שרות לאומי

Mיקי_

New member
../images/Emo13.gif שירות לאומי! ../images/Emo13.gif

מה עושים שם? כל אחד עושה משהו אחר בשירות לאומי זה תלוי במקום השירות שלו. אני אישית רכזת פניות ציבור. למ זה עדיף? בעיני זו בעצם האופציה היחידה, היא גם אזרחית, וגם לאומית, וגם איננה פוגענית ותומכת מליטנטיות בסיגנון הצבא. וזו אופציה מצויין לכל סרבני המצפון לתרום לברה, ולממש את חובתם כאזרחים לתרומה אזחית לאומית.
 

אimר

New member
מיגרה

אפשר לתרום לחברה גם לא דרך שירות לאומי, גם לחיות חיים שלווים ויצרניים זה לתרום לחברה. במדינה עם קיבעון על "חובת ההתנדבות" שכמובן לא רואה את האבסורד שבהמשגה הזאת זה לא מספיק, במיוחד לאור אלו שכן מחויבים להתנדב (חיילים) ואז בישראל "לממש את חובתם כאזרחים לתרומה אזרחית לאומית" זה רק במסגרת סמי צבאית כמו שירות לאומי. צריך לזכור שאנשים רבים עושים שרות לאומי לא מתוך רצון לתרום אלא בגלל הלחץ שאם לא שירתת בצבא אתה פרזיט (וזה לא משנה בכלל מה אתה כן עושה). זה לא שאני נגד התנדבות לכשעצמה, חלק גדול מהזמן שלי מוקדש לפעילות בהתנדבות, אבל המסגרת של שירות לאומי היא מאוד בעייתית. זה שהיא לא גרועה כמו הצבא זה נקודת זכות אבל לא סיבה להתעלם מהמגרעות שלה.
 

