למה ככה? כבר שולה אלוני אללה ירחמה
כתבה ביקורת דומה כנגד גולדה, אבל נשבתה בקסם המדינאות, וגם יוסי שריד יבדל"א אמר דברים דומים כשעזב את העבודה, והוא דווקא כן עשה רבות למען הפריפריה, אבל לא זוכרים לו את זה, חבל.
השמאל הישראלי סובל מעודף אינטלקטואליזם, מאז שנוצר הוא נלחם ב"סטיכיה" מתוך אידיאולוגיה ברורה, שרציונליות היא הדרך האמיתית, ויש לו בסיס רחב לזה, הנאורות וההומניזם מבוססים על הרציונאליות דווקא.
הבעיה הנוספת היא, שחזון אבות ואמהות הישראליות המודרנית ברח מהיהדות הגלותית, הסנטימנטלית, זו שעבדה את אלוהים ללא הכרה והתבטאה בכשלונה באותו משפט של ביאליק בשירו "על השחיטה" - "וארור האומר נקום!"
הציונות לא היתה תנועה של רגשות, זו לא היתה תנועה מחבקת, זו לא היתה תנועה אינדווידואליסטית . במובן מסוים הציונות היתה ועדיין המשך של היהדות הליטאית המאמינה רק בכוחו של השכל. רגשות וכאלה, אצל החסידים.
מעולם לא היתה לנו ארץ ישראל ישנה וטובה. היתה לנו ארץ ישראל עם שלטון צבאי בגליל על הערבים, היתה לנו מוזיקה רוסית שיצגה בקושי את "העם" שהעדיף את אום כלת'ום, משטחי דשא וערימת חבר'ה רק בקיבוץ, שבהחלט דאג לחבריו, ולא היה אכפת לו מעיירות הפיתוח שלידו, כאלה שהתחתנו עם נשים אשכנזיות [ מחקר סוציולוגי די ישן שמראה שגברים מזרחיים נישאו לנשים אשכנזיות ע"מ לקדם את מעמדם החברתי] התנכרו למוצאם וטיפסו להיות ה"משעבדים" של היום ומשעתקי מבני הדיכוי.
במקום לבכות על עבר מדומיין [ נוסטלגיה חסרת ערך ] שווה אולי לחשוב על עתיד והווה טובים יותר, בעזרת העבר והנוסטלגיה אליו [ אופנהימר בניתוח שירתו של ביטון טוען שביטון השתמש בנוסטלגיה בצורתה החיובית בכך שלא התגעגע אל פריטים ספציפיים אלא נעזר בפריטים אלה כדי ליצר קול חדש, וכן גם עבר מומצא קצת, אז מה?!] וההווה שמלמד אותנו הרבה. אבל הכי חשוב, להמנע מהכללות ומגעגועים ל-לא אמת.