../images/Emo14.gifמי לקחה אותך ממני? ומתי היא מחזירה../images/Emo35.gif
אז ככה מרגיש לב שהוא שבור
"מי לקחה אותך ממני ומתי היא מחזירה? היא מורידה את החולצה שלך, זו מישהי זרה? היא תאסוף אותך אליה, מי זאת שהיא לא אני? כנראה שיש אחרי הכל דברים שמשתנים." ("סוף הלילה"/איה כורם). נסיך שלי. יפה אחד. אני כ"כ אוהבת אותך. אני כ"כ מתגעגעת. מי לקחה אותך ממני? עשרה חודשים היינו ביחד. העשרה חודשים הכי יפים שהיו לי בחיים. כל מבט, כל מגע, כל מילה.. היו כאילו מישהו לקח אותי לסיבוב בגן עדן. הלב שלי היה, והוא עדין, מלא באהבה שיש לי לתת לך. אתה הדבר הכי מושלם שאלוהים יכל לברוא, אולי אפילו יותר מי זה. לפני עשרה חודשים ו16 ימים הפכתי להיות בפעם הראשונה בחיים שלי בת-זוג של מישהו, והתמזל מזלי והפכתי להיות בת הזוג שלו. זה התחיל בחיזורים ובאהבה שבאה ממנו וזה הפך להיות מערכת-יחסיים שבנויה בעיקר מאהבה שלי, שאי אפשר לתאר במילים כמה היא היתה, ועדין, גדולה. היא שלטה, ועדין שולטת בי. בכל פעם שאמרו את השם שלו, את שם העיר בה הוא גר, בכל פעם ששמעתי משהו שמזכיר אותו העולם היה עוצר מלכת ואני הייתי בעולם שהכל בו ורוד. זר לא יבין זאת. כל החיים שלי היו רק למענו. הוא גר רחוק ממני, ולכן, לא הייתי רואה אותו הרבה ומספיק, אבל כשהיינו נפגשים רק רציתי שיחבק אותי חזק וינשק חזק מאוד. שהרגעים האלו לא יגמרו לעולם. וגם הוא, היה מחייך ומתוודה שאם זה היה תלוי בו הרגעים האלו לא היו נפסקים לעולם. הייתי חוזרת הביתה באוטובוס כשחיוך מרוח לי על הפנים והלב שורף, כבר אז, מגעגועים. באוגוסט הכל הפך להיות אחרת. בשיחת טלפון אחת מדידיה שלו הכל התערער. כל יום מבחנתי היה יום של חרדות ושל מזל שהוא עוד לא הלך. הגעגועים והאהבה סיממו אותי. לא שלטתי במה שאני עושה ובכל יום התקשרתי מספר מופרז של פעמים לשאול לשלומו. פחדתי פחד משתק שהוא כבר לא שלי. ואז, לפני שבועיים ושלושה ימים הוא התקשר ואמר שהוא עוזב, זה היה ה28 לחודש, מה שאומר שהיינו בדיוק 10 חודשים ביחד
. ואז, בפעם הראשונה בחיים הבנתי איך מרגיש לב כשהוא שבור. הרגשתי כאילו כל החיים נלקחו ממני, ושאם זה ככה אז מה שווה להתעורר מחר בבוקר? בכיתי דמעות שהגיעו ממעמקי הלב שהרטיבו בלילה את הכרית, שהרטיבו את מחברות של שיעורי הבית, דמעות גדולות בטעם של אהבה שלא תתממש עוד לעולם. אבל פעם אמרו לי שמה שאי אפשר לשלוט בו, צריך לשחרר, ולכן יום אח"כ הבנתי שמעכשיו אני משחררת. אבל איך אפשר לשחרר לגמרי? 10 חודשים התעסקתי רק בו, ועכשיו אני צריכה להוציא אותו מחיי לגמרי, לגמרי. אני לא אראה אותו עוד לעולם. דיברנו פעמיים במסנג'ר מאז מתוך כוונה שלא לנתק הכל לגמרי, כדי שיזכור אותי כי מה יחזיר אותו אלי אם הוא ישכח אותי?
ועכשיו, האור בחלוני כבה. התקווה הלכה.
יש לו חברה חדשה. וככה מרגיש לב שהוא שבור
. עד שהתגברתי הכל חוזר אלי שוב, הסחר נפתח והרגשות עולים בי מחדש. אני מתגעגעת אליו כ"כ וכ"כ רוצה אותו פה לידי. הכל מזכיר אותו, כמו צל שלא עוזב אותי, ואני רק יושבת ומחכה לו בזמן שמישהי אחרת לקחה אותו ממני, היא מנשקת אותו, ונוגעת לנסיך
שלי בפנים הרכות והמלאכיות שלו
.
ומה אני עושה
איך אני ממשיכה מכאן
תודה שהגעתם עד לפה
הייתי חייבת לפרוק. פעם הרגשתם לב שהוא שבור?