שקט

[מגע הקסם1]

שקט

שקט פעם לפני כמה שנים, בחרתי לא לעשות מדיטציה. פשוט כי פחדתי מהשקט הזה שיש שם. השקט הפנימי. ואז נסעתי, עם ההורים שלי , למצפה רמון. הגענו לסוכה במדבר. ולכמה רגעים נהניתי מהשקט שהיה שם, אבל מהר מאוד רציתי לברוח משם. ואז נסעתי, עם החברים מהמכינה, לטיול במדבר. 40 חברה יחד במשך שבוע זה לא קל בכלל. הלכתי לי כמה מאות מטרים משם, די נסתרת מעיני כולם ועם זאת קרובה מאוד, ישבתי, ונכנסתי לתוך השקט. "פתאום" הייתי מוכנה להכיל את השקט הזה בתוכי, ואז כשהרגשתי שזה מספיק לי, חזרתי אליהם. אני לא ידעתי להעריך כמה זמן ישבתי שם. הם אמרו שהם חיפשו אחרי לפחות שעה. עכשיו שוב, בתוך כל ההמולה, ההמון בצבא, אני מחפשת את השקט. מחפשת את השקט שיחדור לכל פינה בגופי. רציתי לנסוע למדבר, עם עוד חברה. להיות לבד ביחד. שקט. אבל זאת טכניקה טובה, ללמוד להיות בשקט בתוך כל ההמון. אגב, לא הרבה אנשים מצליחים להבדיל בין שקט, ללבד. ויש הבדל גדול. אז אני מחפשת את השקט בתוך ההמון. אני מרגישה כאילו חסר לי אוויר. חסרה לי הנשימה, אני יודעת שאני פשוט צריכה את השקט שיתחולל בתוכי תודה על ההקשבה מגע הקסם

 

[אנילה1]

כשאני משוטטת לבדי ברחובות העיר אני

מוצאת את השקט שלי. אני מהלכת בעיר הסואנת בתוך בועה של אור. אנשים לא מפריעים לשקט שלי.