בוקר טוב
בימים האחרונים,אופק מעורר בי קצת עצב . מרגיש לי שהוא סוג של מצמצם ומפוגג את עצמו בשהות בבית.
פשוט מעביר את הימים , בלי רגעים חיוביים במיוחד, בלי אינטראקציות של חום או קרבה או חברות.
זה התחיל להתבהר לי כשהעין כל פעם מחפשת אותו בהתרחשויות הקבוצתיות בבית והוא פשוט לא שם . אני מסתכלת על הלילות בבית, הבריחה הזאת למיטה... פעם היה נרדם בול בכיבוי אורות אבל מנצל כל רגע עד אז.
היום? עובר למצב שינה וניתוק מהסביבה הרבה לפני כיבוי אורות, הנפש עייפה.
לא חושבת שהוא מבודד, הוא כן חברתי, מדבר כשהוא מרגיש צורך לענות למישהו, לא מתחבא במהלך היום.
אבל זה מרגיש שהוא עושה את המינימום ההכרחי כדי לעבור שם את הימים , רק מה שהוא באמת חייב כדי לשמור על חברתיות וכדי לא לאבד את עצמו. המוטיבציה שלו די אבדה.
ומה שאמר אתמול בפרק, איבוד המשמעות בבית הזה חידד לי את העניין על מה שעובר.
הבית הזה נורא מדכא, לכולם שם.
אתה נאחז בחיבורים ובקשרים המשמעותיים שלך כדי לשרוד אותו...
וכרגע , אין לו יותר מדי כאלה.
על דינה אני לא משתגעת , אני לא חושבת שהיא נותנת לו עצות מועילות , בונות או נכונות... אבל כרגע, מרגיש לי שהיא הדמות היחידה שמעניקה לו חום כלשהו.
ובן אדם לפני כל דבר אחר, צריך אהבה. אז על כל חוסר ההנאה שלי מהקשר שלהם, הוא מרגיש לי מובן יותר כרגע.
ובסך הכל, אני מצליחה להסתכל על הסיטואציה מרחוק, זה לא סוף העולם, בסך הכל חוויה זמנית שתסתיין. מקסימום עוד חודש הוא בחוץ , עם חבריו ואוהביו והעשייה שממלאת אותו. הוא גבר צעיר שהחיים עוד לפניו והבית הזה תכף יהפוך זיכרון רחוק.
ועדיין, ככה זה בתוכנית הזאת, נקשרים
וכרגע אני עצובה בשבילו, איתו.
אולי תהיה להם מסיבה היום, רוצה שיהנה, שירקוד, שיקבל קצת הפוגה מהכלום.
זהו בנתיים שיהיה יום טוב