מה? מה קרה לו?
למה הפלאפי הגברי והמסוקס שלי (ילדים, מצאו את הפרדוקס...) חוצה את גבול יקום הרומנטיקניות ופוסע לו בקלילות בעמק הרגשנות? למה, למה? הוא היה כל-כאאאאאך בכיין היום...כלומר, יחסית לבדרך כלל. הוא עמד ובהה בעץ בנוסטלגיות שעות, והוא האזין לחליל, והוא היה חלש מכדי לקום ולחסל את כל הצבא במכה, והוא אחז בגדם שלו, והדברים הלבנים בעיניים שלו רטטו כאילו הוא דומע, והוא עצם כזה את העיניים, והעפעפיים שלו ממש רעדו כשהוא מלמל לעצמו דברים נוסח: "לעזאזל העולם", ובכלל, העיניים שלו היו לחות מדי הפרק הזה. והיה הקטע הזה עם החליל והכל...וזו רק ההתחלה...פלאפי נהיה רכרוכי...T____T להרגע...לנשום... הגושים הלבנים בעיניים שלו רטטו, for crying out loud! אה, למי אכפת? *_* הוא הרי "סאשומרו הנאה"... אררג...היא עצבנה אותי היום... "קטפתי לך פרחים" מה היא חושבת שהוא, נקבה? טוב, באמת היה לו את הקטע הזה של הגושים הלבנים בעיניים...
הוא נקבה! וכשהוא חזר אל מלוויו, כמעט תלשתי את שיערותיי (הארוכות והסבוכות עד מאוד) סופית. הייתי בטוחה שכל שניה הוא יתחיל להיות סימפטי, רחמנא ליצלן. אבל זה לא קרה. עדיין, הדבר הבא שנראה זה סאשו סורג גרבונים. כן, ביד אחת. לפחות לא עשו לו את הדבר הזה שלא רואים לו את העיניים, ויש שחור כזה. לכל הרוחות, הייתי צריכה לדעת...הפלאפי, והאיפור, והלבוש הפרחוני... פשוט נקבה. זהו זה, אני הולכת לתבוע אותם על ניפוץ מיתוסים! ____________________ "שטויות במיץ עגבניות"