אני מבינה את המשפט שמטריד אותך
קצת אחרת...
"הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ, וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ; קוּמִי לכירַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי [לָךְ]"
"שלב זה נזכר גם בתלמוד, ויש לו חשיבות הלכתית - זה השלב שקובע, לגבי רוב פירות העצים, לאיזו שנה הם שייכים, לעניין מעשרות ולעניין שמיטה. למשל, תאנים שחנטו בשנה השישית, מותר לסחור בהם כרגיל בשנה השביעית, גם אם נקטפו בשביעית; אבל תאנים שחנטו בשביעית הם קדושים, ומותר אך ורק לאכלם, גם אם נקטפו בשמינית. "
אני רואה את כל השורה שאת מצטטת בקונוטציה של רומן אהבים בין גבר נשוי לאישה.
הגבר שנפרד מאהובתו אשר מסיבה כלשהי משלחת אותו לדרכו והוא כמו נשר שחוזר אל הקן (אל אשתו החוקית) בחושך, מדרכי האלוהים. ידוע שנסתרות הן דרכי האל.
הוא אפילו לא מנסה להתווכח עם דרכי האל ולא מנסה לתרץ את מעשיו. מקבל אותם כמו שהם.