האלה גם את העובדה שמדובר בכיתה שנמצאת יחד כבר שנה שנייה ומאוד מגובשת ואתמול היה באמת יום טוב אצל כולם וגם לי היה כיף איתם ועדיין בגלל שאני אמורה לחזור לכיתה ו'(אין מישהו אחר שיהיה בה...)אני לא ממש יכולה לתת 100% וזוכרת כול הזמן שלצערי אני זמנית שם... הבעיה הגדולה היא שהילד שהסית את כולם(הבעיה האמיתית היא לפתור איתו את הבלאגן,ואמרתי שאני מוכנה להתנצל על שתי האמירות החדות שנפלטו לי אחרי שממש ממש ממש עברו את הגבולות שלי ולא יכולתי להתאפק...) לא חזר הביתה לפנימייה מיום חמישי(הוא אמור לחזור בשבת גג ראשון כמו שאר הילדים,הם יוצאים פעם בשבועיים),אתמול בערב כששמעתי שהוא עדיין לא חזר התחלתי להיכנס לפראנויות שאולי הוא פגע בעצמו חס וחלילה בגלל האמירות שלי(שבהחלט ידעו לפגוע במקומות כואבים)או שהוא ומישהו מהשכונה/משפחה יבואו להתקיף אותי בבית ספר(וקרה כבר משהו דומה איתו ועם אימא שלו בתחילת השנה,למזלי לא איתי...),ממש הטריד אותי העניין ולא ישנתי בלילה בכלל והפעם לא רק בגלל שאני לא אוהבת לישון,דווקא הייתי נורא עייפה כי מעל שבוע שאני סובלת מסיוטים רציניים ומדובר בעומס נפשי עצום אבל פשוט לא יכולתי להסכים עם המחשבה שהוא יפגע בעצמו,הוא הגזים מאוד ופגע בי בעוצמה אבל מעולם לא איחלתי שיפגע...שלחתי הודעות מבוהלות למדריך של הפנימייה(תיכף נגיע גם לזה...)ולמחנכת המחליפה ושניהם לא ענו לי,מה שבטח לא הרגיע אותי... היום הייתי בהשתלמות מטעם השירות לאומי(הבת שירות השנייה החליטה להיות בבית ספר ולהבריז מההשתלמות למרות שאסור לה,לטיפשה יש גם יום הולדת היום,אין לה פלאפון וכשהתקשרתי לבית ספר כדי לאחל לה מזל טוב הפוסטמה לא קלטה שזאת אני...מי לעזאזל יתקשר אליה לבית ספר?מי שבבית ספר כבר רואה אותה ולחברות שלה אין סיבה לצלצל לשם כשהן יחגגו לה אחרי הצהריים ויתקשרו לבית...,היא לא קיבלה עוגה מתלמידים ולא חגגו לה כמו שעשו לי,זה רק אומר שאותי בגדול יותר אוהבים וזה קצת העלה לי את הבטחון שממש מעורער החודש בעקבות כול האירועים...אני יודעת שאני מניאקית אבל הגברת לא טרחה ממש לתמוך בי בחודש הזה,בדיוק כשאני זקוקה לים של תמיכה ככה שמבחינתי אין לי סיבה לא להיות מניאקית,עם כול זה שאנחנו לא אויבות וביחסים נחמדים סך הכול),בקיצור הייתי בהשתלמות ולא היה לי הרבה מצב רוח למרות שקיבלתי המון תמיכה ויצא שביטלתי פגישה בתל אביב(עד שאני כבר באיזור...)עם ידיד ותיק שמאוגוסט אנחנו מנסים לתאם פגישה(לא ראיתי אותו כמעט שנה),הוא כבר היה מוכן ונראה לי שאיכזבתי אותו,התנצלתי הרבה ולפי התגובות כנראה שיותר מידיי כי הוא כול שנייה אמר לי שאין מה לדאוג,דיברנו בהודעות במשך כול הנסיעה שלי מתל אביב לבית וקצת התעודדתי היום. מה שכן,עכשיו דיברתי עם המחנכת והילד ההוא חזר לפנימייה לפני כמה דקות,לפחות או חי אבל זה אומר שמחר אני שוב בקו האש אפילו שאני עדיין לא חוזרת לכיתה... תשמעו חוצפה-אתמול המנהלת של הבית ספר החליטה לקבוע לי גם על חיי החברה,הייתי בחדר שלה כדי לברר מה הולך איתי ונכנסה המחנכת(המחליפה...)