שרות- מה זה

[בארס]

יפה..

אז מיד אנחנו נתקלים במעלה הראשונה של השאלות, והיא אולי גם המעלה הסופית שלהם (שלה) והיא: השאלה מבהירה את המציאות בהווה! או, מעמתת אותנו באופן ישיר עם המציאות. ובמקרה שלנו , היא מבהירה את הפערים בעמדות שלנו ביחס לסוגיות שאנחנו מדברים עליהם, ובצורה נקיה וניטראלית שאין בה מקום לפגיעות של אף אחד מהצדדים! אז אומר בבהירות, שלמיטב הבנתי, אין ב"תשובה" , שום קיצור דרך !!! להיפך. הדרך הקצרה ביותר לאדם להכיר "כוס", היא לפקוח את עיניו! ומאחר והחלק האינטלקטואלי שלנו הוא הדומיננטי, מיד כל הסבר "נטרף" על ידו והלכה למעשה מרחיק אדם מהאפשרות לראות בעצמו. ואני שולל לגמרי את האפשרות של הסבר ממוקד לקצר את דרך הגילוי !! וכל זאת מפאת כל הסיבות שניסיתי לדבר עליהם בעבר, קרי, חוסר ההבנה המוחלט שקיים בין אנשים והדחף האדיר אל השינה והעיוורון שמכלה כל ניסיון התעוררות תמים של האדם. זו עמדתי והבנתי ולאורה המיקוד שאני מנסה לכוון אליו בדברי הוא הוא אל לב ליבה של הדרך להתעוררות ואין בדברי בשום אופן מן ה"רצון" לערפל ולסובב דעת אנשים סביב העיקר. זה העיקר !! מה שנשאר, אם כך, הוא שאם קיים בך הסבר לנושא מסויים, שלדעתך יכול להאיר ולקרב הבנה בקרב הבריות, פשוט אמור אותו בעצמך ואז הדברים יבחנו בפני עצמם.

 

[arcidea]

הנה לכם דיון על upaya

שששלום- הנה לך גלידה פאפאיה תודה למהשוניה על התשובה העניינית- upaya זה מתודה, שיטה, אמצעים. שוב אומר- אני לא בקיאה במושגים הבודהיסטיים- אבל ממה שלמדתי המונח מתייחס בעיקר לשיטות ואמצעי העברת ידע- כלומר, איך מלמדים אנשים. בסוטרת הלוטוס מסופר סיפור- אני אקצר אותו ואכוון אותו בצורה מגמתית למטרותיי כאן, אנא סלחו לי על הפשטנות ואני אשמח אם מומחים גדולים ממני ייתקנו אותי- הסיפור מספר איך המואר מעביר ידע לתלמיד\ים- מכיוון שאם יחשוף את האמת לאמיתה התלמיד לא יוכל לקלוט אותה או להאמין לה כי הוא אינו מוכן- כי האמת לא תוכל לחדור מבעד לשכבות האגו והידיעות שלו- המואר, שיודע את האמת השלמה, צריך לבחור באמצעים או מתודות חלקיים, דואליסטיים, לא שלמים, כדי למסור ידע באמצעי שיאפשר לתלמיד להגיע לתובנה. שששלום- ממה שקראתי על העברת ידע שלם בין מורה לתלמיד צריך שתהיה התאמה בין המורה לתלמיד והתלמיד צריך להיות ברמת התפתחות מסוימת. מה עושים עם תלמידים ברמות התפתחות שונות? כדי לתת שירות טוב ומועיל בוחר המורה באמצעים המתאימים .לדעתו, להעברת ידע, גם אם עצם חלקיות המסר הופכת אותו למנוגד לטבע האמת לאמיתה (שהרי היא אינה חלקית). בגלל שאנחנו כאן קצת על תקן מורים אחד של השני (למי שבוחר כך לראות את המצב) אנחנו צריכים גם לחשוב על upaya- לבחור את האמצעי הנכון להעביר את הידע שלנו או לחלופין להגדיר את דברינו כ הידיעה שלנו מתוך התחשבות ביכולת הקליטה והספיגה והסגנון והמקום של האחר. כל זאת- כדי לתת שרות טוב ומועיל באמת, בעיניי יותר חשוב השרות מהגנת כבודה של האמת לאמיתה, היא לא זקוקה להגנה שלנו על שמה, היא תתקיים עם ובלי כבוד. גם - את השיטות בהם אנחנו בוחרים אפשר לבקר רק עד גבול מסויים. המבחן האמיתי שלהם הוא- האם נעשה השרות- האם התלמיד הגיע להבנה שקידמה אותו, כל השאר זניח (כל עוד לא מעורבת פגיעה בקניינו של איש). אם השיטה באופן מובהק לא מקובלת עלינו (אם היא אלימה נניח)- מותר וצריך לבקר. לגבי כל השאר- צריך לתת קצת אמון ברצון הטוב והכנה ובשיקול הדעת אחד של השני. פה יש קבוצה של בודדים- לא כל אמצעי יתאים לכל אחד- אבל יתאים אפילו לאחד- השרות ראוי. זוהי דעתי. מה שלא הבנתי, זה האם משתמשים במונח upaya גם לתיאור השיטות והאמצעים לשיתוף ידע שלא בין מורה (בעל ידע שלם) לתלמיד (בעל ידע חלקי ברמות שונות). אלא בין 2 תלמידים בעלי ידע חלקי. מישהו יודע? ברכות ויום טוב

