החלומות שלי!
החלום הראשון שכתבתי ביומן לפני כחודש, היה רגיל, חצי עמוד וחסר פרטים אבל הנושא שלו מעניין, אז זה החלום כפי שנכתב ביומן:
"אני יושבת בבית קולנוע עם דין (ילד מהכיתה שלי), אבל המסך נראה מוזר, לא כמו מסך קולנוע רגיל, ואנחנו מחכים.
אני יושבת עם עוד אנשים על כיסאות פלסטיק לבנים בחד שנראה כמו חדר קולנוע משולב עם ספריית הבית ספר. המסך הוא מסך הרצאה כזה שיורד מלמעלה. איש אחד עומד מימין למסך ומרצה.
הוא מרצה על... חלומות צלולים! אני לא בדיוק מקשיבה לו ואני מסתכלת על האנשים מאחורי, כי אני יושבת בשורה הראשונה בכיסא הכי שמאלי."
חלמתי את החלום הזה בימים שרק גיליתי על כל הנושא (בעצם... גיליתי עליו כמה שנים לפני, כי אחי הגדול חזר ממחנה נוער שוחר מדע ולמד על זה, אבל לא בדיוק העמקתי...).
את החלום הבא (חלום רגיל, גם...) חלמתי בהשראת היום האחרון ללימודים, שהיה עדיין טרי לי בראש:
"סוף היום האחרון ללימודים, יש מסיבת סיום בבית הספר, אבל אני לא רוצה לבוא. אני באה בכל זאת. אחת המורות אומרת שבתור משימה אחרונה אנחנו צריכים לקום בשתיים בלילה ולעשות תחרות ריצה שמתחילה מהבצפר והיא נותנת לי ולמאיה (החברה הכי טובה שלי לשעבר, נפרדנו בגירושים מכוערים יומיים לפני סיום הלימודים, אל תשאלו...) להקים את קו ההתחלה. יורד גשם, אז מאיה מציירת את הקו והתפקיד שלי זה לדאוג שהוא יישאר יבש. יוסי השרת מפריע לי וצועק עליי שזה המקום שלו ולא נותן לי לעבוד כמו שצריך. אני מדברת קצת עם דין (אותו אחד מהחלום הקודם
) ומתיישבת על כיסא ליד נועה (גם היא ילדה מהכיתה שלי). כשאני מסיימת את העבודה, אני חוזרת הבייתה (בערך בחמש בערב) ואני מיישבת לראות טלוויזיה. לא נוח לי, אז אני מביאה את המיטה (
כל המיטה!) לסלון ושוכבת עליה מול הטלוויזיה. בטלוויזיה מוקרנת תחרות על לבי, כלומר, כל מיני יצורים קטנים ומוזרים מתחרים את מי אני אוהבת יותר. באמצע התחרות אמא מגיעה הבייתה. אני קמה לחבק אותה ואז אני שמה לב שהמשקפיים שלי מלוכלכים. משום הם היו בצבע זהב (בדרך כלל הם שחור, אבל לא שחור חנון אלא שחור מלבני והולם אותי מאוד!). אני ניגשת לכיור באמבטיה ומניחה את המשקפיים בצד. אני שוטפת ידיים, אבל המשקפיים נופלים לכיור. טוב, במילא אני רוצה לנקות אותם. אני מרימה אותם ומניחה אותם בצד בחזרה. אני מנסה לשטוף את הפנים, אבל פתאום אני קולטת שעדיין יש לי משקפיים על הפנים! אני מורידה אותם, ויש עוד! ושוב, ושוב, ושוב! אני קוראת לאמא אבל לפני שהיא מספיקה לראות, כל המשקפיים העודפים נעלמים במעין זמזום פעמונים קסום (כנראה זה בהשראת פיניאס ופרב, מי שמכיר...). אני מספרת לה, והיא אומרת שאני צריכה להעלים את כל חמשת המשקפיים, לפי כל חמשת הפרצופים שלי. היא גם אומרת שזה פרי דמיוני ואם אני רוצה שזה יפסיק אני צריכה להאמין שזה נפסק (רמז לחצלול?... אני לא יודעת...). היא ואבא יוצאים ואני הולכת לישון ב12 וחצי, ואז הם נכנסים הבייתה ואני מנסה להסתיר מהם שנשארתי ערה חצי שעה אחרי הזמן המתאים, אבל לא לגמרי מצליחה..."
איזה חלומות פרועים יש לי? כן... בכל מקרה, לפני כמה שנים היה לי חלום מעניין ולא כתבתי אותו ביומן, כי זה היה לפני ש, אבל אנסה:
"אני וכל המשפחה יוצאים לבריכה של אוניברסיטת תל אביב (אבא שלי עובד שם, פרופסור, אז יש לנו הנחה) ואנחנו שוחים. אמא שלי נחה על הדשא כי היא לא כל כך אוהבת בריכות. אני צוללת למטה אבל אז אני קולטת שנגמר לי האוויר, אבל אני לא מספיקה לעלות... פתאום אני קולטת שאני מסוגלת לנשום מתחת למים ואז צמח לי זנב כזה של בת ים ושחיתי במים והיה אדיר!"
זה בערך כל מה שאני זוכרת מהחלום... פשוט נזכרתי בו כי ראיתי בהודעות קודמות שחלק היו רוצים לנסות לנשום מתחת למים, אז רק שתדעו שלי יצא לעשות את זה, וזה ממש מגניב! לא עלה בדעתי שזה חלום באותו רגע, כי הרי לנשום מתחת למים ולהצמיח זנב זה הגיוני מאוד... לא סתם
הייתי כותבת גם את החצלול שחלמתי אתמול, אבל הוא ממממממממש ארוך, אז תגידו אתם אם אתם רוצים לשמוע
וגם
תכתבו חלומות משלכם! 
