שקרים קטנים

[טאניוש]

שקרים קטנים

לאון בן 5 (5 וחודש אם שואלים אותו). מזה מספר שבועות יש לנו בבית "אורח מסתורי". מי שבר כוס? - אורח מסתורי. מי סובב ידיות של תנור? - אורח מסתורי. מי פתח ברז באמבטיה? - נו, נחשו לבד... העניין הוא שלאון ילד נורא טוב. זה לא שכועסים עליו מיליון פעמים ביום על מיליון מעשים שלו. יותר מזה, מעולם לא כעסתי עליו לא על כוס שבורה ולא על ברז פתוח. הוא מסתיר גם דברים שאין שום סיבה שיזיזו לי בכלל - כמו למשל, בזמן האמבטיה הוא פתח את הפקק וקצת מים יצאו לפני שהכניס חזרה ("אמא, המים יצאו פתאום. זה היה קסם! יצאו לבד!"). אני רואה לפי הפרצוף שלו כשהוא משקר... כי הוא באמת ילד טוב ותמים. אז.. למה? למה הוא משקר? למה מסתיר ממני דברים? ההשערה היחידה שיש לי - למד מבן דוד שלו. האחיין שלי אכן טרוריסט קטן, ועליו באמת כועסים המון, והוא כן למד מזמן להסתיר את התעלולים שלו (או להגיד שזה לאון עשה, למשל). אבל אולי יש כאן עוד משהו? ו...איך מגיבים לזה? מצד אחד אני רואה שהוא משקר. מצד שני לא בא לי להגיד לו שאני לא מאמינה לו. אז אני עונה בסגנון - מה? באמת האורח המסתורי שבר את כוס? לא נורא, יש לנו הרבה. גם אם זה היית אתה, לא הייתי כועסת. מה שכן, לא רואה שהמצב משתנה. הוא ממשיך עם השקרים הקטנים שלו. ואני לא אוהבת את זה בלשון המעטה. תובנות? מישהי?...

 

[תמי ס]

לא יודעת, וואלה לא יודעת

אולי את צריכה פשוט לשנות את סגנון הדיבור שלך? לא לתת לו את האפשרות לשקר. את הרי יודעת שהוא שבר את הכוס, אז לא לשאול "מי שבר"? כדי שלא לתת לו הזדמנות לשקר אלא להגיד "או, אני רואה שנשברה לך כוס". או למשל "אני מבקשת שלא תסובב את הכפתורים של התנור, אני לא מרשה לעשות את זה" ולא "מי סובב?". לא יודעת אם זה יעזור אבל אפשר לנסות. ובכלל, רק רציתי להגיד שטוב לראות אותך כאן.

 

[טאניוש]

זה לא משנה אם אני שואלת או קובעת קביעה

אז אני מקבלת עיניים גדולות ועגולות- "אמא זה לא אני! זה אורח מסתורי!". במקרה של התנור הסברתי שזה מסוכן. לא משנה מי סובב ידיות - זה מסוכן, ומי שלא היה שלא יעשה את זה יותר. הבטיח למסור לאורח מסתורי. במקרה ויפגוש אותו כמובן. כאמור - הוא מסתורי.

 

[שאליונת]

זה כי הוא בן חמש זה עובר זה שלב חשוב

מגיע אחרי האדיפלי ומביא לשלמות המצפון אם אני לא טועה ומטעה הוא לא משקר כי הוא שקרן הוא משקר כי הוא לא מבין את המשמעות לפי ההגדרה שלך אם הוא היה יכול לדבר כמו בן 20 הוא היה אומר לך אמא אני לא משקר כדי להכעיס אני משקר כדי לבדוק כמה אני יכול להתחמק לפני שתופסים אותי הוא בסך הכל בודק השלכה של המעשים שלו רק הוא לא עושה את זה ממש במודע ולכן השקרים כל כך בנאליים כמו אריאלי בגיל 4 הוא גזר ספר לחתיכות קטנות וזה היה מר גזזני וזו אגב גם היתה אשמתי כי אני לא נעלתי את הדלת אז הוא סיים לגזוז את העצים למטה והוא עלה וגזז את הספר

