שריטה אישית שלי?

[חידה עלומה]

שריטה אישית שלי?

או שריטה מוכרת?יש לי מין קטע כזה לחקור את הנסתר מהעין עד לכאן זה בסדר
הבעיה המתחילה זה כיצד זה מתבטא.כשאני מכירה אנשים,אני תמיד יכולה להרגיש אותם
יש אנשים גלוים שאף אם לא ירצו בכך הם שקופים וברורים כשמש ויש הנעלמים,הם רואים אותך אך אתה לא מצליח לראות
האנשים האלה שאו שהם גלויים יותר מידי שאתה כבר לא יכול לדעת מה אמיתי ומה לא או ישנם את אלה שלא מראים דבר
עם שני הסוגים אני משתגעת עד שאני לא מגיעה לפתרון של החידה שהם שמים מולי,הם לא מניחים לי
אני מטבעי חייבת לגלות את הנסתר...האם זה טבעי?כיצד נפתרים מהטבע הזה?
אני פשוט נמשכת לזה כמו פרפר לאש..נשאבת

 

[יעל ניסן]

את יודעת

שמי שחי את חייו של אחרים, לא חי את חייו שלו.

הנסתר הזה שאת מדברת עליו, הצורך להתעסק בחייו של הזולת, שם אותך במקום שאת לא מתעסקת בחייך ושמה לב לעצמך. זו גם התעסקות עקרה. נניח שאנשים שקופים ואת הולכת בעולם ויודעת הכל עליהם... מה אז? איך זה מקדם אותך?

 

[חידה עלומה]

הראייה הזו

הרגשת האנשים מולי לא על בסיס נתונים מוצקיים אלא על אישיות האדם,מועילים לי בתחושה שאין לי מה לצפות שכל מה שיעשה יהיה ברור מהיכן זה מגיע,בנוסף אני אדע אם להתרחק או לא
במקרה הזה האדם שמשך את תצומת הלב,זה מישהו שאני מנהלת עימו תקשורת עמומה,מישהו שמענין אותי מעבר להיותו אדם,לא ברור לי מה קורה אם קורה ביננו...לו יכולתי לקרוא אותו יכלתי לדעת מאיזה מקום הוא מדבר,למה הוא מתכוון,כיצד עלי לשוחח עימו,באיזו שפה

ובאופן כללי,נפש האדם מענין אותי עבורי כל אדם זה עולם חדש שממנו אוכל ללמוד הרבה,זה יכול ללמד על גוונים שונים של בני אדם
וכיצד ניתן ובאיזה כלים להתמודד עימם,אם זה כדי לעזור ואם זה בכלל.

אז איך חיים את חייך?כשאת אחרי תאונת דרכים,אין לך עבודה ויש לך לימודים אך תמיד את השעות האלה שכבר לא....
והבקרים האלה שהם ריקים מתוכן...יש שיעור פעם בשבוע זה מוציא אותי מעט מהחוסר מעש..אך האדם שמענין אותי מעורב בעבודה
ולכן יותר קשה להשים איקס

 

[יעל ניסן]

זה נקרא

"דיבור חרדתי"
הצורך הזה לדעת הכל כדי שאת תהיי רגועה, כדי שתוכלי לצפות את הבאות ולהישמר [להימנע מראש] מדברים רעים שיקרו לך... כדי שתוכלי לנווט את חייך עם מינימום תקלות והתקלות. שאת תתאימי את עצמך לדבר הזה שאת משערת שאת יודעת מראש וכך תהלכי בעולם מוגנת מחד ובעלת כוחות לעזור/לשנות אחרים מאידך.

שורה תחתונה?
זה לא באמת עובד. לפעמים יש לך אשליה שזה עובד, לפעמים זה מרגיע אז נדמה לך שזו הדרך...

 

[נסחפת עם הגלים]

עמימות

את תמשיכי להשתגע כי כנראה קשה לך לשאת את העמימות, את הערפול, את זה שהם נפרדים ממך ואין לך גישה למה שהם חושבים. הם נפרדים ממך, הם לא חלק ממך. תנסי טיפול אבל לא טיפול דינמי, או טיפול ממוקד סכמה או DBT.

 

[אלון דובובי]

אכן, חידה עלומה

משפט יפה שאינני יודע את מקורו אומר: "Never will you know me for who I truly am because Im just a shadow In your complicated world". ודאי תוכלי להעיד על עצמך: מה שאת מקרינה החוצה לעולם אינו יותר מצל חיוור של כל המורכבות העשירה שאת נושאת. הלא כן?

אנשים אינם תמיד נהירים לעצמם - כל שכן לאחרים. הנוהג שלך לנסות ו׳לפתור׳ אותם קשור לצורך שלך להשיג שליטה על סביבתך ולהתמצא בך. ודווקא בגלל כך, הייתי תוהה מה היה קורה לו הרשית לעצמך לשהות עם אי ידיעה? להיות עם מישהו מבלי להשיג התחושה שפתרת אותו?