ואמרה שהילד ההוא לא חזר לפנימייה,אמרתי שאולי זה גם מהסיבה שבפנימייה הוא הרס מיכל מים בשווי 40,000 יחד עם עוד ילדים בשבוע שעבר,המנהלת שאלה איך בדיוק אני מעודכנת בזה(היא לא ידעה על הסיפור וזה במילא לא מתחום אחריותה,נדחפת...)ועניתי את השם של המדריך שלו בפנימייה,היא התחילה לשאול "התקשרת אליו?",אמרתי לה "למעשה שנינו התקשרנו אחד לשני עד שתפסנו אחד את השנייה בשבת" והיא מגיבה "זה חייב להיפסק" ואני "סליחה?",היא "רק אני מעדכנת את הפנימייה","מי בכלל עדכן את הפנימייה?דיברתי איתו בלבד ולא על בלאגנים בפנימייה אלא על הרבה דברים,הוא הבין שאני על סף התמוטטות ואין לי עם מי לדבר והוא גם בערך בגילי והתחברנו",המנהלת עסוקה בפרצופים שלה וממלמלת שלא נראה לה בלה בלה בלה,הבהרתי לה חד משמעית שבבית ספר היא תקבע לי עם לדבר(וגם זה בערבון מוגבל) אבל את הידידים שלי אני כבר אמצא לבד,למה נראה לה שעד שמצאתי מישהו נורמלי(שעובר דברים דומים) לדבר איתו בגובה העיניים אני אשאל אותה???... והייתה גם תקרית עם מיץ פטל אתמול שחטפתי מאנשים,איזה בית ספר קמצן,אי אפשר לתת לילד מסכן שאין לו הרבה אוכל בבית והתנהג יפה כול השבוע קצת מיץ פטל(מבקבוק מלא שעומד בלי שיגעו בו מיום שישי,המורים לא אוהבים פטל ולא מוכנים להתחלק...)מבלי לחטוף,לכו תבינו אנשים,אני שוקלת לקנות פטל מכספי ולדאוג שיהיה שם בפינה מסוימת ורק אני אחליט להשתמש בו ולמי לתת ממנו... כמה תלונות,חתיכת קוטרית,צריך גם קצת דברים טובים לאיזון,לא?
...מחר אחרי בית ספר אני מגיעה לבית ספר של אחי(הקטן,זה בית ספר יסודי א-ו') לישיבת עיתון-אני העורכת ומדובר באתגר שלקחתי על עצמי ורק עכשיו מתחיל לצאת לפועל,חוץ מיזה שאתמול בערב נקבעה לי שעה עם מישהי מהמקום של המפגרים אצלה בבית וכול יום שני אני אעזור לה ללמוד מחשב במשך חצי שעה-שעה(היא אדם מאוד קשה והיא אמרה לעובדת רווחה שלה שהיא רוצה רק אותי,היא מאוד אהבה אותי בסוכות וכול כך ביקשה שכשהעובדת רווחה שלה פנתה אליי הרגשתי שזאת מצווה אפילו שאלה לא הימים שאני בכפר...),אתמול היינו בפגישה(העובדת רווחה,האישה הזאת ואני) קרוב לשעתיים והחלטנו שנעבוד יחד(עד שימאס לי,זה התנאי),בנוסף יש גם עריכה של העיתון של המקום למפגרים ואומנם רק דיברו איתי וכלום עוד לא ממש התחיל לזוז ואין לי אפילו מושג איך עושים עיתון עם אנשים בעלי פיגור שכלי אבל לפחות נותנים לי לעשות משהו שאני מאוד אוהבת ומעריכים אותי אז אני קצת מעודדת...נקווה רק שאני לא אקרוס(הכול תלוי במה שילך עם הבית ספר,שם הכי קשה והכי משפיע עליי...)... שוב
ענקית על הכול מאז ומתמיד,מקווה שלא הכבדתי עליכם ומחכ ה לשמוע מכם על הכול
,נמאס לי להתבכיין ואני ממש מחכה שתדברו
אז תזכרי שאנחנו תמיד איתך בכל מצב, ואם קשה לך את יכולה תמיד לחשוב עלינו ולשאוב מאיתנו כוח. אנחנו אוהבים אותך, ואל תעיזי לשכוח את זה
