שרשור דירוג

[CaerBannog]

שרשור דירוג

למה? כי זה לא מספיק להגיד רק מה האהוב עליך... וכדי גןם להוסיק נימוק, כי אחרת זה לא כיף אז שלי, להלן: 1. סימנים של חולשה\ חם על הירח , מצטער, אני לא יכול להחליט בין אלו תשמעו, על סימנים נאמר כבר כל מה שיכול להאמר, אלבום ממכר ונהדר, חם לדעתי לא נופל ממנו בכלל, אלבום נהדר, אישי, ומאוד סחרופי עם חלה נגיעות של אלקטרוניקה 2. האחר כמישהו ששומע הרבה רוק מתקדם, ומוזיקה אקספרימנטלית בכלל, מאוד נהנית מהאלבום הזה, קונספט כללי מאוד מגובש, אווירה של הרס מטובלת באופטימיות שפורצת מדי פעם, ברי הראה לכולם שהוא יכול להתפתח, זה ללא ספק היה הצעד הבא אחרי נגיעות, אלבום נהדר, והכי חשוב, מעניין 3. נגיעות אלבום טוב, כמו כל אלבום של סחרוף, הבעיה היחדה שלי איתו שהוא קצת מיינסטרימי מדי ולא מספיק אישי או מורכב, יותר מדי נעים לאוזן, אבל בכול זאת אלבום נהדר שאני באמת נהנה לשמוע 4. הכול או כולם האלבום היחדי שאני יכול איכשהו להגיד עליו משורע, יש בו משהו מאוד עצור ומאופק, קצת סתמי אפילו, יש פה שירים נורא נחמדים, וחלקם אפילו ממש טובים (האינסטרומנטלים, האיש שבקיר, השומר של הגן, שם יש וכו') אבל זה העניין, האלבום הזה פשוט אוסף של שירים, הרבה שירים, חלקם טובים חלקם פחות, כמעט אפעם לא שומע אותו עד הסוף, שירים טובים, כאלבום זה קצת סתמי... מה שלכם?

 

[מייקל21]

זה הדירוג שלי ולמה

אהבתי את הרעיון, ואני ממליץ למנהל הפורום בסופו להפיק מהשרשור מאמר, כמו בפורומים אחרים. ובכן... 1. 'סימנים של חולשה' - לא אחת כתבתי טובות על האלבום המצויין הזה, שרק הוא לבדו הופך את סחרוף לאחד מאמני הרוק הטובים שיצאו מכאן. 'סימנים' הוא פיסגה מוסיקלית בכל הנוגע לרוק אלטרנטיבי הזוי שמשלב בתוכו מלודיה, עממיות ואפילו נושאים חברתיים חשובים. האלבום לא קל לעיכול בתחילה, אך לאחר מספר הרצות מתאהבים בו. בסוף הוא ממכר. מופתי. 2. 'האחר' - מוזר להבחין, אך דווקא לאחר 'נגיעות', אלבומו העממי (נקרא לזה כך?) ביותר של סחרוף, זה שנושק בגלי המיינסטרים הגלגל"צים, חוזר סחרוף לרוק האלטרנטיבי וההזוי שלו, כמו בימי 'סימנים'. האלבום הופק בשנה לא קלה, כלכלית ומסחרית. בעוד אלו שמנסים את דרכם שלהם נכשלים וטובעים במשבר הכלכלי שפקד גם את התעשיית המוסיקה הישראלית והאחרים שמבינים שרק מוסיקה להמונים תביא אוכל לשולחנם, מגיע סחרוף, עם האלבום הכי טוב של השנה, ואינו נכנע לכלום. התוצאה: אלבום ממיטב כשרונו שלו, בדיוק כמו שהוא אוהב, ויותר מכך - בדיוק כמו שאנחנו אוהבים. 3. 'חם על הירח' - האלבום המופלא הזה, חשף אותי לראשונה למוסיקה של סחרוף. ומה לא נאמר עליו? הפקה מצויינת? שירים בלתי נשכחים? ('77', 'בואי הבייתה', 'חם על הירח', 'יומולדת', 'מפנה מקום', 'בעל זבוב' ועוד) ובכלל, סחרוף במיטבו. 4. 'נגיעות' - האלבום הפופולרי ביותר של סחרוף בכל הקשור למקום יצאתו. מי לא מכיר את הלהיטים הנצחיים 'עבדים', 'ככה זה' ו'עוד חוזר הניגון'? אני אוהב אותו בגלל שיר אחד ומאוד אישי - 'לב שלם'. שיר עצוב. וכמו שאני תמיד אומר, שירים עצובים הם היפים ביותר. מלנכוליה אהובתי. 5. 'הכל או כלום' - אלבום הבכורה של סחרוף כסולן ללא פורטיס, ואחרי הרפתקאת הסבנטיז שלו, מביאה אותו ליצור אחלה דיסק, עם כמה מסמני ההכיר הגדולים ביותר שלו, בניהם 'לחץ', 'אמונה עיוורת' וכמובן - 'חלליות'. באופן אישי החיבור שלי לאלבום הזה היה מרחוק, אבל מי יודע, אולי זה עוד ישתנה. ולסיום... קריירת הסולו של סחרוף נראית שאף פעם לא מאכזבת, ואלבום ההופעה המשולש ממחיש זאת היטב. אם היה נכון לעשות, ההופעה (שהוא שם אלטרנטיבי ל'אוסף') היה עובר מידית למקום הראשון.

