בלנקה המקורית
Well-known member
אז כמה מילים על אתמול.
הבנתי שיהודה הועזב, בבחינת אינף איז אינף. הבריון הצעיר והעצבני שהטיל את חתיתו על הבית, סוף סוף קיבל את הכרטיס האדום והוצא מהמשחק.
יהודה לקח על עצמו יותר מדי תפקידים. הוא החליט שהוא תואם אלירז, תואם שי חי, תואם קוטי ותואם כל מנצח שיצא מבית האח הגדול. הוא גיגל על כל דייר ודייר טרם נכנס לבית האח הגדול. עשה על כולם דוקטורט כדי להיות מוכן לכל מצב ולכל סצנריו שעלול להתרחש.
אני לא זוכרת איך היו הימים הראשונים של יהודה בבית. לא עקבתי כי היו שם יותר מדי אנשים. קשה לי להתרכז בפרטים כשיש כל כך הרבה. אבל על ההתחלה שמתי לב לשתלטנות שלו בכל שיחה ושיחה ולא חשוב עם מי. הרמת קול, שטף דיבור בלתי ניתן לעצירה ונפנופי ידיים בטווח מסוכן.
לצערי, אני לא זוכרת רגע אחד של חסד עם יהודה. לא היה שום קטע, שורה, או תמונה שבה הוא חדר אצלי ללב או אפילו לגרון בניסיון לבלוע את הרגע. לא הצלחתי להאמין לו ולו לרגע אחד קטן. מבלי להיכנס לפילוח ואבחנה של מצבו הנפשי, הדבר הראשון שחשבתי עליו זאת העובדה שהוא חייב לראות מטפל או מטפלת שתיגע בפצעים החשופים שלו. אני כצופה לא חייבת לראות אותו או לשמוע אותו. הוא עורר בי אי נוחות.
הטעות הקריטית של יהודה שהוא נטפל אל האיש הלא נכון.
רמי הוא לא איזה דייר מבוגר ומשועמם שהגיע לבית האח הגדול למצוא את עצמו בטרם זיקנה. רמי הוא אקטיביסט. אדם שחי את העכשיו למען העתיד. הוא למוד מלחמות ואכזבות והוא עצמו עבר ילדות לא מפוארת ולא קלה בכלל. יש לו ילד עם צרכים מיוחדים וכולנו יודעים כמה כוחות נפשיים זה מצריך. והוא נותן, והוא משקיע. את רמי למדתי להכיר מהפוסטים שלו בטוויטר שהיו מגיעים לפייסבוק ואין פוסט שלו שלא הייתי עושה לו לייק, כי תמיד הזדהיתי עם מה שכתב, ויותר מכך הערצתי את האומץ שלו לשים ז*ן על כולם ולהגיד את מה שהוא חושב על המצב ועל ראש הממשלה.
יהודה הבין שיש מולו שור קשיש. התחיל לנפנף מולו עם סדין אדום. הוא לא ידע ששור פצוע הוא מסוכן כפליים. הוא החל להילחם עם השור הלא נכון.
המאטדור חסר הניסיון הועף מהזירה.
הבנתי שיהודה הועזב, בבחינת אינף איז אינף. הבריון הצעיר והעצבני שהטיל את חתיתו על הבית, סוף סוף קיבל את הכרטיס האדום והוצא מהמשחק.
יהודה לקח על עצמו יותר מדי תפקידים. הוא החליט שהוא תואם אלירז, תואם שי חי, תואם קוטי ותואם כל מנצח שיצא מבית האח הגדול. הוא גיגל על כל דייר ודייר טרם נכנס לבית האח הגדול. עשה על כולם דוקטורט כדי להיות מוכן לכל מצב ולכל סצנריו שעלול להתרחש.
אני לא זוכרת איך היו הימים הראשונים של יהודה בבית. לא עקבתי כי היו שם יותר מדי אנשים. קשה לי להתרכז בפרטים כשיש כל כך הרבה. אבל על ההתחלה שמתי לב לשתלטנות שלו בכל שיחה ושיחה ולא חשוב עם מי. הרמת קול, שטף דיבור בלתי ניתן לעצירה ונפנופי ידיים בטווח מסוכן.
לצערי, אני לא זוכרת רגע אחד של חסד עם יהודה. לא היה שום קטע, שורה, או תמונה שבה הוא חדר אצלי ללב או אפילו לגרון בניסיון לבלוע את הרגע. לא הצלחתי להאמין לו ולו לרגע אחד קטן. מבלי להיכנס לפילוח ואבחנה של מצבו הנפשי, הדבר הראשון שחשבתי עליו זאת העובדה שהוא חייב לראות מטפל או מטפלת שתיגע בפצעים החשופים שלו. אני כצופה לא חייבת לראות אותו או לשמוע אותו. הוא עורר בי אי נוחות.
הטעות הקריטית של יהודה שהוא נטפל אל האיש הלא נכון.
רמי הוא לא איזה דייר מבוגר ומשועמם שהגיע לבית האח הגדול למצוא את עצמו בטרם זיקנה. רמי הוא אקטיביסט. אדם שחי את העכשיו למען העתיד. הוא למוד מלחמות ואכזבות והוא עצמו עבר ילדות לא מפוארת ולא קלה בכלל. יש לו ילד עם צרכים מיוחדים וכולנו יודעים כמה כוחות נפשיים זה מצריך. והוא נותן, והוא משקיע. את רמי למדתי להכיר מהפוסטים שלו בטוויטר שהיו מגיעים לפייסבוק ואין פוסט שלו שלא הייתי עושה לו לייק, כי תמיד הזדהיתי עם מה שכתב, ויותר מכך הערצתי את האומץ שלו לשים ז*ן על כולם ולהגיד את מה שהוא חושב על המצב ועל ראש הממשלה.
יהודה הבין שיש מולו שור קשיש. התחיל לנפנף מולו עם סדין אדום. הוא לא ידע ששור פצוע הוא מסוכן כפליים. הוא החל להילחם עם השור הלא נכון.
המאטדור חסר הניסיון הועף מהזירה.