כמה קל לעצום עיניים כשהאמת מפחידה
אבל סטטיסטית- כמו טיפולי הפיריון בקרב מי שמגיע לבנק הזרע- היא יותר גבוהה מאשר של נשים באותו גיל שנמצאות בזוגיות.
קודם כל- בגלל הצורך בתזמון ביוץ שגורם לאילו שלוקחות תרומת זרע לפנות להורמנים הרבה יותר מהר מאשה בזוגיות. ברגע שנכנסנו למערבולת ההורמנים -הדרך לשאר הטיפולים מתקצרת.
יש כאן שילוב מנצח של רופאים שדוחפים לטיפולים ושל נשים שלחוצות להריון תוך מספר המועט ביותר של מנות "מבוזבזות".
והתוצאה- סיכון ללא צורך של עשרות נשים.
בכל מקרה בסוף גילאי השלושים תחילת הארבעים ,השגת הריון עשויה לקחת כמה חודשים ולא באופן מיידי (אם כי שמעתי על "פאנצרים" של נשים בנות ארבעים שלא נזהרו כי היו בטוחות שימי הפוריות מאחוריהן ו...אופס! מזל טוב. לידיד טוב שלי יש אחות שצעירה ממנו בכמעט 20 שנה, אמא שלו חשבה שהגיוני שבגיל 48 המחזור יפסיק והבטן תהיה נפוחה קצת...תופעת גיל המעבר. אתן יודעות), אבל כשכל חודש שבו אין הריון עולה במנות זרע שהולכות ואוזלות- אז קדימה -טיפולים!!!
במצב של זוגיות רופאים ימליצו לחכות לפחות 3 חודשים לפני תחילת בירור פוריות. (בגילאי 35-38 אפילו חצי שנה, פחות מ30-גם שנה)
אבל כאשר נגשים לבנק הזרע- מראש עוברים בדיקות שעשויות להיות מלחיצות ולהריץ לרופאי פיריון עוד לפני ניסיון ראשון.
למשל, פותחת השירשור לא כותבת איך התגלה השרירן- יתכן שבאחת הבדיקות בפניה לבנק הזרע? (ברוב המקרים-שרירן מתגלה בקלות בכל אולטרסאונד גניקולוגי, גם חיצוני)
יתכן שלולא הפניה לבנק הזרע- השרירן היה מתגלה רק בסקירת המערכות בזמן ההריון עצמו?
בקיצור,אל תהי עיוורת.
בנקי הזרע מפרנסים היטב את תעשיית הפיריון- ועל חשבון הבריאות של נשים.
זה שלא מופיע סרטן שד מייד בתום הטיפולים-לא אומר שאין נזקים למערכות הגוף שיופיעו מאוחר יותר בחיים.