אimר

New member
חובת ההתנדבות זה מנגנון פשיסטי

החסרון הגדול ביותר בעיניי של שירות לאומי זה שכל הרעיון מבוסס על שיטת ניצול עבודת הצעירים של הצבא. בצבא הדברים יותר ברורים, לוקחים בכוח אנשים צעירים ומכריחים אותם לבצע עבודות שכל קשר בינן לבין שירות צבאי מקרי בהחלט תמורת שכר זעום ובתנאים מחרידים (ראית פעם את הבפנים של חדר אוכל צבאי? ושל מטבח צבאי?).אני כל פעם נזכר במקרה שנתקלתי בו בביח וולפסון, יש שם ביס לאחיות שכל צוות המנהלה שלו זה חיילות. למה? כי זה הרבה יותר זול מלהעסיק צוות מנהלה אזרחי, שמקבל משכורת מלאה וזכויות סוציאליות ויכול להתאגד חס ושלום וכו. אז שרות לאומי שונה במובנים מסוימים אבל גם מאוד דומה למודל הזה. הרי בבסיסו כל הפרויקט הזה התפתח כתחליף לשירות צבאי, זה לא היה רעיון של "בוא נעזור לצעירים להתנדב", זה היה "בוא נארגן מסגרת שבה בנות דתיות שלא יכולות להתגייס לצבא עדיין יוכלו לשרת את המדינה ולקבל את אותן הטבות כמו חיילים". ההבדל הגדול בין השניים הוא כמובן שגיוס לצבא זה חובה וגיוס לשירות לאומי זה בהתנדבות. כמה הערות לעניין זה: יש בחברה הישראלית לחץ גדול מאוד להתגייס, מי שלא מתגייס נחשב למשתמט, שירות לאומי זה דרך מאוד מקובלת להתמודד עם העניין הזה, מי שעושה שירות לאומי נחשבת כמי ששירתה את המדינה. למקרה שזה לא ברור, זה אומר שזה לא בדיוק התנדבות, במקרים רבים זה נובע מלחץ חברתי של לשרת, ולשרת זה לא אותו דבר כמו להתנדב. בנוסף עומד כיום לפני הכנסת חוק שנקרא חוק האזרחות שמציע בין השאר שכל מי שלא מתגייס לצבא יגויס לשירות לאומי. המעבר מחשוב להתנדב לחובה להתנדב הוא מאוד קל כי יש תפיסה מאוד מקובלת ומעוותת בעיניי לפיה כל אדם חייב לעבוד כמעט ללא תמורה לתקופה מסוימת בשירות המדינה, כאילו שלהחזיק אותה קיימת גם ככה לא מספיק (אין מדינה בלי אזרחים שמקיימים אותה אבל זה לא מספיק, צריך לסחוט עוד). הבדל נוסף הוא שהתנאים הכלכליים של בנות השירות לאומי טובים יותר משל חיילים, מה שיוצר מצב ביניים מבלבל. מצד אחד מדובר בהתנדבות, מצד שני זו מסגרת של התנדבות במשרה מלאה, כלומר 40 שעות בשבוע, וחייבים להשלים את כולן כדי לקבל זכאות למענק, יש משכורת, גבוהה יותר משל חיילים אבל עדיין לא מתקרבת למשכורת סבירה (עובדים זרים מרוויחים הרבה יותר), יש ברוב המקרים דירה אבל יש כל מיני תנאים והגבלות, חלקם מאוד מעצבנים, למתגוררות בדירה (אסור לארח אחרי 10 בערב למשל). יש פה כאילו מנגנון שבא לעזור לאנשים להתנדב אבל יש לו אספקטים כלכליים מאוד משמעותיים. המקום שבו מתנדבות הבנות אחראי לשלם את כל ההוצאות הללו (משכורת, שכר דירה, ביטוח בריאות וביטוח לאומי) והן מחויבות למקום (אפשר לעבור באמצע השנה אבל זה בירוקרטיה ותלוי בטוב ליבם של זרים), כך שבמובנים רבים הן לא מתנדבות אלא מועסקות של המקום, רק ללא תנאים של עובדות. יש פה ייצור כלאיים שמצד אחד אפשר לומר שזה מנגנון שמאפשר התנדבות במשרה מלאה, מצד שני זה מנגנון שמאפשר למוסדות רבים להעסיק צעירים בתנאים גרועים תוך ניצול "חובת התרומה למדינה". אין פה תשובה אחת נכונה, זה לא ששירות לאומי זה רק טוב או רק רע, זה מנגנון חברתי כלכלי מורכב עם מגרעות ברורות שנובעות מאופן הארגון שלו. חלק מהבעיה עולה למשל סביב אוכלוסיות שהרבה יותר ברור להן שהן לא רוצות לתרום למדינה ומסרבות לקבל שתרומה למדינה היא בסיס לקניית זכויות אזרחיות, קרי פלסטינאים וחרדים. אני במידה רבה בדעה איתם, שזכויות אזרחיות מוקנות לכל אזרח מעצם השתתפותו במדינה ושמי שרוצה להתנדב יותר ממוזמן וחשוב לעודד זאת (זה לא שהמקום היחידי להתנדב זה שירות לאומי) אבל לא צריך לתלות בכך זכויות אזרחיות או זכויות יתר או לכפות התנדבות בשם אחווה מזויפת של קולקטיב שסוע. אנשים בישראל לא קולטים שהמודל של "אזרחים משרתים מדינה" הוא מודל פשיסטי מובהק ואילו המודל הדמוקרטי הוא "מדינה משרתת אזרחים", שזה לא אומר שהמדינה רק נותנת והאזרחים רק מקבלים, אבל זה מעמיד את סדר העניינים על כנו, מדינה אמורה בראש ובראשונה לדאוג לטובת אזרחיה כפי שהם מבינים אותה, לא כפי שלה נוח להבין. אזרחים משרתים מדינה נובע מתפיסה של אחדות מזוייפת לפי המדינה = החברה וכל מה שהמדינה מחליטה עליו או צריכה קדוש. אחרי כל זה עדיין חשוב לי להבהיר שאני לא נגד שירות לאומי באופן גורף, אני במידה רבה נגד איך שעושים את זה פה והכיוון שאליו רוצים לקחת אותו, ובמיוחד נגד הנחות היסוד הגורפות שעומדות בבסיסו, קרי חובת ההתנדבות והתרומה למדינה.
 

Mיקי_

New member
אני מתנדבת בכל כך הרבה מקומות

מעבר לשירות הלאומי שלי.... שזה מצחיק לומר שזה "סימון ה
" שלי. אבל אני כן חושבת שלתרום בתוך מסגרת מוכרת (שיכולה לקדם אותך מבחינת הטבות ככל אחד ששירת בשירות המדינה) זה חשוב, ראוי, והכרחי במדי נהכמו שלנו, בה יש כל כך הרבה אוכלוסיות חלשות ומוחלשות. אני בהחלט רואה במי שלא תורם מזמנו לחברה בכל דרך, כסוג של טפיל. כי אם אתה חי בתוך חברה או בתוך מקום כל שהוא במיוחד אם רוצים שהמדינה הזו תהיהי מדינת רווחה, אי אפשר רק לקחת. ואני חושבת ששירות אזרחי לאומי לא דומה בהו זה בכל דרך לצבא, אך מסכימה איתך שיש דרכים נוספות לתרום, אך גם להם חיסרונות וייתרונות משלהן. אני לא רואה בשירות לאומי אזרחי חיסרונות מעצם השירות עצמו, אלא רק בתנאים בהם הוא ניתן.
 

