שרשור פתיחה- פלמ"ח 3!

YossihNew

Well-known member
"אין אנו, יהודי ארץ־ישראל, רוצים להיהרג. אנו רוצים לחיות... גם לנו היהודים, כמו לאנגלים ולאחרים, יש זכות לחיות כיחידים וכעם, אולם גם לנו כמו לאנגלים יש משהו, שהוא יקר לנו גם מהחיים... אנו מוכנים להיהרג ולא נוותר על שלושה דברים: על חירות העלייה היהודית, על זכותנו לבנות שממות מולדתנו, על עצמאותו המדינית של עמנו בארצו."
(דוד בן גוריון, תשובה לשר החוץ הבריטי, ארנסט בווין)

1947 הגיעה. הבריטים עומדים לעזוב. ורק נשארה שאלה אחת... מי האידיוט שהחליט לקצץ את העונה בחצי?! אה?! מי נתן את ההוראה?! דיין, בגין, בן גוריון, מי?!

מה יהיה? השנה 1947- סיפור המאבק בבריטים מתקרב לסופו, הצבעת האו"ם על מדינה יהודית כבר ממש בפתח, וכעת תוהים כולם מי הם באמת, מי הם רוצים להיות במדינה החדשה הזו, ואיזה עתיד ייצרו יחד לכולנו. אלא שסכנה חדשה מאיימת ברגע האחרון על הקמת המדינה, ומחייבת את כל גיבורינו, שסיימו את הכשרתם והתפזרו בעונה הקודמת ליחידות פלמ"ח שונות, לשוב ולהתאחד להרפתקה אחרונה. האם אלינור ואורי יוכלו לחזור ופעם אחת נאיה תמצא אהבה שתחזיק מעמד? איך יוחנן יסתדר עם אחותו והפיקוד עם גאולה? למה רות לוקחת לנאיה את החבר? איזו אהבה דן מוצא? מה עם יעל וחיליק? והכי חשוב: האם סופסוף אמיל ושרה יוכלו לאהוב בשקט?!

מי יהיה? עומר חזן, נאיה בינשטוק, אברהם ארנסון, האחיינית הראשונה נטע רוט, יעל שלביה, אלונה סער, טל גרושקה, אביב פנקס, עדי אלון, מיכאל גבעתי, דולב מסיקה, גל פרנק, גל אמיתי, דינה סנדרסון, יובל מנדלסון, אורי גוב, נתי רביץ, אלדד פריבס, יורם לוינשטיין, דיוויד לוינסקי, יובל ינאי.


מי מצטרף? נועה קירל האחת והיחידה כשולמית אלוני, בר מיניאלי כבת שבע שושני- אחותו של יוחנן שמזכירה את רוני, רן מושיוב כאריק השוטר ששוב בוגד בנאיה, אמיר חטיב (אולי כחוסיין- נסיך ירדן), דין הפנר, ירדן טיגר, ערן ישראל, גד קינר, אדוארד שורש, ניב רז.

דעת הצופה לפני הצפייה: חשבתי שאני אשתלט על הפורום עם הסדרה האהובה עליי, אבל ההשתלטות האמיתית תגיע מצד הזוג מספר אחת בעולם הסדרות- מיכאל גבעתי ובר מיניאלי, שבשבועות הקרובים לאן שלא תסתכל תראה אחד מהם. או שניהם.​

1656589659614.png
 
נערך לאחרונה ב:

YossihNew

Well-known member
פרק 81: תפסיקו לאכול את הגלידה |גלידה| |X|

"אז לא ידענו לקראת מה אנו הולכים, אבל ידענו שאנו הולכים לימים גדולים."
(שולמית אלוני, על כ"ט בנובמבר)

 

YossihNew

Well-known member
איך התגעגעתי למכונת הכתיבה הזאת.

אורי כמו ליאנה עיון. רץ. רק רץ. אבל התסרוקת שלו קצת מוזרה.

למה יוחנן חושב ששפם זה בסדר? האם זה לאחר שהוא ברח ממקיף מילאנו מאימתה של אלינורית נורי נור נאור? (לא, לא, אתה לא מכניס את הבדיחה הזאת לפה!) והתגעגעתי לגאולה.

