אהבתי נורא גם את כל שאר ההבדלים הקטנים במציאות, כמו קוקה קולה וסיגריות ו-Thursday Night Live...
ואד שירן בהופעת אורח מצחיקה, במיוחד שהוא מאלץ אותו לשנות את Hey Jude ל-Hey Dude
ושני האנשים שיודעים עליו והוא מפחד שיחשפו אותו, אבל אני חשבתי על זה שאין להם באמת איך לחשוף אותו כי אף אחד לא יאמין להם ואין להם איך להוכיח, וגם שמה שהוא עשה זה באמת לא דבר רע בכלל, אלא בעצם עשה טוב לאנושות שהביא להם את השירים, אז זה היה נחמד שגם הם חשבו ככה.
גם היתה ממש מצחיקה הסצינה שהוא מנסה לנגן להורים שלו את Let it Be בפעם הראשונה.
מה שהרבה פחות אהבתי זה את הסיפור עם הבחורה, אני ממש שונאת שאי אפשר לתת לסרט או סדרה להשען לחלוטין על רעיון מוצלח ומקורי וחייבים לתקוע גם את החלק הרומנטי הבנאלי ומשעמם לחלוטין שראינו כבר 1000 פעם, ובאמת שלא היה בו שמץ של משהו מעניין או מקורי או עשוי היטב. היא גם היתה ממש מעצבנת בעיני, במיוחד כשהיא מציבה לו אולטימטום לוותר על החלום הכי גדול שלו וההצלחה הכי גדולה בחיים שלו או לוותר עליה. הזויה לחלוטין, וללא כל היגיון, כאילו יותר הגיוני שהוא יוותר על זה מאשר שהיא תוותר על הקריירה "המדהימה" שלה כמורה של כיתה ח'. ממש אהבה.
ולא שאכפת לי שלגיבור תהיה בת זוג, סה"כ לרוב האנשים יש וזה חלק מהחיים, אבל למה זה חייב להיות חצי מהפוקוס של הסרט ומניע כל כך גדול של העלילה?
אבל אם נסתכל רק על החצי השני - הסרט כיפי וממש שווה צפיה.