שקט. בבקשה.

מורני !

New member
שקט. בבקשה.

השקט שלי הבית שלי הפחד שלי נהייו לנחלת הכלל ואני רק ביקשתי שקט ושיניחו לי ליפול שיניחו לי למות בשקט בשממה להתאחד עם נפשי שעלתה לשמיים לפני זמן רב מחכה לי שם בודדה בלעדיי כמו שאני בודדה בלעדייה. ורק ביקשתי אל תשאלו לשלומי ורק ביקשתי אל תודו על קיומי ורק ביקשתי שקט. וחיבקתם אותי אך בחיבוקכם הדמעות שוב בי נספגו ולמה איני יכולה לקבל חיבוק בלי דמעות? למה? פגם גנטי כלשהו? או פשוט ירושה מטעם הנשמה שהלכה לעולמה כבר אמרתי, מזמן. אז חיבקתם אותי ולרגע, לשנייה שוב הרגשתי בטוחה ואפילו היה אחד שהסכים לחבקני לילה שלם שאני אוכל לישון ואחרת שלקחה אותי תחת חסותה והציעה לי מזרון בחדרה צמוד למיטתה כדי שאני ארגיש חופשי להעירה כי בטלפון אני סתם שותקת ואז אני מרגישה טיפשה. אז עם ההוא ישנתי מחובקת והסיוטים כנראה פחדו לבוא כי הרגישו את האומץ שבו אבל בשנה יש 365 לילות ולי יש... עוד הרבה ואיתה ... היא ישנה לצידי ואני שכבתי ערה מתפללת לא לישון כי ידעתי שהחוזק שבה שלה הוא ואני נותרתי רחוקה... אז 3 שבועות כבר עברו מאז הלילה האחרון בו ישנתי חח כן אני סופרת רוצה לדעת... איך בדיוק אני זורקת את חיי לגהנום לא חושבת על כלום כי לחשוב זה אומר להסביר להורים שלי למה עזבתי את הלימודים להסביר לחברים למה אני לא מתקשרת לחשוב מה לעזזל אני עושה ולמה אני עוד כאן למה לא מסיימת ואז לא תהייה לי סיבה מספיק טובה אז אני לא חושבת.
 
למעלה