למה הבריטים מתאמנים בקפ"פ...? לא משנה. בכל אופן... שלום לאישה היפה בעולם. ואם אני אראה אותה בראשון, מה יהיה...?

יעל שלביה כהן. ממתי היא עוד פעם כהן? ולמה נועה מקבלת הצגה בנפרד? ולמה חזרנו לכלא? ומי פה בכלל? ולמה גאולה סתם לא מתחזה לחולה כדי לברוח מבית החולים כמו שהצעתי? יוחנן, אתה צריך להוריד את השפם הזה. זה לא סקסי. אלונה כזאת אייקונית. ולי יש איתה תמונה. ואני החמאתי לה על הזכייה בפרס. לא אתם. למה הם נעולים ביחד, אגב?

חבל שלתמר לא היו עשרים נשמות. אהרון המסכן. עבר משבר מאוד קשה והיה מעורב בסדרה מאוד פוליטית. חבל שאין גלידות. כמה הם רציניים ומדברים ברשמיות. עכו זה לא בית הבראה.

יוחנן, אתה קיבלת פקודות ופקודות צריך למלא. גאולה, את לא יכולה לגלח לו בלילה? או רק חצי, שיגלח לבד את השני? צ'יפס כפול מיונז בצד!

מוזר שאת גל פרנק פחות מקדמים בעונה. ולמה הוא עם גיטרה על הגב?! משאית נוסעת זה מגניב.

יוחנן מפענח טלגרף? יווו, איך התגעגעתי לארץ עיר המצאות! נפוטולוג! זוכרים?!

אלינור כזאת קשוחה. קצת רענון לאחר... אני לא אגיד את שמה של המטורללת ההיא. בסדר, פגשנו אותה השבוע, אבל היא מטורללת.

ומה איתכם? את פעם תגמרי עם בחור? או שאת צריכה לעבור לבחורה? רוני?! מה את עושה פה?! אה, לא רוני. תדעו לכם שכשבר רוצה להרגיש נורמלית היא הולכת עם נאיה. ליהי טולדנו הולכת עם בר כשהיא מנסה להרגיש נורמלית. כשנאיה מנסה להרגיש נורמלית היא הולכת עם נטע. ונטע הולכת עם טליה ברטפלד, והיא אף פעם לא תרגיש נורמלית, היא תמיד גורמת לכל השאר להיראות נורמליים. ככה זה עובד אצלן. שימו לב שהיא פולטת מידע כמו יוחנן. ונמסה מול אורי כמו רוני ודישי.

למזלה של גאולה, היא הכינה שרשרת פיקודית למופת. מיה לנדסמן מחכה להחליף אותה. אבל אתם חיליק ויעל החדשים! לא? נו, יוחנן, מה עכשיו?

והנה הוא בא. הנה הוא בא בצורה הכי מגניבה שיש. אחרי קורס מעניין עם בן אדם... מעניין... גם הוא. למה כל פרק ראשון הם צריכים מטוס? תירגעו, כולה היה עניין עם המטוס של זהרה. אחלה, אמיל. לא, פה זה ארץ ישראל. הם קצת דילגו על דברים חשובים. אבל שרה חזרה לפחות. המטורללת הזאת.

יוחנן, אתה לא שרה. תפסיק עם המבטא. כן, עד עכו. את ההכשרה! לא אותך! לאן, אגב?

אנחנו עצובים מאוד. היי! זה לא השיר של ההיא? נועה קירל! עם השניים האלה, לא? אלינור, אל תגידי זרעונים. זאת משאית קירור!!!!!!!!!!!!! לא הבנתם? לא, ואין שוקולד. אה, יש! עוד פעם מתחפשים לבעלי עסק לממכר מזון כדי לחדור פנימה?

לא יזהו אותם מתישהו? הם חוזרים כל הזמן על הטריק הזה. אלינור לא תצפיתנית. היא לא יושבת על התחת.

רות, את שואלת שאלה נכונה. כשיוחנן יצא מכאן- ניקח כולנו קצף גילוח. או שאולי השפם נועד כדי לדחות את כל הבנות היפות שמתנשקות איתו והוא כבר לא עומד בזה? שייסה?!

