שקרים....

[אמא לצופציק]

שקרים....

אתמול פתאום הגיע שלב חדש להתמודד איתו ... שקרים . עומר משקר. זה התחיל בצהריים כשחזרתי הביתה.. הוא בא לקראתי והראה לי בובה מפלסטיק בגודל של הזרת שלו בצורה של תינוק עם חיתול ... כולו מתלהב אמא תראי תינוקת (הבובה ורודה) שאלתי מי נתן לו . הוא אמר " זה שלי"... מאיפה קיבלת? " זה שלי "... זה מהגן ? " לא. זה שלי. " הרפיתי וחזרתי לזה יותר מאוחר... איפה מצאת את זה? " בחצר של הגן ". אחת הגננות נתנה לך ? לא. זה שלי . אמרתי שאנחנו לא לוקחים דברים בלי רשות מהגן .... אז הוא אמר " זה לא מהגן . קניתי את זה בחנות של הצעצועים מהכסף בקופה".... . לבסוף אמרתי שוב שאנחנו לא לוקחים דברים לא שלנו בלי רשות ובלי שמישהו נותן לנו והודעתי שמחר בבוקר אנחנו נלך עם הבובה לגן ... נספר לגננת שלקחנו .. הוא הסכים . ובאמת הבוקר עשינו ככה נכנס לגן סיפר שמצא את הבובה הפיצית הזו בחצר , שמאד רצה אותה ולקח ... היא מיד שאלה אם הוא רוצה אותה מתנה.... ואני סיכמתי שלא צריך לשקר פשוט צריך להגיד את האמת .. לא רק שלא כעסו עליך אפילו קיבלת את זה מתנה... לא יודעת אם זה מה שהייתי צריכה לעשות... בערב.. עומר פתח מיכל של רוויון והיה לו קשה לפתוח את הפקק הפנימי , הוא פתח בכל זאת והכל נשפך.. שאלתי למה לא ביקש ממני עזרה הוא אמר " ביקשתי את לא באת...." ( שוב שקר ) אני לא ממש יודעת איך להתמודד עם זה..

 

[אמא של ילדה קוראת]

נושא כאוב ומורכב...

קודם כל, ילדים בגיל הזה לא תמיד רואים את השקר כמו שאנחנו רואים אותו. הוא לא משקר כדי לשקר ולהסתיר ממך את האמת, זה יותר wishfull thinking. הוא באמת רצה שהבובה תהיה שלו. לגבי הדוגמא של הערב, יכול להיות שהוא רצה לבקש עזרה ולא ביקש, יכול להיות שבדיעבד הוא הבין שהוא היה צריך לבקש עזרה... עכשיו, אני לא מנסה לתרץ - זה תלוי המון באופי של הילד. הגדולה שלי לא שיקרה אפילו פעם אחת. בשום גיל. הסנדויצ'ית לעומת זאת, עד היום מרמה (בעיקר כשהיא חושבת שיכעסו עליה). מה שאני הייתי עושה, או לא עושה - דבר ראשון. לא להגיד לו שהוא משקר, לא להגיד לו שזה שקר, אני מאמינה שהוא יודע שזה לא אמת. מה שעשית במקרה של הבובה היה מצוין, בעיני. הראית לו שלהגיד את האמת משתלם (במקרה הזה). גם אם היא לא היתה נותנת לו אותה במתנה, אפשר אולי לקחת אותה ליום ולהחזיר, ובכל מקרה לא כעסו עליו. במקרה השני שתיארת, תנסי לשים לב אם את כועסת עליו כשמשהו נשפך, יכול להיות שהוא לא רצה שתכעסי אז הוא אמר שהוא קרא לך ולא באת. מה שאת יכולה לעשות זה לומר משהו בסגנון "לא נורא שלא קראת לי הפעם, פעם הבאה אם אתה מתקשה במשהו תקרא לי". לא להכנס איתו ראש בראש ש"יודה" שהוא שיקר, אלא להראות לו שאת יודעת מה קרה, ופתרון לפעם הבאה. בגילאים יותר מאוחרים, אפשר להסביר להם שגם אם כועסים עליהם, עדיין עדיף להגיד את האמת כי זה הרבה יותר מעציב / מכעיס אם הם משקרים. אבל כרגע זה עוד לא בהבנה שלהם. אני חושבת שבגילאים האלה הם גם עוד לא מבינים שאם הם משקרים אחרי זה פחות מאמינים להם, אז גם מהסברים כאלה הייתי נמנעת בינתיים. ועוד משהו אחרון (אם עוד יש לך כוח) - הרבה ילדים בגיל הזה משקרים, זה עובר להם... ושוב, זה בדרך כלל לא שקר מתוך מטרה לרמות, אלא מתוך מטרה להתאים את המציאות לכפי שהם היו רוצים שהיא תהיה.

 

[אמא לצופציק]

תודה על התגובה ...

יכול להיות שבמקרה שנשפך לו עלית על הנקודה .. בקטע של הדברים שנשפכים , למרות שאני מאד משתדלת להראות כאילו לא מזיז לי ..הוא כנראה יודע שזה מאד מזיז לי.... יש בזה משהו. אני אעבוד על זה...תכונה מאד מלחיצה השקרים האלה.... נקווה שזה מהמקרים שעוברים.... תודה

 

[אמא עמיתית]

../images/Emo45.gifאין לי מה להוסיף

 

[יה-יה]

בהחלט אין מה להוסיף ובכל זאת...

מאמר שמצאתי בנושא.

 

[אמא של ילדה קוראת]

../images/Emo51.gif על המאמר, הוא מעניין, אני רק חייבת

לסייג משהו אחד... לפעמים, כן צריך להעניש או לכעוס אפילו שאומרים את האמת... אי אפשר לגדל ילד בגישה ש"לא משנה מה תעשה כל עוד תגיד את האמת זה בסדר"

(שוכר כבר מצאתם?)

 

[יה-יה]

אני מסכימה, אבל...

אני בטוחה שאת מכילה את הילד+האמת ואת נותנת הרגשה של לא משנה מה תגיד, אני תמיד אוהב אותך ואהיה כאן בשבילך! (לא, כוס%$%^%$)