הסדרה הזאת... (ספוילר)
למען האמת הסיפור שלי עם הסדרה הזאת היה יפה בהתחלה. נהניתי מאוד מ"לויס וקלארק", נתתי צ'אנס לסמולוויל ולא ממש אהבתי את הפרקים שראיתי - לא הבנתי למה לכולם יש כוחות ולא אהבתי שזה סותר את לויס וקלראק - אבל פתאום התחלתי להתחבר לעונה הרביעית ופרק הסיום של העונה ריתק אותי לחלוטין, אז כשהוט התחילו לשדר מחדש לא פספסתי אף פרק. במקביל התחלתי לראות את העונה החמישית והשישית באינטרנט, בזמן שהשלמתי פרקים ישנים. הרי בגדול ידעתי מה קורה בעונות 1-4, אז לא ממש חששתי להמשיך. לעונה השביעית חיכיתי בציפייה רבה ובינתיים, כגודל הציפיות כך גודל האכזבות. העונה השביעית נראית כמו בדיחה. 2 ההורים של קלארק נעלמו, ליונל כבר לא מופיע, 3 הדמויות שאמורות להיות בקולג' נמצאות בעיסוקים שונים ומוזרים. לקס יום טוב יום רע, וכאילו כדי לחפות על הכל הכניסו לנו בלונדינית שהסתובבה חצי ערומה בפרקים הראשונים. לא מתנגד, אבל לא בונים סדרה עם זה. העלילה הזויה ברמות שאין לתאר. מחסור התגובות של הדמויות למצבים המשונים שהם נקלעים אליהם, רק מדגיש את העבודה הגרועה שנעשתה בסדרה. לא ייתכן שאמא של קלארק מגיעה והוא נראה בדיוק כמו כשהודיעו לו שלאנה מתה- כמעט אדיש. אפילו יותר עצוב זה התגובה של לאנה כשקלארק מספר לה על אמא שלו. "אה, מה קורה?", איפה ההפתעה? איפה השוק? איפה חוסר ההבנה, הבלבול? ובינתיים דוקטור מנגלה משבט אנשים על ימין ועל שמאל, דבר שיכול להיות מגניב לסדרת מדע בדיוני, אבל לפי לדעתי מאז שהתחילו לשים את כל הדברים המוזרים האלה של לקס, הסדרה פחות איכותית. לא יודע, לא אהבתי. חוץ מזה שהטיפשים מנסים לעשות מתח בצורה כל כך גרועה, הורגים את לאנה בסוף העונה השישית אבל אחרי יומיים בראיון אומרים שהיא ממשיכה, ובשיר הפתיחה של העונה השביעית היא מופיעה (בניגוד לעונה הרביעית שקלואי לא מופיעה בשיר בפרק הראשון). ביזארו, כמו זוד, מגיע רק לפרק אחד, אם כי אני מופתע מאוד מאוד על הפרק האחרון. הוא אמנם לא ברור בכלל, אבל בהחלט יוצר מתח ועניין. החורים בעלילה וחוסר האמינות בתגובות של הדמויות הופכות את הסדרה הזו, שפעם השתוקקתי לראות כל פרק, לסדרה שאחרי חודש של המתנה כמעט ויתרתי על המשך צפייתה. את העונה אני כנראה אסיים, אבל את העובדה שהסדרה איבדה את כל ערכה בעיניי זה לא ישנה. רק רציתי לומר שבאמת היה פרק טוב ומעניין, אבל כמו שכתבו באחת התגובות פה - אם לא היו את ה-5 שניות האחרונות, ספק אם לא הייתי מתחרט על 40 הדקות שזה עתה בזבזתי, כי הפרק, שהיה מלא בגילויים מעניינים כביכול, לא הצליח לתפוס אותי.