שרשור התבכיינות...
כי מותר לי
ורע לי
רע לו אז רע לי... זה בסדר נכון? רע לו עוד מאז שהוא הגיע לשם... אבל לא כל כך רע... אבל שבוע שעבר.. באמצע הרגילה רצו להחזיר אותו למשפט.... ואז ניהיה לו נורא רע... אבל ממש רע.. עברנו הרבה דברים ביחד... אבל ככה עדיין לא ראיתי אותו... בקושי הצלחנו לשכנע אותו לחזור (אם מישהי זוכרת... אז שאלתי שבוע שעברעל נפקדות... בדיוק בגלל זה) אז הוא חזר..וויתרו לו על המשפט.. אבל הוא כבר הבהיר ששם הוא לא נשאר... וברור לי ששם הוא לא יכול להישאר כי זה לא יגמר טוב... ורע לי כי אני לא באמת יכולה לעשות משו לעזור.. ואני מרגישהה חסרת תועלת... ואני שונאת את ההרגשה הזאת... ואני אפילו לא יכולה לנחם אותו... כי כמה כבר אפשר לעשות את זה דרך הטלפון... וגם זה השבוע בקושי יוצא כי הוא באיזה אימון ודי אני צריכה אותו איתי והוא לא פה ודמט! מתי הפכתי לכזאת תלותית@?!@?!#$ ובמיוחד עכשיו שעובר עלי משו רציני ושעלול להיות נורא משמעותי... (מעדיפה לא לפרט ... מי שתבין תבין.. זה פשוט לא הפורום הנכון..) ואני צריכה אותו איתי.. פה איתי... והוא לא פה.. לא כי הוא לא רוצה .. אלא כי הוא לא יכול... וזה כל כך כואב
ואני בעצם לא מבינה מה אני מנסה להגיד.. אני רק יודעת שאני מבולבלת.. ושכואב לי.. ואני רק רוצה חיבוק... רצוי ממנו.. אם יש עוד מישהי שרוצה להתבכיין... תשרשרו לכאן...
כי מותר לי