../images/Emo63.gif בין האג לכפר מסחה\טניה רינהרט
בין האג לכפר מסחה טניה רינהרט ידיעות אחרונות, יום חמישי 15.7.2004 בית הדין הבינלאומי קבע ש"זכותה של ישראל, ואף חובתה, להגן על חיי אזרחיה, אך עליה לעשות זאת במסגרת החוק הבינלאומי" ושהתוואי הנוכחי של גדר החומה הוא הפרה גסה וחמורה של החוק הזה. בראיון מסוף השבוע כפר הרמטכ"ל יעלון בתקפות מערכת החוק הבינלאומי. מערכת זו, הכריז, מתאימה לתנאי מלחמת העולם השניה, אך לא לתנאי המלחמה הנוכחית בטרור. נראה שבחזונו של יעלון, במלחמה הזאת הצבא כפוף אך ורק לחוקים שהוא עצמו קובע. אכן בעולם ניטש היום מאבק על מעמדו של החוק הבינלאומי. בעוד ארה"ב וישראל לוחצים לביטולו, שאר העולם מבין שהחוק הבין לאומי, כמו מערכות החוקים של מדינות, הוא מנגנון הכרחי לשימור החברה. גם אם תפקוד החוק הבינלאומי אינו מושלם, בלעדיו יש סכנה שחלקים גדולים של המין האנושי פשוט יישמדו, כפי שלמדנו על בשרנו במלחמת העולם השניה. ברשימה הארוכה של סעיפי אמנת ז'נבה הרביעית שהתוואי הנוכחי מפר, מציין פסה"ד ש"יש סכנה של שינוי נוסף בהרכב הדמוגרפי בשטחים הפלשתינים הכבושים כתוצאה מ...עזיבת אוכלוסיה פלשתינית מאזורים מסוימים" (סעיף 122). במלים פשוטות יותר, בית הדין מתריע על תהליך של טרנספר. טרנספר מקושר בזיכרון הקולקטיבי במשאיות המגיעות בלילה ומעבירות את אנשי הכפרים הפלשתינים אל מעבר לגבול, כמו שקרה במספר מקומות ב1948. אך טרנספר במודל כזה אינו אפשרי בעולם של היום. היום צריך לעשות את זה באופן איטי וסמוי. התוואי הנוכחי של הגדר מנתק 400 אלף פלשתינים ממקורות מחייתם וכולא אותם במובלעות מבודדות. ללא אמצעי קיום יאלצו התושבים, בתהליך של מספר שנים, לעזוב את המובלעות האלה ולחפש פרנסה בשולי הערים בגדה. כך "ינוקו" אזורי הגדה הגובלים בישראל מפלשתינים. בקלקיליה ובטול כרם, בהם הושלמה הגדר לפני שנה, זה כבר קורה. אפשר היה לבנות את הגדר על הצד הישראלי של קלקיליה, כפי שהוצע בתוואי המקורי שלה. תוואי כזה הוא הרבה יותר קצר, ובהתאם קל יותר לשמירה והגנה מהקו הנוכחי שמקיף אותה מכל צדדיה, בשטח הגדה. אך לא שיקולי ביטחון מדריכים את בוני החומה בתוואי הנוכחי, אלא החזון הישן של גאולת הקרקע וטיהורה מערבים. רק שהיום אפשר להסתיר את זה בדיבורים על מלחמה בטרור. לפני כשנה, הגיעה החומה בדרכה מטול כרם וקלקיליה אל הכפר מסחה שליד אלקנה. כקודמיהם נדרשו בני הכפר לשבת ולצפות כיצד מטעי הזיתים שלהם, מקור פרנסתם מדורי דורות, עוברים אל הצד הישראלי של החומה. אך תושבי מסחה התאחדו להראות שאפשר גם אחרת. הם הקימו מחנה אוהלים לצד תוואי הדחפורים וקראו לישראלים להצטרף אליהם. במשך חודשים ישבו שם ישראלים ופלשתינים, על תוואי החומה ההולכת ונבנית. נזי שלבי, איכר ממסחה שאיבד את כל אדמותיו, היה הרוח החיה במחנה הזה. "עד שהגעתם", הוא אמר לי השבוע, "לא ידעתי בכלל שיש ישראלים שרוצים לחיות איתנו בשלום". מחנה מסחה לא הצליח לעצור את החומה. המחנה פונה וצה"ל ירה באש חיה על מפגינים ישראלים שטילטלו את הגדר. גיל נעמתי מקיבוץ רעים איבד שם את ברכו. אך עתה קבע בית הדין הבינלאומי שעל ישראל לפרק מייד את קטעי החומה שניבנו בתוך שטחי הגדה, ולהעבירם אל הקו הירוק. צריך, ראשית, לפרק עכשיו את החומה של מסחה.