או מר חשמלני שמכבה ומדליק את המתגים עד שנשרפת הנורה וכשהוא ממשיך זה מגיע לטלוויזיה הוא מכבה אותה ידנית היו עוד המון "מר"ים כאלו ואז פשוט הסברתי לו מה זה שקר לבן ומה זה שקר כואב והיה לנו חודש מאסיבי של הילד שצעק זאב עד שהוא קלט כמה שקרים זה משהו שלא משעשע בכלל וכמה גם כשלא מתכוונים לשקר זה יכול לגרום נזק מדי פעם מתפלק לו על כל מיני "זה לא אני" ואז אני אומרת לו זה כן אתה והוא ישר אומר נו כן זה כן אני

אחר כך היתה תקופה יותר מעצבנת של עיני כלבלב מלאות דמעות ענקיות והמשפט בקול צפצפני את תענישי אותי נכון? ושתביני מעולם לא הענשתי אותו

ואז הסברתי לו שאין מצב שאני אעניש אותו אם הוא יבוא לספר לי את האמת שתהיה הכי נוראה שתהיה אני אתחשב בו שהוא אמר את האמת ויודעת מה? לקח שבועיים שלושה אבל זה עבד טפו טפו

והאמת? זה לא מעצבן אותי כי אני דוגרי הייתי ילדה פי אלף יותר מעצבנת עם כל הדברים שעשיתי להורים שלי בעזרתה האדיבה של אחותי המפלצת הקטנה

 

[טאניוש]

אם מסבירים לי לאט אני מבינה מהר ../images/Emo163.gif

אכן ה"מר"ים" שלכם מאד דומים ל"אורח המסתורי" שלנו. בשורה התחתונה - כן להגיד לו שאני יודעת שהוא משקר? ולא, זה לא מעצבן אותי. יש לי ילד מורכב מאד עם לא מעט בעיות, העצבים שלי עמדו במבחנים קשים יותר מאלה... אני רק לא יודעת איך לנהוג...

 

[שאליונת]

חחח את פשוט מותק את ממש ממש לא

צריכה לשים את האייקון הזה אני חלקתי אגב כי הבן שלי גם מורכב מאוד הוא למשל בכל פעם שיש לנו קושי מפסיק לאכול טוטאלית צם כבר היינו בכל מיני מקומות כדי לבדוק והכל תקין מהבחינה הנוירונית אצלו הוא כאילו מסתובב עם גוש בגרון כל פעם שקשה לו

אז למדנו לפרק את המוקשים האלו ואני מודעת שיש ילדים עם קשיים גדולים יותר כתבתי לך לא להתעצבן כי אלוהים יודע ותאמיני לי שהוא יודע שזה מעצבן

זה כמו שגם עברנו תקופה שהוא הקיא בכוונה? הוא היה רק בן שנה וחצי והיתה תקופת טנטרומים של בכי אגרסיבי עד הקאה שנעלם אחרי שלושה חודשים כי לימדו אותי לומר לו מקיאים רק בשירותים ואמא לא מתרגשת ואמרתי את זה כמו תוכי עד שהוא הפסיק ואחר כך הייתי צריכה ללכת להתקלח מרוב שהיה לי רע

לא לומר לו שאת יודעת בפירוש שהוא שיקר כי זה רק יגרום לו להיכנס לשקר יותר ולהתגונן לספר לו בעקיפין על הילד שצעק זאב תאמיני לי הם הרי כל כך חכמים הוא ישר ידע את אחרי הסיפור שואלת אותו על דוגמאות וכו' תראי איך הוא מביא לך את הדוגמאות הנכונות את יודעת זו היתה תקופה שהוא שיקר כל כך הרבה עד שכשהוא הגיע לגן החדש וסיפר לי שהוא הכיר 3 חברים שקוראים להם בדיוק בשמות של אבא שלי בעלי וגיסי ואמרתי לעצמי יא אללה הילד יש לו לא רק חבר דמיוני אחד אלא שלושה ואכלתי קש שבוע עד שהלכתי לבדוק וכמו מפגרת עמדתי מול שלושת הילדים האלו שבמקרה באמת קראו להם ככה

אני יכולה לומר לך שזה גם משהו מאוד מאוד מדהים כי זה מאוד קשור לדימיון שלו ואת יכולה לתת לו לפתח את זה לאפיקים שיש לך שליטה עליהם למשל לנו יש מחברת שבה אנחנו כותבים כל יום כמעט את הסיפורים שבא לו לספר לי וברגע שסיימנו הוא יודע שעכשיו הוא אומר רק את הדברים שבאמת קרו זו גם שיטה