אimר

New member
צביעות מטורפת (לא את, המדינה)

אחריות חברתית זה לא משהו שאפשר או כדאי לכפות על אנשים זה משהו שצריך לעודד. לקרוא למי שלא תורם מזמנו טפיל זה מגעיל בעיניי, זה בדיוק לעבור לכיוון שבו אתה חייב להתאמץ בשביל להיות חבר בחברה. לחיות את החיים שלך זה לא רק לקחת, לחיות את החיים שלך זה תרומה לחברה. אדם שעובד בתור מגדל ילדים בביתו אינו תורם לחברה? רק אם הוא יילך לחלק מזון בבית תמחוי הוא נחשב? אין לי בעיה עם זה שרוב האנשים חיים את חייהם (בשלום, כביכול), אני גם לא נגד התנדבות מצד שני, אבל יש לי בעיה עם ציפייה מאנשים להתנדב. בפועל מה שקורה בישראל זה שמחליפים את מדינת הרווחה בהתנדבות לרווחה, המדינה לוקחת פחות מיסים ומשלמת פחות קצבאות, משקיעה את הכסף בתחומים אחרים (הטבות למעסיקים, פעילות צבאית, התנחלויות, הקמת החומה הארורה) והאחריות לטיפול בחלשים נופלת יותר ויותר על החברה, בהתנדבות ובתרומות. מצב העניינים פה מעוות ונכון שאני לא מציע לא לסגור את בתי התמחוי כי רווחה זה אחריות של המדינה אבל לא צריך לקבל את זה כגזרת שמיים, זו מדיניות מכוונת. אותה מדינה שמקצצת בקצבאות באה ודורשת מאזרחיה להתנדב ולתרום למען הנזקקים, זו צביעות מטורפת שנראה לי שאת מפספסת אותה אם את מדברת על החשיבות של לתרום כדי שנחיה במדינת רווחה. לגבי סימון הוי, לא התכוונתי בהכרח אלייך, הרבה אנשים פועלים תחת התפיסה שאחרי שהם "תרמו" תקופה מסוימת אין להם יותר אחריות בעניין, אם הם שרתו בצבא אז מה אני מצפה מהם לבקר ילדים חולים בבתיחולים? זה נהיה מין תןקח, אני תורם ועכשיו מגיע לי, זה די רחוק מהרעיון הבסיסי של התנדבות. כמובן שלא כולם כך, ויש להניח שאלו שהולכים לשירות לאומי הם האידיאולוגיים יותר מבינינו, אבל המערכת בנויה בצורה בעייתית.
 

The Clash

New member
מה את בעצם עושה שם בתפקיד הזה?

איזה תפקידים יש שם? זה כל אחד בוחר את התפקיד בשירות הלאומי לעצמו?
 

Mיקי_

New member
לא בוחרים את התפקיד ישירות

מגיעים למסגרת תפקיד בנויה וממלאים אותה, אך ניתנת לך זכות הבחירה למקום השירות, ובמידה ומסגרת התפקיד לא מתאימה לך את פשוט יכולה מלכתחילה לבחור מקום אחר, שההתפקיד בו יעניין אותך ויתאים לך. אני רכזת פניות ציבור בתפקידי, כאשר החלק הארי בתפקיד הוא מענה ומסיוע לבעלי בעיה ואנשי מקצוע הפונים למרכז בכך שאני מפנה אותם לאירגונים לעזרה עצמית, לשירותים תומכים ולקבוצות לעזרה עצמית שיוכלו לסיע להם להתמודד עם בעיותם ו\או לפתור אותה. מעבר לכך אני מרכזת את החומר התוכני של המרכז ואחראית על עידכונו השוטף מול מאגרי מידע, רשויות, אתרי אינטרנט וכ"ד. עבודה מאד מספקת מאתגרת וחשובה, שמאד מתאימה לי. שלכתוב עליה בכמה מילים לא יכול לתאר מה בעצם אני עושה.
 