מוזר לי שאף פעם לא כותבים שם את השם המלא של אלינור, כותבים רק "אלינור".

השפם מתאים יותר לאורי. אלינור! ממך אני לא רוצה לשמוע על חידושים בשיער! שמעת?! איזה עוד מישהי, רות...? נו, כמה מפתיע. אלינור. שוב הצבעה! ושוב גאולה קובעת! כמו אז! אמיל, אמיל הוא מגנט לבריטים!

הם כמו עכברים לחליל! I SCREAM FOR ICE CREAM!

עוד פעם. בחייאת. אין להם מושג!

זאת בעיה. בורחים... תגידו, מי זה החייל הזה שכל פעם בא?

אני מציע להקריב את דן. כן, כל פעם... הו. שולה להצלות. לא יודע. לא ידענו שתגיעי ושזה השטח שלך.​
 

YossihNew

Well-known member
רגע היסטורי עם יוסי:

"שמעתי שפיקדת על אוניית התקווה."

בואו נתחיל בקטן כמו העונה. אז מה עבר על רות ואלינור מאז שראינו אותן? בשביל זה צריך להבין מהי אוניית התקווה.

ב-1896 נבנתה אוניה עבור משמר החופים האמריקני, שהשתתפה במלחמת ארצות הברית-ספרד והמשיכה לפעול עד מלחמת העולם הראשונה. האונייה איתרה צוללות וגם שימשה את משמר החופים במהלך מלחמת העולם הראשונה.

לאחר מלחמת העולם הראשונה, האונייה הוצאה מהשירות והפכה לספינת סוחר להובלת בננות. זאת עד למאי 1947, שם הכל התחיל.

ב-1947 חברה אמריקאית קנתה את האונייה, אולם זה היה כיסוי לפעילות של העפלה. הספינה הופעלה בידי צוות מתנדבים יהודי חסר הכשרה ימית ברובו. היה צריך לתקן אותה, ואז היא שופצה בפורטוגל. האחראי עליה היה יהודה בהרב, איש המוסד לעלייה ב'. היא הייתה אחת מעשר אוניות אמריקאיות שנרכשו בצפון אמריקה, ואפשרו שינוי משמעותי בהעפלה.

המשטרה הפורטוגזית חשדה שהספינה לא בדיוק תהיה תמימה, אבל לאחר שבהרב נעצר, האונייה חמקה והפליגה למרסיי (היי מרי) ומשם לצרפת.

הספינה הגיעה לאיטליה, והמעפילים התחילו לעלות עליה. ב-8 במאי, החלה ספינת התקווה להפליג עם 1,414 מעפילים, כשעליה ישראל רותם, איש הפלי"ם.

במשך שבוע לא היו אירועים חריגים, אבל מטוס בריטי גילה את האונייה לבסוף, ומשחתת נצמדה אליה. למחרת היא הוקפה בידי שש אוניות בריטיות. בזמן ההתנגדות, ביקש רותם מאחד מהנערים בני ה-16, עובדי הספינה, לנהל משא ומתן עם הבריטים כדי לא להסגיר את היותו איש הגנה. למרות ההתנגדות, הספינה הובאה לחיפה.

רוב המעפילים גורשו לקפריסין. נשים עם תינוקות נשארו בארץ.

עד אפריל 1948, האונייה הייתה חלק מ"צי הצללים"- 45 אוניות מעפילים שהיו קשורות לנמל חיפה. לאחר שחרור חיפה באפריל 1948, האונייה שומשה להבאת עולים מקפריסין ומצרפת. בספטמבר הפכה לאונייה בחיל הים. לאחר שחזרה לחברת הספינות, ניסו להשתמש בה כספינת נוסעים, אולם הספינה לא הייתה כשירה לשיט יותר וב-1951 הוצאה משירות.

"הֵם עָבְרוּ בַּדָּרוֹם, בִּסְבִיבוֹת "נִצָּנִים", וְעָזְרוּ לַסְּפִינָה שֶׁהִגִּיעָה. וּבְרִיטַנְיָה, בְּיַחַס מְאֹד רְצִינִי, גַּם אוֹתָם לְקַפְרִיסִין הִסִּיעָה."
 
למעלה