ואם לא מנסים לא טועים ואם לא תטעי אז זו סתם זריקת כסף בגיל 30 כשהוא ישב אצל הפסיכולוג ויתלונן לפחות תצדיקי

 

[אמאדובה]

"זה הילד הרע שנכנס בי בפנים"

שאליונת כבר ענתה לך נהדר

קודם כל הוא באמת ילד טוב ותמים, ואלה לא שקרים. זה מאוד אופייני לגיל... מחשבה שעלתה אצלי - דווקא כי את מספרת שהוא ילד נורא טוב שלא כועסים עליו, אולי הוא נשבה בתווית הזו (אני ילד טוב, אז איך יכול להיות שעשיתי משהו רע? ומה אמא תחשוב עליי פתאום?). ה"אורח המסתורי" מאפשר לו לשחרר קצת קיטור אבל להשאר "הילד הטוב". גם בכורי הוא "ילד טוב" כזה מהספרים ואני משתדלת דווקא לא לעודד את התווית הזו. אולי זה בעיקר כי יש לו אחות קטנה שהתווית הזו לא מתלבשת עליה בכלל

אבל אני לא רוצה שהם יתקבעו בתור "הטוב" ו"השובבה" ומנסה להדגיש את המקרים שבהם הם מתנהגים לכאורה "הפוך", גם אם זה קצת מלאכותי. אני מרגישה שזה משחרר קצת את הלחץ אצלו להיות כל הזמן "הטוב".

 

[שאליונת]

עכשיו תורי להסכים איתך../images/Emo13.gif

הם באמת ילדים נורא נורא טובים וזו באמת דרך מצויינת לתת להם לפרוק קיטור אבל דוגרי כשהוא בא ואומר לך שהגננת שלו הכתה ילד וזרקה אותו על השטיח ואחר כך נעלה אותו במרתף וכל זה בדמעות היסטריות ובכי שהוא לא רוצה ללכת לגן ואת הולכת יום למחרת כולך מתכוונת לתת לגננת באבי אביה ורואה שלא רק שאין מרתף אפילו שטיח אין ואת מספרת לגננת כבדרך אגב כאילו בחצי צחוק כי את עדיין חייבת לבדוק והיא עונה לך בחיוך נורא מרוצה שתגידי תודה שהיא לא קוראת לקדמן שיעשה לך סיור בבית כי הדברים שהילד מספר עליכם מסמרי שיער

במיוחד על המכות הנורא חזקות שנתת לו במכולת אתמול זה אהמ...עפאס מעצבן למדיי

(אגב הסיפור הומצא לאחר שחמותי הגאונה ישבה לראות חדשות כשהיתה את פרשת הגננת המתעללת והוא עשה אחד ועוד אחד פשוט שילדים נוהגים לעשות)

 

[טאניוש]

../images/Emo5.gif

אוקי. הבנתי. אני במצב טוב. על מרתף עוד לא שמעתי.

 

[שאליונת]

וגם שלא תשמעי../images/Emo6.gif

 

[טאניוש]

לי זה נראה כאילו הוא פוחד שאכעס עליו

הוא ילד מאד (מאדדדדד) רגיש. לא יכול כשאני כועסת עליו. זה לא שהוא שובר את הכוס בכוונה כדי לראות איך אגיב... לא יודעת. נקודה לחשוב עליה.

 

[happy]

אצלנו זה הצל שעושה המון בעיות

אתמול הוא ציר על הספה החדשה ואני התפוצצתי על בעלת הצל שתיקח סמרטוט ותנקה אחרי הצל. הוא הופך דברים באמבטיה ואפילו הוא אוכל עם הידים מהעוגה. אין לי עצות SORRY

 

[טאניוש]

צרת רבים...

משמח אותי שלפחות "התיישרנו". יש לנו בעיות "רגילות"...

 

[אמאדובה]

../images/Emo207.gif דמיון מפותח אצל חבר

השאלה הזו הזכירה לי משהו קטן שמטריד אותי קצת. לאלעד יש חבר מהגן, נקרא לו י', ילד מתוק עם דמיון מפותח מאוד... יש לו בבית חלליות אמיתיות שטסות לחלל, המיטה שלו עפה באוויר, ויש לו רשיון נהיגה (!) אלעד כמובן מאמין לכל מילה, איך יכול להיות שלא? עד כדי כך שהוא רב עם חבר אחר בגן שטען ש-י' שקרן. ניסיתי לעמת אותו בזהירות עם הסיפורים המופלאים -למשל שאלתי אותו אם הוא יודע ממתי אפשר לקבל רישיון. הוא ענה "מגיל 17". ובן כמה י'? "בן 5". אז איך יכול להיות שיש לו רישיון? "כי יש לו חלליות אמיתיות, אז בטח שיש לו רישיון!" היגיון צרוף, אין מה לומר

מה אתן אומרות? להתערב בכלל או לתת לו לגלות מתישהו את המציאות המרה?...

