והנסיבות שניקרות, וההזדמנויות שצצות, וההחמצות שנוזלות, והעצמי שלו שמשתנה בעצמו – הולכים ובאים ועושים לו, כל אחד בתורו : פחחחחחחחחחחח. צופיה. שתיכננה על 3 בעלים, 3 ילדים ומכונית 1 ויצא לה בעל 1, ילד 1 (אבל 10 !) ו 3 מכוניות.
ההוא שאמר לחבר שלו: "אתה רואה את המקסיקני ההוא?" - אמר לו החבר - איזה מהם? אמר לו: "נו, זה עם החולצה המשובצת!" - אבל לכולם יש חולצה משובצת! אמר לו: "נו, זה עם הסומבררו!" - אבל לכולם יש סומבררו! אמר לו: "אוף איתך," הוציא אקדח ירה פף פף פף ואמר - "עכשיו, אתה רואה את זה שנשאר עומד?" - כן, נו מה איתו? אמר לו: אותו אני שונא! אז.. לאיזה מקסיקני התכוונת בדיוק?
האם נעשה אי פעם משהו לוידוא הריגה? (אבהות) ואם יש וודאות של אבהות גנטית האם אין איזו תחושה של ויתור? לא כרוך איזה קושי בזה? זו לא פילנטרופיה גדולה מידי? וגם אם לא נעשה משהו לברור ורק התחושה היא שקיימים 99 אחוזי סיכויים שהילדה שלך... גם אז תוהני באשר לתחושות. עד לאן הולך הסוד הזה? עד הסוף? או מתוכנן איזה רגע לגילוי. ואם הגזמתי בשאלות אפשר לתת לי בראש ולומר-ששששש... אור