 

[mahashunya]

תוספת קטנה על אופאיה

מורה בעל ידע מלא איננו זקוק לאופאיה כי העברת הידע שלו (ברמה של transmission) לתלמיד הינה ספונטאנית כביטוי ישיר ומידי של מצבו האמיתי. העברה זו יכולה להיעשות מילולית, סימבולית וישירה. בישירה הכוונה מתודעה לתודעה באופן הנטול כל מילוליות. באופאיה הכוונה לפעולות מיומנות הכוללות את התירגולים והאימונים של השואף להארה. מורה בעל ידע חלקי זקוק למתודה כדי להעביר את הידע שלו כמו כן המתאמן זקוק לתירגול כדי לחשוף את טבעו האמיתי. ה-upaya היא בבירור אמצעי וככזו היא נפרדת מהמטרה היא ה- prajna הוא הידיעה האינטואיטיבית, תובנה נטולת שניות של האמת. הנירוונה היא הביטוי של האינטגרציה, המיזוג, או האיחוד בין שני אלה כשמשמעות איחוד זה הוא אי-שניות! חלק מעיקרי הסנגהא הוא ה- exchange של חוויות דיעות שיטות אופן הביצוע של התירגול. יום טוב והכי חשוב קשר עם מורה אמת ותרגול עיקבי נטול פניות!

 

[arcidea]

אז סליחה, כנראה לא הבנתי נכון

אני הבנתי שupaya זה אמצעי שננקט ע"י המורה, גם אם בעל ידע מלא כדי למסור אותו בצורה הדרגתית לתלמיד שאינו מוכן עדיין לקבל את הידע המלא. נקיטת האמצעי כשרות לתלמיד.

 

[mahashunya]

לדעתי הבנת נכון אלא ש

האופאיה כאמצעי ננקט על ידי המורה בעל הידע המלא המשתמש בו באופן ספונטאני כשהוא אינו זקוק ל"איסטרטגיה של מחשבה", ספקולציה תיכנון ועוד. המורה "מרגיש" את התלמיד ופועל בהתאם. אם בהעברה של ידע לתלמיד מסוג מסויים יש צורך במילוליות הרי שהמילוליות היא אמצעי. כנ"ל לגבי סימבול כמו קריסטל בו משמתמשים להסביר את טוהר התודעה והמחשבות כהשתקפויות בה. הקריסטל הוא אמצעי. כנ"ל לגבי non verbal communication. אמצעים אלה מכוונים להכניס את התלמיד לחוויה של הטבע האמיתי שלו. רק מורה אמיתי יכול לתת ולעורר direct introduction של המצב הטבעי. לטעמי הבנת נכון למעט הענין של הספונטאניות של השימוש באופאיה כאמצעי להעברה של ידע. שנה טובה מלאת תובנות.

 

[arcidea]

בודהיסטים- מה זה upaya?

 

[arcidea]

פעם 3? גלידה

 

[שששלום]

מחכה לגלידה...

האמת שלא נתקלתי במושג. הואיל ויש לינק אנסה לראות את ההקשר אבל רק לקראת סוף שבוע אתפנה. אז בינתיים - גלידה.

 

[שששלום]

האומנם אחרון הבודהיסטים אני?

 

[mahashunya]

מתודה, שיטה, אמצעי ו/או מיומנות.

מושג זה מוזכר בדרך כלל בהקשר של ממד הקיום היחסי ובמשמעות של פעילות המקדמת את השואף לשחרור. כמו מדיטציה שבה יש מודט (הסובייקט) ומושא המדיטציה (האובייקט). מושג זה בא בדרך כלל בצמוד למושג ה-prajna: חוכמה אינטואיטיבית ישירה בלתי מתווכת, או מעורבת בתהליך של שכילה. בידיעה זו אין שניות של סובייקט ואובייקט, מצב תודעה העשוי לעלות או לבוא עם האימון במדיטציה. לילה טוב