 

[שאליונת]

תקשיבי לפאדיחה

אריאלי חזר בחודש הראשון שלו בגן כל יום ואמר לי אמא יש לנו ילד בן 12 בגן למחרת אותו סיפור וכל יום אני אומרת לו אריאלי אין מצב שהוא בן 12 בגן הילדים לומדים עד גיל שש או הכי הכי עד גיל שש וחצי והוא מתעקש איתי אמא את לא מבינה הוא בן 12 אולי אפילו 13 טוב הבלגתי מה אני אכנס לזה? באחת הפעמים שבאתי לגן הוא אומר לי בואי תראי ומציג אותי בפני הילד הזה תקשיבי זה הילד הבן חמש הכי ענק שראיתי בחיים שלי הוא נושק למטר ושלושים נראה לי ע-נ-ק (אני מטר וחצי הוא כמעט בגובה שלי ואריאלי בקושי מטר ועשרה

) חשבתי שאני עומדת להיחנק מרוב צחוק ועוד החוצפן אומר לי את רואה אמרתי לך שהוא בן 12 תפסיקי לומר שאני משקר ויצא בעצבים מהגן ואני היה לי מה זה לא נעים מאימא של הילד הזה פלטתי כל מיני גימגומים שאריאלי קטן ושהבן שלה חמוד ומאוד מפותח וברחתי משם כל עוד רוחי בי עד היום הגננת נקרעת מצחוק כשהיא מזכירה לי את זה בכל מקרה תני לו לגלות לבד אל תתערבי

 

[טאניוש]

../images/Emo6.gif

 

[שאליונת]

../images/Emo9.gif

 

[טאניוש]

לא הייתי מתערבת

מקסימום כשהאמת תצא לאור תסבירי למה החבר המציא את מה שהמציא.

 

[נייטי]

אני לא מתערבת בדמיון של תומר

ותאמיני לי, הוא בעל עולם דמיון כ"כ עשיר ומפותח שלפעמים אבא'שלו ואני ממש לא יודעים איך לאכול את זה. למשל: לפני שבועיים טילנו במערות בית גוברין ותומר החליט שאלה בכלל מערות של ממוטות ודרקונים וגם בגן הוא סיפר על מערות הממוטות (הוא באמת משוכנע שחיות שם ממוטות למרות שכששואלים אותו הוא גם יודע להסביר שהן נכחדו מזמן, מזמן, עוד לפני שאבא נולד). כשהוא על קרוסלה הוא בעצם נמצא בחללית שטסה לחלל. הוא מדווח לכל העולם שהוא יכול להפוך בקלות לטיגריס, דרקון, ממוטה, רובוטריק ואיבה (זאת מהסרט וואלי). השבוע הוא סיפר לי שהוא טס בצפלין כשהיתה סופה כדי לבדוק את ענני הסערה (נשבעת, ככה בדיוק הוא דיווח לי אחרי הגן ולקח לי זמן להבין שהוא מכיר את המונח צפלין מהסרט UP). אני באמת כבר לא זוכרת כל פיפס כי יש הרבה כאלה אבל אני אישית מתה על זה. בעיניי זה קסם כל הקסמים וכל עוד הילדון בסך הכל יודע שהוא גם חיי במציאות האמיתית, הרי שבעיניי יש בדמיון המון ברכה. אבא שלו קצת יותר מוטרד מזה ודואג לוודא כל הזמן שזאת לא הסחפות טוטאלית.

 

[אמאדובה]

ודאי שאני לא מתערבת בדמיון

וגם לאלעד יש דמיון עשיר אבל אני חושבת שדי ברור לו ההבדל בין דברים שהוא מדמיין לבין המציאות. כאן נראה שהוא (או החבר, ואלעד פשוט מאמין לו?) לא מבינים איפה הדמיון ואיפה המציאות. תומרון פשוט מקסים וחכם