שקד

giulietta

New member
שקד

חמש דקות איחור. אני דוהרת בכביש. נוסעת מהר אבל זהיר. נכון, הילדה עצמאית ויודעת היכן המפתח הרזרבי, אבל אני מעדיפה להגיע לפניה. שלא תהיה לבדה אפילו דקות ספורות. יונדאי אדומה אחת נוסעת כל הזמן בנתיב השמאלי, מצומת מורשה עד צומת רעננה. רכבים זועפים עוקפים אותה מימין והיא בשלה. בסוף גם אני נשברת, עוקפת מימין ותוקעת בנהגת (מה לעשות, זאת היתה נהגת
) מבט מחנך. מהר מהר... צומת...רמזורים...תחום יישוב...מורידה לשלישי. הילד הגדול ביום ארוך, השני בטיול, הילדה חוזרת לבדה. אני מזנקת מהרכב, חוטפת את התיק והשקיות ורצה פנימה דרך השער הקטן. ליד דלת הכניסה מונח בשלווה הילקוט הורדרד שלה. האופניים שמוטים על השביל ועל הדלת, תחוב בסדק הצר שמסביב לשלט הקטן,פתק לבן שנתלש ממחברת ציור וכתוב עליו באותיות ילדותיות : "אני בּבּית של איתי". ככה, עם שני דגשים ב-ב´, שחלילה אני לא אתבלבל בקריאה.... ואני , באותו רגע, נמסה... מחייגת מייד לבית של איתי ומבקשת אותה... "ילדה שלי...ילדת כיתה א´ מקסימה שלי...את כזאת חכמה... אני כבר יודעת שאפשר לסמוך עלייך...." "אבל אמא", היא מסבירה "את לא היית ולא מצאתי את המפתח וגם האוטו לא היה..." "נכון חמודה..." אני מתמוגגת ממנה "את עשית מצוין שהלכת לאיתי. את רוצה לחזור עכשיו או להישאר קצת?" -"להישאר..." כמובן..... סתם. שום דבר מיוחד... הבכור בגילה כבר היה אבא קטן לאחיו... כבר דרשנו ממנו והוא הוכיח יכולות ואחריות... אבל היום...הצורך העמוק הזה להגן עליהם ולעטוף אותם... והחרדה שמא לא נצליח...שמא אפילו אם ניצמד אליהם כל הזמן, לא נצליח... אני שולפת מהשקיות את הבגדים שקניתי לה במכירת סוף העונה ומניחה באהבה על המיטה שלה... ופתאם אני מתחילה לדמוע... בחיי, משהו עובר עלי או שסתם ירדתי מהפסים. צהריים טובים ג´ול
 

נשית~37

New member
קוראת אותך...

וגם עלי עובר משהו... מה אנחנו בלעדיהם? איך מדברים פעוטים אנחנו מתמוגגים מהם....ואני בימים שקשה לי, כשאני מוצאת את עצמי מתעצבנת עליהם....יורדת עלי תחושת אשמה נוראית...ובלילה בשקט, כשכולם ישנים, אני הולכת לשבת אצלם בקצה המיטה ומלטפת ומנשקת ומבקשת סליחה...כי גם לאמא יש לפעמים ימים קשים..
 

מיכל31

New member
היי ג´ול

זהו הלחץ הזה שלא מרפה.... הפחד מהלא נודע... אגב, השארת משהו בחנויות?
 

giulietta

New member
FOX../images/Emo9.gif

כמה שתקני ישאר מלא על המדפים...
(ברור שירדתי מהפסים. השם שלה היה באופן זמני במשבצת ה"נושא", לא התכוונתי לשגר את זה ככה... מילא.
 
לא סתם אומרים ש....

אמא יש רק אחת ו... אין אהבה בעולם כמו אהבה של אמא. רגעים קטנים של נחת, גורמים לנו לאושר שאיננו משתווה לשום דבר אחר בבריאה.
 