 

[Music is my life]

בכייף ../images/Emo9.gif

 

[Music is my life]

אגב...

זה נוסף לטאגליינס

 

[yuli c]

הדירוג שלי...

נתחיל מזה שעדיין אין לי את "סימנים של חולשה" חיפשתי בכמה חנויות ולא מצאתי... אבל בכל אופן מהאלבומים שיש לי הדירוג שלי: 1. נגיעות- אז נכון שיש אלבום מאוד פופולרי שפונה לקהל הרחב ביותר. אני אישית מאוד אהבתי את הלחנים שהיו מעניינים ושונים אחד מהשני, כל שיר יפה בפני עצמו ויש ערבוב של שמחה ועצב באלבום הזה שזה לדעתי מה שעושה אותו יפה. אישית הכי אהבתי את: "החיים שממול", "לב שלם" ו"עוד חוזר הניגון" שהביצוע היה ממש יפה. 2. האחר- הלחנים מאוד מעניינים, המילים יותר עצובות ובכלל מאוד ניכר המצב במדינה וההבדל מ-98 השנה שבה יצא נגיעות ל-02 לתקופה יותר קשה ועצובה לכולם. 3. הכל או כלום- אלבום התחלה מאוד נחמד ומגוון, אישית הליריקה לא ממש דיברה אלי אבל זה אלבום מוצלח מבחינת הלחן שמאוד כיף לשמוע. 4. חם על הירח- אז אולי עוד לא התרגלתי לדיסק הזה. בגדול דיסק מוצלח כמו כל הדיסקים של סחרוף, הליריקה לא הכי דיברה אלי אבל הלחנים כרגיל מצויינים. בדרך כלל שאני שומעת דיסק אני אוהבת את רוב השירים. בדיסק הזה חוץ מאת "יומולדת" ועוד כמה לשאר לא ממש התחברתי. אבל שוב אולי אני התרגלתי לדיסק.

 

[קניידעל]

