יש לי גם כמה המלצות
Persuader - When Eden Burns זה האלבום הכי פאווריסטי ברשימה שלי. השגתי אותו לפני כמה ימים והוא אדיר. יש בו את הגיטריסט והסולן של Savage Circus שגם תרם קצת גיטרות באלבום הזה (ואת רוב הגיטרות בקודם) והוא גם הסולן בפרסוואדר. את פרסוואדר אהבתי עוד לפני שגיליתי את סאבאג' סירקוס, שמעתי את האלבום הקודם שלהם Evolution Purgatory וממש אהבתי אותו, ולמען האמת לא ידעתי שהם מוציאים אלבום ופתאום הדודה הביאה לי אותו והפרצוף שלי היה כזה O_O ופשוט ישבתי יום וליל וחיכיתי שהמשלוח יסתיים, והזמן שחיכיתי השתלם. למי שלא מכיר פרסוואדר הם להקת פאוור ספידי בסגנון של בליינד הישנים (Follow The Reaper) - תיפוף מהיר, ריפים חזקים, שירה קצת צרודה אבל עדיין גבוהה... הרבה אנשים יחשבו - למה לשמוע פרסואדר אם אפשר לשמוע פשוט בליינד? ההבדל הוא בשני דברים... האלבום הזה של פרסוואדר הרבה יותר בוגר מהחומר של בליינד, הליריקה יותר טובה לטעמי, הריפים קצת יותר טובים והאלבום מכיל גם קטעים קצת שונים מהפאוור הרגיל ומבליינד, כולל קצת גראולים (ספרתי איזה 5 צרחות גראול במהלך האלבום, יכול להיות שיותר), סאמפלים אלקטרוניים ואמביינטים וכל מיני כאלה, וכמובן הפקה מעולה של פיט סיילק (Iron Savior, באסיסט של Savage Circus)... לא שאפשר או צריך להאשים את בליינד על ההפקה הגרועה של האלבומים הישנים, אני פשוט מעדיף אלבומים עם הפקה טובה גם על פני החלוצים של הז'אנר
Nightingale - Invisible זה לא בדיוק פאוור. זה יותר מטאל מלודי עם השפעות של פרוג רוק שנות ה70 (Uriah Heep, Yes, Genesis)... פרוייקט של דן סוואנו עם חברים שהוא עבד איתם בפרוייקטים שלו במהלך השנים (למשל Godsend וPan.Thy.Monium), מוזיקה אמנם לא הכי מורכבת ועמוקה אבל פשוט כיף לי לשמוע אותה, גם אלבום מאוד מגוון, יש שם שירי פאוור מובהקים (Atlantis Rising, Still Alive), שירים עם השפעות 70יז מובהקות (Misery, A Raincheck On My Demise, To The End) ובלדות קליטות ויפות (The Wake, Worlds Apart, One of The Lonely Ones), פשוט אלבום טוב. Outworld - Outworld אלבום ספיד-האבי פרוגרסיטי לחלוטין, עם Rusty Cooley על הגיטרות וKelly 'Sundown' Carpenter הסולן של ביונד לשעבר על השירה המדהימה. יש פה שילוב טוב של ריפים, מקצבים מהירים ומתחלפים, סולואים טובים והשירה המ-ה-מ-מ-ת של קלי, פאק, אני חושב שהוא מגיע לגבהים של קינג דיאמונד בשיר WarCry והוא לא משתמש בפלסטו מלא, זה פשוט לא יאומן. אלבום מאוד חזק, מקפיץ ומצויין. אם אתם רוצים דוגמית לכו למיספייס של הלהקה.
Persuader - When Eden Burns זה האלבום הכי פאווריסטי ברשימה שלי. השגתי אותו לפני כמה ימים והוא אדיר. יש בו את הגיטריסט והסולן של Savage Circus שגם תרם קצת גיטרות באלבום הזה (ואת רוב הגיטרות בקודם) והוא גם הסולן בפרסוואדר. את פרסוואדר אהבתי עוד לפני שגיליתי את סאבאג' סירקוס, שמעתי את האלבום הקודם שלהם Evolution Purgatory וממש אהבתי אותו, ולמען האמת לא ידעתי שהם מוציאים אלבום ופתאום הדודה הביאה לי אותו והפרצוף שלי היה כזה O_O ופשוט ישבתי יום וליל וחיכיתי שהמשלוח יסתיים, והזמן שחיכיתי השתלם. למי שלא מכיר פרסוואדר הם להקת פאוור ספידי בסגנון של בליינד הישנים (Follow The Reaper) - תיפוף מהיר, ריפים חזקים, שירה קצת צרודה אבל עדיין גבוהה... הרבה אנשים יחשבו - למה לשמוע פרסואדר אם אפשר לשמוע פשוט בליינד? ההבדל הוא בשני דברים... האלבום הזה של פרסוואדר הרבה יותר בוגר מהחומר של בליינד, הליריקה יותר טובה לטעמי, הריפים קצת יותר טובים והאלבום מכיל גם קטעים קצת שונים מהפאוור הרגיל ומבליינד, כולל קצת גראולים (ספרתי איזה 5 צרחות גראול במהלך האלבום, יכול להיות שיותר), סאמפלים אלקטרוניים ואמביינטים וכל מיני כאלה, וכמובן הפקה מעולה של פיט סיילק (Iron Savior, באסיסט של Savage Circus)... לא שאפשר או צריך להאשים את בליינד על ההפקה הגרועה של האלבומים הישנים, אני פשוט מעדיף אלבומים עם הפקה טובה גם על פני החלוצים של הז'אנר
Nightingale - Invisible זה לא בדיוק פאוור. זה יותר מטאל מלודי עם השפעות של פרוג רוק שנות ה70 (Uriah Heep, Yes, Genesis)... פרוייקט של דן סוואנו עם חברים שהוא עבד איתם בפרוייקטים שלו במהלך השנים (למשל Godsend וPan.Thy.Monium), מוזיקה אמנם לא הכי מורכבת ועמוקה אבל פשוט כיף לי לשמוע אותה, גם אלבום מאוד מגוון, יש שם שירי פאוור מובהקים (Atlantis Rising, Still Alive), שירים עם השפעות 70יז מובהקות (Misery, A Raincheck On My Demise, To The End) ובלדות קליטות ויפות (The Wake, Worlds Apart, One of The Lonely Ones), פשוט אלבום טוב. Outworld - Outworld אלבום ספיד-האבי פרוגרסיטי לחלוטין, עם Rusty Cooley על הגיטרות וKelly 'Sundown' Carpenter הסולן של ביונד לשעבר על השירה המדהימה. יש פה שילוב טוב של ריפים, מקצבים מהירים ומתחלפים, סולואים טובים והשירה המ-ה-מ-מ-ת של קלי, פאק, אני חושב שהוא מגיע לגבהים של קינג דיאמונד בשיר WarCry והוא לא משתמש בפלסטו מלא, זה פשוט לא יאומן. אלבום מאוד חזק, מקפיץ ומצויין. אם אתם רוצים דוגמית לכו למיספייס של הלהקה.
