הי
אני ממש מבינה את הרגשתך, גם אני הרגשתי נטולת אנרגיות, למעשה גם שנה ושלושה חודשים אחרי אני מרגישה כך. כאילו החיים עוברים לידך ואין לך כח לקחת בהם חלק (ואין פה שום נטיות התאבדויותיות), פשוט מן הרגשת ניתוק. גם אני הרגשתי רע שאיך זה שאני לא כמו מקודם- קלילה כזו, שמחה וצוחקת אחת שכיף להיות איתה. אני חושבת שאם את מרגישה שאת צריכה עזרה אז תמצאי את הערוצים המתאימים, אני מאמינה מאוד באינטואיציה, בהרגשה פנימית וחושבת שחשוב להקשיב לה. לגבי הערוצים המתאימים- זה יכול להיות כל דבר- טיפול פסיכולוגי, קבוצת תמיכה, חברה טובה, לשבת ולכתוב, ליצור, לעשות דברים שקצת מקלים עליך. בכלל מה שלי עזר זה שפשוט עשיתי את הדברים הקטנים שהקלו עליי- שלו לרגע קט גרמו לי תחושה קטנה של אושר. כמו לטייל, לקנות, לשבת עם חברה בבית קפה. את יודעת מה שעושה לך טוב. מקווה שעזרתי ולו בקצת...