דירוג אישי

נתחיל מהסוף- מקום 5- נגיעות- לא יודע למה, אבל הדיסק הזה לא עושה לי את זה- אל תבינו אותי לא נכון- יש שם מלא שירים ממש ממש טובים (כמעיין, החיים שממול, עוד חוזר), והוא גם מעניין מבחינה הרמונית, אבל עדיין, זה לא סחרוף שלי, זה אולי ממש טוב אבל אין בו את האפקט שיש להזיות הפסיכדליות של הדיסקים האחרים שלו. (בגלל זה זה הדיסק היחיד שלו שאין לי) מקום 4- הכל או כלום- עוד פעם, דיסק ממש טוב, אבל אין כאן את סחרוף שאני רוצה, אבל יש סימנים ראשונים שלו בעיקר ב"שם יש", שזה אולי הסיבה היחידה שהוא לא בא במקום חמישי. מבחינת הדיסק עצמו דיסק ממש חמוד, מילים נחמדות (מערן צור ועד שאול טשרניחובקי, זה מנעד די גדול של יוצרים, מעולים ברובם) לחנים חביבים, אבל לא מגובש, לפרקים מבלבל, וארוך מדי, בהתחשב בעובדה שבערך בשיר השביעי כבר יוצא החשק לשבת לשמוע. מקום 3- האחר- אחרי דיסק די מסחרי ומאוד מצליח, לקחנו סיכון ויצאנו באקספירמנט במוזיקה מתקדמת, שזה דבר מאוד יפה וראוי לציון. בוא נתחיל מהצדה הטוב- השירים מעולים, אחד לאחד, קטעים ממש חמודים, שיש להם פוטנציאל אדיר בתור דיסק פרוג. אבל יש גם את הצד השלילי- בתור אומן פרוג סחרוף מתגלה כדי בוסרי, הרעיון לסיפור יפה (רק אל תגלו לדייויד בואי עליו) אבל הוא לא מספר אותו בצורה נכונה. יש יותר מדי זמן של פתיחה והסיפור עצמו לא ברור כל-כך. אם הולכים על קונספט קבוע צריך גם יותר קטעים אינסטרומנטליים, וזה ידוע שהוא מסוגל לזה. והקטע שהכי עצבן אותי- המעברים, כמה שלא רציתי, השתעממתי מהם. רוב המעברים הם לא הרמוניים, הם מצטמצמים או בהחלשה של הקטע הקיים והגברה של הקטע הבא, או בהגברה בו זמנית של שתיהם ויצירת בלאגן שמסתדר כשהקטע הראשון נחלש. די נחמד אבל מעצבן בסופו של דבר, הייתי רוצה יותר מעברים מלודי-הרמוניים. חוצמזה דיסק ממש טוב- מומלץ. מקום שני- חם על הירח- דיסק טוב, פשוט דיסק טוב, היה יכול להיות מקום ראשון, אבל יש מעליו את סימנים. מקום ראשון- סימנים של חולשה- אתם כבר יודעים- זיונים בלי רגש, נשים מטורפות בקרחות יער, הזיות אסיד, מסיבות בגיהנום, דגים שמתבלבלים בידיים וגומרים מוקדם מדי, ממתקים בשתיים בלילה, הכל הכל הכל בזיל הזול. פשוט דיסק טוב, כמה יוסי הוא קטע מיותר, אבל הוא גם לא כל-כך קשור- לא מחובר לרצף של השירים ולא מבחינת המילים, אז ניתן להתייחס אליו כיחידה נפרדת. וזהו, צריך לסכם? אמן ענק, עם פוטנציאל לעוד יותר, דיסקים מעולים אחד אחד ואחד יותר מכולם בהרבה, בתור אמן שמצליח להשתנות ולהתפתח כל כמה שנים ועדיין להתקבל באהבה ע"י גם המיינסטרים וגם ע"י האנדרדוגז, סחרוף הוא בהחלט אחד היוצרים הגדולים שאי פעם יצא לי להכיר.

 

[CaerBannog]

בקשר לאחר

את שופטת אותו כאלבום פרוג, הוא ממש לא אחד כזה, נכון המוזיקה מותחכמת וכל זה, אבל זה רק בעיקר בגלל הספלרים והעיבודים, מבחינת לחנים, המוזיקה פה וברוב יצרותיושל סחרוף, כמה שהיא מאוד מקורית, עדיין די פשוטה, האלבום אול מקדם הצורת החשיבה שלו, אבל מבחינה מוזיקלית לא הייתי מכליל אותו תחת רוק מתקדם...

 

[קניידעל]

אתה, לא את, אני עדיין מסמן ז בקופ"ח

זה לא הקטע אני פשוט אומר- גם אם הוא לא אלבום פרוג, המעברים באלבום מוגזמים ומשעממים. עכשיו- א. ברי אולי לא חושב לעומק על הרמות הפונקציונאליות של הקטעים שלו, אבל תסמוך עלי, מבחינת מורכבות לא חסר לו. תן לי כמעט כל שיר שלו ואני אמצא לך מה כל-כך מיוחד בו. הקטע הוא גם זה- מוזיקה לעולם לא תישמע שונה אם היא לא שונה, והמוזיקה של ברי בהחלט נשמעת שונה. ב. ובקשר להכללה- איך אתה יכול בכלל להכליל אותו בתור ז'אנר כלשהו, הרי הוא לא העז לעשות שתי אלבומים דומים, אז מאיפה הגיעה הכללה לסגנון? אתה באמת יכול להגיד לי שאתה יכול להכניס את הכל או כלום וסימנים של חולשה לאותה קטגוריה? או את נגיעות והאחר? ככה שאין כאן בכלל מקום להכללה. וזהו, סמוך עליי, אני מבין טיפה במוזיקה, אם ברי לא היה מספיק מעניין כבר מזמן הייתי מוותר עליו

