לא נראה לי שכדאי
משתי בחינות: ראשית, מאד קשה להתחיל להבחין בין שקרים לבנים לאפורים לשחורים. ושנית - ואולי אפילו חשוב יותר בעיני - השקרים האלה מסמנים אצלכם טבואים, דברים שאסור שיקרו או שאסור לדבר עליהם. זה בסדר. יש דברים שלא כדאי לעשות, אבל הדוגמאות שנתת מעוררות אצלי סימני שאלה: למה שלא יאמר שנעלב? למה שלא יאמר שפספס ויצא לו פיפי? זה לא פשוט לא לשקר, למשל כשגדולתי שאלה אותי על סבא של חברה שנפטר, לא חשבתי שבגילה היא תבין את מושג המוות, והתחמקתי איכשהו. או בדברים שקשורים למין ולמיניות. אבל אני עושה מאמצים גדולים לא לשקר. לפעמים אני אפילו מסבירה הסברים פשטניים, אבל לא משקרת. משתדלת, כאמור.