נעמי 1

New member
יקירתי...

אני כל כך מבינה אותך... כנראה זה בהשפעת הימים האחרונים.
 

גילית.

New member
ג´ול, אל תשתני בכלום../images/Emo24.gif

קראתי את שכתבת, ולפי מה שאני קוראת אותך בפורום, את נשמעת לי כאמא מצויינת, כן, וגם מותר לפעמים לדאוג מעבר למה שרוצים, כי המצב הזה פה, לעיתים מלחיץ. זה לדעתי, טבעי ביותר במיוחד אם הילדים עדיין קטנים, מגילית באהבה<פוףףףףףףףףףףףףף אני טסה לעבודה>
 

giulietta

New member
אוי, את חמודה גילית

אבל אני סתם אמא ממוצעת...
וכמו נשית...גם אני מתאפסת אחרי שהם נרדמים ובאה ללטף להם ת´ראש ולהתנצל ....חחחחחחחח.... תודה על האמפטיה, לכולכם.
 
../images/Emo13.gif

למרות המרחק מהמרכז , למרות שכאן באמת שקט , וזאת לא עוד מילה שנאמרת בכוונה רבה , אך יודעים שהיא כל כך "שבירה" , גם כאן יש את הצורך הזה לגונן , לשאול כמה פעמים "הכל בסדר"... ויפים לך המשבצות גולייטה
 

nightroll

New member
כן, נו, פולניה... ../images/Emo8.gif

בימי רביעי אני טסה מהבית בשעה 6, לפני שהילדודס שלי מתעוררים. כל השבוע אני עושה את ההשכמה איתם, מנשקת, מחבקת, משתוללת, מלבישה, מאכילה, ולוקחת לגן. רק ביום רביעי, בגלל שיש לי שיעור על הבוקר, אני חייבת לטוס ובד"כ לא מספיקה אפילו להכנס להציץ עליהם. וזה כל כך חסר לי... אני מוצאת את עצמי שולפת את התמונות שלהם מהיומן, באמצע השיעורים, סתם כדי להתרפק. אני מוצאת את עצמי מחכה לרגע שאני אוכל להגיע הביתה, לחיבוקים ולנשיקות... הבת שלי (בת 5) שרצה לדלת וישר מתחילה לשפוך סיפורים וחוויות מהגן, ובקשות מיוחדות, ושאלות ללא הפסקה, בלי לקחת אויר בכלל... והבן שלי (בן שנה וחצי) בקריאות שמחה וריצה אלי בזרועות פתוחות, מבקש מיד להתרפק עלי, מכסה את העיניים שלו ומחכה שאני אומר "איפה כפיר?" כדי שהוא יוכל לצחקק ולומר לי "TOOTOO" (בטעות, במקום קוקו) היום נאלצתי להשאר כאן כדי להכין שיעורי בית (שקט! גמרתי את רוב השיעורים, מותר לי רגע בפורום), והלב מתכווץ בציפיה לחזור הביתה...
 
כן, גם אצלי זה כך.......

פתאום אני מוצאת את עצמי הולכת ומבקרת אותם במהלך היום בבתי הילדים, הולכת בצהריים לחדר האוכל לראות אם הוא חזר בסדר מהביה"ס.... משתדלת להיות איתם יותר זמן, להקדיש יותר, לחבק יותר, לנשק יותר.....
 
../images/Emo25.gif

מסתבר ש... בעצם מחקרים מוכיחים, שהשפעות חיצוניות, קרי המצב העכשווי משפיע באופן ישיר על ההתנהגויות שלנו. כמובן שלא ניתן להתעלם מהרגש האימהי שלנו, הדאגנות לצאצאים היקרים שלנו. אבל ללא כל ספק, המצב מוביל אותנו להיכן ולכיצד אנו מתנהגים. אבל תראי ג´ולי, הרוגע שלך, החינוך לאחריות... לתפארת מדינת ישראל
 
למעלה