 

[CaerBannog]

חבוב, תירגע

גם לי יש הבנה סבירה במוזיקה, או ככה אני אוהב לחשוב, ןגם אני מוצא את ברי מעניין מאוד ובלתי ניתן להגדרה בעליל, אבל זה לא משנה את העובדה שרוב בהמוזיקה שלו, למרות שהיא מקורית ומאוד מענייית, היא לא מורכבת, שירים שמתבססים על סדר מסוים ויחסית קצר של אקורדים, זה פשוט לא מוזיקה מורכבת, הקסם של ברי קיים בעיבודים, לטעמי אחד דברים הכי יפים במוזיקה שלו שהיא יחסית פשוטה אבל עדיין מאוד מעניינית ומקורית ובכלל לא בנאלית ומשעממת וחוצמזה, אל תקע משפטים מעצבנים כמו סמוך עלי, זה גורם לך להישמע נורא מתנשא

 

[קניידעל]

אוקי, באמת סליחה על זה

אבל פשוט רציתי להגיד שהמהלכים שלו הם הרבה פעמים הרבה יותר מורכבים ממה שהם נראים אין לי כוח לנתח לך משהו עכשיו אבל אם תתן לי רעיון לשיר לנתח אני אתן לך הסבר מלא איפה המורכבות שלו

 

[giba70]

פינק פלויד מתקדמים?

גם פינק פלויד התבססו על כמה אקורדים לא מסובכים שחזרו על עצמם כמו מנטרה תוך שינויים ואלתורים של סולו גיטרה (דייויד גילמור) וסולו קלידים (ריק רייט) ובכל זאת הם נחשבים לרוק מתקדם, וזה חזר גם לפעמים אצל קינג קרימזון.

 

[קניידעל]

שוב

מוקדם מדי בבוקר בשביל זה אבל גם לפינק פלויד לא חסר- לא חייבים לעשות משהו חדשני לחלוטין כדי שהוא יהיה מורכב ברמות הגבוהות, גם Em C זה מהלך מאוד מורכב אני אסביר לכם למה ביום אחר

 

[giba70]

דחיל ראבכ, קצת הבנת הנקרא ../images/Emo8.gif

אתה לא קולט שהתגובה שלי הייתה ל-Caer, הרי אמרתי שגם פינק פלויד כתבו אקורדים פשוטים שחזרו על עצמם ובכל זאת הם רוק מתקדם . אין לך מה להסביר לי, כי אני נולדתי עם שנות ה-70 ואני מכיר את טוב מאוד את הרוק המתקדם, גם זה היותר מתוחכם של ג'נסיס, יס, ואן דר גראאף ג'נרטור ואחרים.

 

[קניידעל]

נדבר אח"כ

אבל יש לי הרבה להגיד בנושא אתה לא חייב שמוזיקה תהיה בנויה מחמישים מילוין אקורדים ואין סוף סימנים אחרי האות של האקורד גם דברים פשוטים יכולים ליות מורכבים לאללה

 

[CaerBannog]

האמת, עם אנחנו כבר בנושא

אני לא חושב שפינק פלויד זה רוק מתקדם, מכל הסיבות שציינת, ואל תכניס את קרימזו לזה, כי אצלהם באמת שבקושי היו כאלה, רוב במוזסקה שלהם הייתה מאוד מחושבת גם מבחינת משקלים וגם מבחינת הלחנה, אל תיכנס בקטנות שבאיזהשהו קטע חוזרים על איזשהו אקורד פעמיים הדיסק אולי היחד שפינק עשו רוק מתקדם זה אטום הרט מאד'ר, אולי קצת בדרעקסייד ובאנימלס

 

[Fugue]

רגע רגע..