גשם דשא

New member
נוסטלגיה / בחירת המקום והתפקיד

נזכרתי עכשו איך לפני קצת פחות משנתיים ישבתי לי בחדר שלי ושל יסמין בקרוון בקיבוץ שבו התנדבתי כסטלני, אה, כגודדת, ובהיתי לי בחוסר אונים ברשימה של שלומית, של עבודות בשרות הלאום, אשר ניתנה לי ע"י אמי. היא אמרה, טוב אם את לא עושה כלום ויש לך פטור מצה"ל לכי לשרת את הלאום כדי שיהיה לך זכויות אזרח. אז ניסיתי להסתכל על זה. אבל לא הצליח לי, אז שלחתי לה את זה חזרה בדואר. לא מצאתי שם שום דבר שהייתי מוכנה לשקול, משהו שהייתי בוחרת בו, וכשחזרתי צפונה לקראת נובמבר, נסעתי לשלוחת הבחינות בחיפה ופתחתי שם תיק. כך העברתי לי שנה וחצי. רק את זה לבד. בלי שום תחושה של חובת התנדבות. בלי שום פעילות חברתית או פוליטית משמעותית. אני לא אומרת את זה כדי להרגיז אותך, זה בדיוק מה שהיה. וזה לא שלא היה לי את הזמן על הידיים. וזה לא שאין לי דעה על שום דבר. וזה לא שאני לא מסוגלת לחוש חמלה או משהו. אבל יש אנשים שהם טפילים מטבעם, ואין הם חשים בחובה המוטלת עליהם - לעשות משהו מדי פעם. במקרה שלהם, החובה נשארת מוטלת לצדם. על הגב שלה. מנסה להתהפך, אבל לא מצליחה. והם לא עוזרים לה, בגלל היצר הסדיסטי שטופח היטב לאורך השנים. החברה מחדירה לנו שחובה היא לשרת את הלאום. החברה מזריקה לנו שיש 'חובה להתנדב' ('מים יבשים'? 'משולש עגול'? 'טלביזיה חינוכית'?), שזוהי זכות שהיא חובה שהיא זכות שהיא חובה ומי שלא מקבל זאת בשמחה וגאווה אין לו מקום בחברה שלנו. זה כמו ילדים בכיתה שאם את לא נותנת להם את הקלמר החדש שלך הם מביאים לך מכות. את נתבעת להרויח את הזכות שלא לחטוף מכות. החברה אומרת שכולם צריכים להיות כך ולא אחרת, ואם אחרת אז רק במסגרות ותנאים מסוימים (שרות אזרחי, כלא, נידוי, הולנד). כך אמורה להווצר אשליה שיש פתיחות וקבלה של אנשים המחזיקים בהשקפות וערכים שונים. מה תעשי כשהחברה תגיד לך לקפוץ מהגג? מבחינתי שווים הדיבורים על חובותי לחברה/מדינה שגידלה אותי באהבה [אז רגע, לא, לא היה לי טוב בילדות ולא היה לי טוב להתבגר, וגם עכשיו לא טוב לי, ובכל השנה האחרונה היו בדיוק יומיים שהרגשתי טוב, ואני לא מרגישה שיש לי משהו לתת מעצמי, משהו להחזיר לסביבה, ואני לא מרגישה שיש לי על מה להחזיר, אז עכשיו אני פטורה? לא, יותר מזה - האין הדבר מקנה לי את החובה לנקום?] לקפיצה מן הגג. אם אין לאדם זכות קיום בחברה הזאת בזכות עצמו, בשל עובדת היותו קיים, אז איזה זן של חברה זה? שפוף. כאן אני גרה. מיוזמתי לא הייתי בוחרת לקחת חלק במנגנון המיצר אנשים החושבים כי עליהם להוכיח את עצמם כראוים בטרם יקבלו זכויות בסיסיות. ובעצם, זה לא כל-כך משנה לי אם את מרגישה שחשוב לך לעשות שרות לאומי, או אם את מרגישה שמצפים ממך לעשות זאת. זאת לא סוגיה מבחינתי. מה שמפריע לי הוא שאת עצמך מסוגלת לבוא ולומר לאחרים איך הם צריכים לחיות את חייהם, ומה חשוב שהם יעשו או ימנעו מלעשות. אם את רוצה להסתפר קצוץ זה בסדר מבחינתי. זה הגוף שלך. אבל הי. למה את חושבת שאת יכולה להגיד לי שגם אני צריכה לעשות את זה? למה אם אני לא עושה את הדבר שמתאים לך וגורם לך תחושה של סיפוק בחייך (התנדבות וכזה), אז אני מוצצת