את אומרת הרבה מאוד דברים נכונים!
שום ציניות. אבל, וכאן בא אבל גדול, ב-3 השנים האחרונות התפכחתי לגמרי. אין לי שמץ אמון במערכת החינוך, הבריאות, הבטחון וכך הלאה. כל המערכות הוכיחו שהן מערכות שקריות, נצלניות במקרה הרע וחובבניות במקרה הטוב. על כל צעד ושעל יש קומבינה כזו או אחרת ועושים לי סיכול ממוקד על הכיס. אני לא רוצה להוציא אגורה מכיסי ולא רוצה להשקיע בבנות שלי משום שהן באו מושקעות בילט-אין מהגנטיקה. לא רוצה ששמץ מכספי ילך על ילדים אחרים ומי שמכיר אותי יודע היטב שאני רחוק מלהיות קמצן. אשתי אפילו חושבת שאני פזרן. אז אני אוהב ניידים עם מקדם פאן גבוה, שמפו משובח, מקרר מלא והמון ת'לפים ספרים מחכים להיקרא ליד המיטה. לא רוצה קרן קרב ולא רוצה סייעת בכיתה בעיקר אחרי שגילו פתאום שיש כסף בלי הגבלה לאופק חדש. אז אני לא רוצה שהבנות שלי תגמורנה בית ספר בשעה מאוחרת כי פתאום המורה מצאה כמה שעות לשבת בקבוצה קטנה. דווקא מעדיף לשפר את יכולותיה הפרונטליות של המורה, את ידיעותיה ואת הכריזמה שמעולם לא היתה לה. אה, ואני רוצה אחות בבית הספר. זה דווקא כן חשוב.