לפני שאתה חורץ גזר דין כה אכזר על פינק פלויד. שמעת את מידל? את וויש יו וויר היר? דה פייפר את דה גיאטס אוף דאון? ויש עוד.. פינק פלויד הם כן רוק מתקדם, אולי לא בתקופה המאוחרת יותר שלהם. אבל הם בהחלט עשו הרבה רוק מתקדם בעברם וכל פרוגר שמכבד את עצמו יעיד על כך.

 

[קניידעל]

זאת בעיה של הגדרה

אבל אני לא רואה שום סיבה ממשית לא להגיד לדוגמא, שהחומה זה לא דיסק פרוג. הבעיה בהגדרה, היא שאין ממש סגנון כזה רוק מתקדם, אם נזהרים את מי אפשר להכניס להגדרה נישאר עם קטגוריה ריקה, ואם לא ניזהר בכלל נגיע למצב שבו כל הלהקות כמעט ייחשבו לרוק מתקדם בערך, מהביטלס ועד ברי. אותו דבר קרה אגב לגבי המוזיקה הישראלית של שנות השבעים. בעיקרון זאת היתה פשוט מוזיקה חביבה, מורכבת ברובה, שנכתבה פשוט ע"י מוזיקאים חובבי פרוג. הבעיה היתה בשנות ה-90 (קרוב להקמת אתר mitkadem.co.il) כאשר לפתע החלה נהירה לאלבומי העבר הישראליים. בתחילה נחשבו 14 אוקטוות, זינגלה וקצת אחרת למתקדמות. להקות מתקדמות לכל דבר. אבל פתאום החלה הכרזה פתאומית על כמעט כל אמן ישראלי כעל מתקדם. לפתע, משום שגרוניך היה מתקדם, גם כספי נחשב למתקדם, ובגלל שיידוב ולוי היו עם גרוניך בקצת אחרת, כל דבר שהם עשו אח"כ הפך למתקדם, בין אם זה אלבום ספרדי, למוזיקה של סרט, או פשוט דיסק חביב שלהם ביחד עם קלפטר. פתאום בעצם גם קלפטר מתקדם, ויוני רכטר היה מתקדם עוד קודם, אז בעצם גם כוורת מתקדמים. ואז גם סנדרסון וגידי, אז גם גזוז, ובגלל שגידי מתקדם וגם יידוב, אז בעצם גם זהו זה ורחוב סומסום הם מתקדמים! רואים עד לאן הגענו?! קיפי מתקדם לעזאזל!!!!!! הבעיה נובעת בעיקר מהעובדה שקשה מאוד להגדיר מה מתקדם ומה לא, ובעיקרון גם אין למה, כי מתקדם זו הגדרה די סתמית, זה פשוט אומר שזו מוזיקה שהולכת בכיוון אחד ומשנה את הצורה שלה במהלך היצירה, במקום להיתקע סביב אותם בתים.

 

[עשת הפלדה]

הדירוג שלי

1) סימנים של חולשה, כמו שאמרת, כל מה שיכול היה להיאמר על האלבום הזה כבר נאמר, ולכן לא ארחיב עליו את הדיבור. פשוט דיסק נפלא וזהו. 2) הכל או כלום, אמנם הסגנון של פורטיס עדיין שולט בדיסק, אבל אני ממש אוהבת אותו. 3) חם על הירח, דיסק שלמרות שנמצא אצלי כמעט 4 שנים, עדיין אני לא מרגישה שעיכלתי אותו כמו שעיכלתי דיסקים אחרים. 4) נגיעות, כנראה שאני לא מתחברת לשלאגרים. אין לי הסבר אחר למה לא התחברתי לדיסק הזה. 5) האחר, אין לי מה להגיד עליו. אולי עוד שנה-שנתיים הדעה שלי לגביו תשתנה.

 

[inflatable]

הנה שלי ואל תצפו להסברים

כולם במקום הראשון וכולם במקום השני ובשלישי וכך הלאה... אני חושב שכל אלבום(והמילה אלבום בהחלט מתאימה פה) מתאים למצב רוח אחר, נגיעות תמיד משמח אותי, האחר גורם לי לחשוב, סימנים של חולשה קצת מעציב אותי, הכול או כלום גורם לי להתמסר למוזיקה וחם על הירח.... הוא גורם לרגשות שלי להתערבב.... ככה זה (לאהוב את ברי) כול אלבום הוא עולם ומלאו, בהחלט אמן הקונספט הגדול ביותר בישראל