את דמך? למה להגיד דבר כל-כך מרושע, למה צרות האופקים הזאת, ובעצם - מנין. ואת זה אני יודעת. מהחינוך. מהמדיניות המכוונת. המדינה לא בסדר. והיא מלמדת אותך להפנות אצבע מאשימה אל מישהו אחר. את לומדת להבין שהמצב פה דפוק כי לאנשים שיכולים לעזור לא אכפת. כי אני לא עשיתי את חלקי בניסיון לשנות את המצב בכל אותן הדרכים שהוכתבו לי, אשר בהן אני לא מאמינה. כן, המצב פה דפוק כי אני לא עשיתי שרות צבאי ולא מתעתדת לעשות שרות אזרחי. ואת יודעת משהו? אם להניח בצד את ההסתיגות המיידית שלי מכל דבר שאומרים לי שהוא חובתי המוסרית, עדיין קשה לי לחשוב על תחום של שרות אזרחי שהיה מתאים ורצוי לי, שיכולתי (או אוכל) להיות בו מוצלחת. הדברים שאני מסוגלת לעשות, והדברים שאני שואפת להיות מסוגלת להם, שונים מהדברים שהחברה רוצה ממני. משום כך זה לא הסתדר ביננו. כי הדבקות שלי בדרכי, עוד בטרם גיליתי/החלטתי מה היא, היתה תמיד מוחלטת. החברה מקיאה מתוכה את מי שלא מוכן להתגמש, להטמע, להשתלב, להתכופף, להתערבב, להחשף, להיות קצת כמו כולם, להיות שייך, להכיר בקיומו של מכנה משותף בסיסי. היא מקבלת את כולם, אבל לעולם לא את הפרט. אני לא יצרתי את הבעיה ואני לא מזינה אותה. אני רק משקפת את הדפיקות במערכת, בעוד שאת מסייעת להסתרתה. את מסייעת למדינה להמשיך בשיטה הזאת, הפלת עול הרווחה, אשר מתפקידה לטפל בו, על גב האזרחים. ברמת העיקרון - זאת הדמוקרטיה שאת רוצה 'לשרת'? היא נכשלת לאזן בין חרות ושוויון. אז מה צורך לנו בה? אם שרות אזרחי היה חובה כאלטרנטיבה לשרות צבאי, לא היתה לי מגבלה מוסרית או נפשית לעשות את זה. כי זה דבר חיובי. זה באמת דבר חיובי. אני מוכנה להודות שזה חיובי. אבל להגדיר חובה כהתנדבות (והפוך) ולחייב מישהו בכלל, הרי זו צביעות שלא אוכל לעמוד בה או לתמוך בה. כי זה מכוער מדי. ולכן אני חושבת שהייתי בוחרת, במקרה כזה, להגר. כי השינוי הנחוץ בעיני הוא הרבה מעבר למתן לגיטימציה מלאה לשרות אזרחי כתחליף לשרות בצה"ל. אני רוצה להיות לגיטימית בזכות עצמי. אני רוצה בחברה כזאת, שלעשות בדיוק את מה שאני נהנית לעשות זה הדבר הלגיטימי ביותר, שהכי תורם ומקדם עבור כולם. מה שאני רואה היום זה רק דרגות שונות בתפיסת 'מי אשם' ו'מי טפיל', ועוד בגיל צעיר מאוד, צעיר מכדי להתמודד, מצאתי את עצמי נופלת למרבית הקטגוריות הללו, פשוט משום שאני לא חושבת שהנשמה שלי צריכה להיות בור השופכין של מישהו.
 

Mיקי_

New member
לא חייבים לתת וגם לא חייבים להתנדב

מי שמעוניין בהתנדבות לשירות לאומי צריך לעבור שורה של מבדקים, ובכך תקבע התאמתו לשירות במסגרת שירות לאומי, ואם ניתן לשבצו והיכן. אבל עבור שאלות כאלו קיים פורום שירות לאומי (893)
 

אimר

New member
לא

אתה מתכוונת שאם את מצהיר שאתה פציפיסטה אז אפשר ישר ללכת לשירות לאומי? לא. לשירות לאומי אפשר לגשת רק אם קיבלת פטור משירות צבאי (לפני כן פורמלית אסור להם לדבר איתך, אפשר לברר דברים אבל לא להתחיל תהליכים). פטור משירות צבאי אפשר לקבל במספר דרכים, בתיאוריה גם בזכות הכרה בסירוב מצפוני מה הצבא קורא אותו פציפיזם. אבל זה מורכב ותלוי בכל מיני דברים. התשובה בקיצור היא לא.
 
למעלה