שרשור מעניין...

[מגשימים חלום]

שרשור מעניין...

הי בנות, מזמן לא כתבתי והאמת שדי התגעגעתי.. מצאתי משהו שמאוד דיבר אלי ונראה לי חשוב לשתף אתכן: שירשור מארוח פסיכולוגית בפורום פוריות בתפוז. המסר העיקרי שאני הבנתי מהפסיכולוגית היה ההמלצה לשמור על חיים מלאים בעיסוקים מהנים כגון לימודים, עבודה, בילויים וכו'. דווקא בימים בהם עברנו עוד אכזבה מהתהליך המורכב הזה, מצאתי עידוד במה שקראתי (תודה גם אוריתוש על הסיפור המקסים). בקיצור - אשמח לשמוע מה דעתכן. מה אתן עושות בימים האלה שדווקא לא מתחשק לעשות כלום... נשיקות.

 

[MAMALY]

../images/Emo192.gifלא עושה כלום

בימים שאני לא יכולה לעשות כלום אני לא עושה כלום מנסה לעשות הכל שהוא כלום צופה בטלויזה בתכניות משונות בנשיונאל או ערוץ 8 או סתם טלנובלות או בוחרת ספר הכי דבילי של דניאל סטיל בספריה זה יופי מעביר ת'זמן כי לעבוד לא מסוגלת בימים כאלו אז עושה את המינימום שחייבים ובורחת לספרים הכי טוב להחזיק חיות מחמד חייבים להאכיל אותם לטייל איתן לדאוג להן זה מזיז אותי מהמקום מנתקת טלפון שלא יבלבלו לי במוח, וזוללת מכל הבא ליד בהתעלמות מוחלטת מהכרס שצומחת לי רצוי משהו שמן במיוחד כמו צי'פס עם שמנת 30 אחוז אחלה מעדן לימים קשים....תנסו פעם. מותר להרגיש חרא אני מתה על זה על הרחמים העצמיים זה נותן לי גושפנקא לבלות כמו שצריך עד שאני מגיעה לתחתית מתפלשת בעצמי וחוזרת חזרה

 

[מירבי*]

אכן שרשור מעניין

גם אנחנו התגעגענו, אני באופן מיוחד ואישי

אין ספק ששמירה על חיים מלאים בעיסוקים היא הדרך לשמירה על שפיות. נשיקות רבות

 

[אוריתוש 5]

דעתי האישית על שמירת שפיות ../images/Emo153.gif (או שלא)

או יותר נכון על סף הגבול לקראת איבוד השפיות... אצלי זה לא עובד. פשוט לא מצליחה להסיח את הדעת מהתהליך באמצעות כל מיני עיסוקים כאלו ואחרים, למרות שיש המון. אבל זה פשוט לא עוזר. נכון שהשגרה נמשכת, בית עבודה וכו' אבל אני עסוקה ראשי ורובי בתהליך, אין יום שאני לא נכנסת לפורום או מדברת עם חברות שבתהליך. אם מישהו יתן לי איזשהו פתרון קסמים לשמירת השפיות, אני מוכנה לשלם על זה הרבה...

הלואי שהייתי מצליחה לנהל חיים רגילים ושגרתיים ולהניח לפונדקאות להתנהל בערוץ מקביל לצידם. לצערי, הפונדקאות תופסת כל בדל אנרגיה, כוח ועצבים כרגע.

 

[נמש317]

אוריתוש אני בידיוק כמוך

אני גם כל הזמן מנסה להסיח את דעתי מהתהליך בסהכ יש לי חיים מאד אינטנסיביים, תפקיד מאד אחראי בעבודה ילד בן 4 לגדל, בעל לגדל ולתחזק..... הורים אחים חברים בית, ועוד ועוד ועוד ובאמת אין לי רגע דל אבל...יחד עם זאת אני כל הזמן חושבת על זה,כל הזמנים מתוכננים לפי זה בן כמה יהיה הבן שלי כשטליה תלד ומה טליה עושה עכשיו ומה כתבו בפורום וכל החיים שלי עוברים "ליד" הפונדקאות זה סוחט כוחות,זה מחליש,זה מתיש איזה מזל שיש לי אותכן ואת מירב וכמובן את טליה בזכותכן אני נשארת (די) שפויה

 

[מירבי*]

משהו נחמד שנותן פרופורציות

קיבלתי את זה במייל , אפע"פ שזה נשמע קצת נדוש ולעוס זה עשוי להכניס אותנו לפרופורציות הנכונות.

 

[אוריתוש 5]

תודה על הפרופורציות מירב

לעוס ונדוש אולי, אבל בהחלט חשוב לרענן מדי פעם את הפרופורציות... אז עכשו אני מודה לאלוקים על הבריאות, המשפחה המדהימה שהתברכתי בה, הבגדים והלחם לאכול שיש לנו ברוך ה', וכסף קטן בקערה? נו, גם זה יגיע...

 

[אמא של מורני]

אני כמו אוריתוש ונמש...

לא יכולה (עדיין) לעשות משהו מעבר לפונדקאות ! נכון... יש את חיי היום יום, אבל אני מודה שהתהליך גבה מהמשפחה שלי מחיר מאוד מאוד יקר, ובעיקר בגלל שאני לא הצלחתי להתנתק ממנו.. לא ריגשית, ולא מעשית !! גם העבודה שלי נפגעה בגלל התהליך מאוד וקיבלתי אינספור "התרעות" על תיפקודי ועל ההעדרויות... שלא לדבר על מצבי הבריאותי !! בקיצור... מקווה שמשהו יירגע שם בלב ה

בעוד כחודש ויחזיר לי את השלמות בלב