המשך...
ישנן כמה הערכות על מה שקרה ל'קולומביה'. צילומי השיגור, כאמור, מראים כי מיד לאחר השיגור ניתק אחד מאריחי הבידוד של מיכל הדלק ופגע בכנף. מחשבי נאס"א, שאוגרים את כל הנתונים על טיסת המעבורת, מראים כי לפני ניתוק הקשר עלתה הטמרפטורה בכנף השמאלית לפי 4 מהכנף הימנית. המעבורת החלה לסחוב שמאלה. המחשבים המנתבים את המעבורת התנגדו וניסו לתקן את הסטיה, אבל זה לא עזר. הערכה נוספת אומרת כי בצילומים מחלון המעבורת, נראים שני פסים שנראים כסדקים על הכנף השמאלית. לכאורה, עמדו לפני האסטרונאוטים שני אפשרויות, אם היו מגלים בעיה במעבורת עוד בחלל: לנסות לתקן את המעבורת בחלל או לחבור לתחנת החלל ולהמתין שם לחילוץ. מומחי נאס"א שוללים את האפשרויות האלה מכל וכל. יחד עם זאת, יש הטוענים כי כבר לאחר ההמראה היו האסטרונאוטים אבודים בלא שום אפשרות לשוב בשלום לכדור הארץ. שברי המעבורת התפזרו על נפי כמה מאות קילומטרים רבועים. מומי נאס"א מנסים לאסוף את השברים כדי להרכיב את המעבורת מחדש ולנסות לעלות על התקלה שהביאה לפיצוץ. וגם כאן זה המקרה היחיד: זה המקרה היחיד עד היום בו מעבורת של נאס"א אינה מצליחה לנחות. אבל היו עוד אסונות בחקר החלל שגבו קרבנות. עד היום נהרגו בארה"ב, כולל באסון ה'קולומביה' 17 איש, אבל ברוסיה נהרגו כ-150 איש במשך השנים. האסון הגדול מכולם ארע בעת שטיל שהיה אמור לשאת חללית אל החלל נפל והתפוצץ במקום שיגורו, בבסיס החלל הסוביטי שבקאזחסטאן. 91 מאנשי צוות הקרקע נהרגו. אסון גדול נוסף ארע בשנת תש"מ. כאשר באחד מאתרי השיגור הרוסיים מילאו דלק נוזלי. 51 איש נהרגו. לא היו נפגעים חמישה פעמים הוקרבו חיי אדם על מזבח חקר החלל, אבל פעמים רבות הרבה יותר נרשמו תקלות שלא כללו איבוד חיי אדם. בשנות השישים והשבעים שיגרו הסובייטים לוויני מחקר לעבר מאדים, שישה מהם לא הצליחו אפילו להתנתק ממסלול הקפתם את כדור הארץ – לעבר מאדים. שישה אחרים סבלו מכשלים בתקשורת והתרסקו על מאדים או החמיצו אותו לחלוטין. גם נאס"א האמריקאית כשלה. גם מבין הלווינים ששיגרה לעבר מאדים בשנות השמונים והתשעים, חלקם לא הצליחו להתנתק ממסלולם סביב כדור הארץ, אחד מהם נפל לאוקיינוס האטלנטי ולווין נוסף כשל. בי"ג תשרי תש"ס הודיעה נאס"א כי איבדה את הקשר עם "מארס קליימט אורביטר", חללית מחקר לא מאוישת ששוגרה למאדים. לאחר גל הכשלונות הקודם, היו מי שדיברו בנאס"א, ספק בצחוק ספק ברצינות, על 'שדים גלקטיים', מפלצות חלל בעלות תאבון ללווייני וחלליות מחקר. אבל שבוע לאחר מכן, ב-כ' תשרי תשס"ג, התברר לפתע למרבה הבושה כי אובדנה של "מארס קליימט אורביטר" לא היה מסתורי כל כך. החללית, כך התברר, נעלמה מסיבה אחרת לחלוטין. שני צוותים הפעילו את החללית הלא מאוישת, האחד – צוות הניווט של החללית שישב ב"מעבדת ההנעה הסילונית" והיה אחראי על ניווט החללית. השני, שהיה אחראי על תפעול לווין המחקר בפועל. כדי לכמת את הכח שהופעל על ידי מבערי הלווין, השתמש הצוות הראשון ביחידות מטריות בעוד הצוות השני השתמש ביארדים. כתוצאה מכך סטה לווין המחקר כ-80 ק"מ ממסלולו המתוכנן וכאשר עבר קרוב מידי למאדים, נשרף, לפי ההערכות, באטמוספירה של מאדים. היו גם תקלות נוספות, משני צידי המתרס. כמה שנים קודם לכן, בשנת תשמ"ח, נשלחה אל "פובוס", לווין מחקר סובייטי שנשלח למאדים, סדרת פקודות ממוחשבות, תו קריטי אחד שהושמט מהן, גרם לו לאבד את מסלולו היציב, כתוצאה מכך הפסיקו הלוחות הסולאריים שלו, שאמורים לקלוט אנרגיה, להיות מופנים לעבר השמש, מצבריו התרוקנו והוא אבד. ושוב, בשנת תשנ"ט, הוכנס ערך שגוי לנתוני ההנחיה של הטיל, נושא הלווינים, האמריקאי, "קנטאור". כתוצאה מכך מוקם הלווין במקום שגוי. אבל המקרה המביך ביותר קרה עוד בשנת תשכ"ב. אז נשלח לווין לכוכב נגה. מקף חסר בתכנת הלווין גרם לו לסטות ממסלולו עד שהיה צורך לפוצצו. וזה עוד לא הכל.
