הנה אחת, וזה לא הסוף
כמו בכל יום אנחנו מכינים את השמלות למדידות בימים הבאים, בימים בהם יש לחץ, אנחנו בקושי מכינים את של מחר, בימים שפחות לחץ, אנחנו כבר עובדים על שבוע הבא, ועל דגמים לקולקציות. אז בשבוע לחוץ פחד, החלטתי לעזור לתופרות, כמו שאני עושה לא מעט, הבטתי בלו"ז, וראיתי שיש מדידת בדים לכלה מסוימת, שמלה חדשה, היתה לה המון עבודה לקחתי את השמלה מהקולב על פי התיאור של המודדת שהיתה איתה, ועבדתי על השמלה., אחרי מספר שעות, סימנתי ביומן שהשמלה מוכנה למדידה, כדי שהתופרות תמשכנה הלאה לשמלה הבאה. למחרת הכלה מגיעה ו...זו לא הכלה של אותה השמלה., סיפרנו לה על הטעות, ביקשנו ממנה שתחכה. התלבשנו כולנו על השמלה, כל עובדת על חלק אחר, אחרי קצת יותר מ חצי שעה, המדידה היתה מוכנה, והכלה מצידה נחה שתתה קפה, דיברה עם הארוס, ולא הרגישה שעבר הזמן. מדדנו לה, הכל היה בסדר, ושלחנו אותה לדרכה, לפני שהיא יוצאת היא אמרה," Y לאחרונה אני לא מספיקה לנוח, עשתה לי טוב הטעות שלכם..." וכמו בכל ענין אין רע בלי טוב, וכשהגעו לתור הכלה האמיתית לשמלה, השמלה היתה כבר מוכנה, כיף לסמן וי ולעבור הלאה. .