שפה פרימיטיבית?!?...
שלום,אני מעתיקה לכאן הודעה שכתבתי בפורום 'השפה העברית', אולי ימצאו כאן מושיעים... תודה מראש! אני זקוקה לעזרתם, וזה הסיפור: בן הזוג שלי צרפתי, שפת אם צרפתית, אנגלית מושלמת, ידע מסויים בלטינית, גרמנית ויפנית, ומאז נוכחותי בחייו גם מגמגם בעיברית. במסגרת ההקנטות ההדדיות שלנו הוא קורא לעיברית 'השפה הפרימיטיבית שלך', ומנסה במסגרת ידיעותיו המוגבלות להוכיח את צידקתו (הכל בהומור, כמובן). בגלל בורותי בענייני דיקדוק אני זקוקה לתחמושת כדי לשמור על כבודה של שפת הקודש. הטענה העיקרית שלו לגבי ה'פרימיטיביות' היא חוסר הפועל עזר (is על הטיותיו), ולכן צמד המילים 'זה שולחן', לדוגמא, משנה את התוכן שלו עם הוספת סימנים (סימן קריאה, סימן שאלה). טענה שניה היא העדר סימני ניקוד (והוא לא רוצה לקרוא את 'שער למתחיל' המנוקד, אם העיתון עוד קיים...הוא רוצה את הדבר האמיתי). כשהוא ניתקל במילה כמו 'ספר', הוא לא יכול לקרוא אותה ללא הניקוד ולא יכול להבין אותה ללא קונטקסט שדורש הבנה כללית של השפה. טענה שלישית היא קיומם של שלושה זמנים בלבד - עבר, הווה, עתיד - כך שהצרוף 'היא רצה', לדוגמא, לא מוסר מידע מדיוק שמועבר באופן ברור יותר בשפות אחרות - היא רצה אתמול? עכשיו? באופן קבוע? רצה בעבר והפסיקה? רצה תוך כדי עשיית פעולה אחרת? וכד'. בקיצור תמיד צריך קונטקסט. אם הגעתם עד כאן, אני אודה לכם על תשובות טובות לטענותיו הנ"ל, או על הערות והארות מדוע הכשלים (כשלים?) האלו לא הופכים את העיברית לשפה 'נחותה' מבחינה לשונית. וגם - האם יש חלקים אחרים בשפה העברית שהופכים אותה ל'מורכבת' יותר משפות אחרות? וכמובן כמובן, אם יש טענות נגדיות שיסייעו לי לתקוף את הצרפתית, אני אשמח מאוד
! תודה רבה מראש ויום טוב לכולכם.
שלום,אני מעתיקה לכאן הודעה שכתבתי בפורום 'השפה העברית', אולי ימצאו כאן מושיעים... תודה מראש! אני זקוקה לעזרתם, וזה הסיפור: בן הזוג שלי צרפתי, שפת אם צרפתית, אנגלית מושלמת, ידע מסויים בלטינית, גרמנית ויפנית, ומאז נוכחותי בחייו גם מגמגם בעיברית. במסגרת ההקנטות ההדדיות שלנו הוא קורא לעיברית 'השפה הפרימיטיבית שלך', ומנסה במסגרת ידיעותיו המוגבלות להוכיח את צידקתו (הכל בהומור, כמובן). בגלל בורותי בענייני דיקדוק אני זקוקה לתחמושת כדי לשמור על כבודה של שפת הקודש. הטענה העיקרית שלו לגבי ה'פרימיטיביות' היא חוסר הפועל עזר (is על הטיותיו), ולכן צמד המילים 'זה שולחן', לדוגמא, משנה את התוכן שלו עם הוספת סימנים (סימן קריאה, סימן שאלה). טענה שניה היא העדר סימני ניקוד (והוא לא רוצה לקרוא את 'שער למתחיל' המנוקד, אם העיתון עוד קיים...הוא רוצה את הדבר האמיתי). כשהוא ניתקל במילה כמו 'ספר', הוא לא יכול לקרוא אותה ללא הניקוד ולא יכול להבין אותה ללא קונטקסט שדורש הבנה כללית של השפה. טענה שלישית היא קיומם של שלושה זמנים בלבד - עבר, הווה, עתיד - כך שהצרוף 'היא רצה', לדוגמא, לא מוסר מידע מדיוק שמועבר באופן ברור יותר בשפות אחרות - היא רצה אתמול? עכשיו? באופן קבוע? רצה בעבר והפסיקה? רצה תוך כדי עשיית פעולה אחרת? וכד'. בקיצור תמיד צריך קונטקסט. אם הגעתם עד כאן, אני אודה לכם על תשובות טובות לטענותיו הנ"ל, או על הערות והארות מדוע הכשלים (כשלים?) האלו לא הופכים את העיברית לשפה 'נחותה' מבחינה לשונית. וגם - האם יש חלקים אחרים בשפה העברית שהופכים אותה ל'מורכבת' יותר משפות אחרות? וכמובן כמובן, אם יש טענות נגדיות שיסייעו לי לתקוף את הצרפתית, אני אשמח מאוד
