צועניה אדומה
New member
שפה זרה.
כשהמים הרותחים במקלחת צורבים את שכבת העור שלי, אני נזכרת בתנועת הרחובות. האנשים החולפים הם חלק אינטגראלי מהנוף, כמו אור השמש, כחלק מהיום.
כל הזיכרונות הם רק חיקוי עלוב למציאות, דמיונות סובייקטיביים לרגעים החיים, הנושמים, אלה שבועטים לך בפרצוף בדיוק כשאינך מוכן לכך.
כמו לצייר תמונה של דאלי, תחושת החלום מעורבבת בשפתם של המקומיים, שמעורבבת ברעש הרכבת הנכנסת אל הרציף שמעורבבת בטעמי האוכל.
אחר כך, כשנעשה חשוך במקום הזר, כפות הידיים שלו אוחזות בי בכל פינה, מכאיבות-מענגות, והמגע שלהן לעור הוא כטעם ראשוניות, ריח חלה יוצאת מן התנור ביום שישי.
לפעמים אני שומעת את אלוהים ברגעים האלו, אני מדמה לעצמי את הקדושה שנשברת באחת,
והגוף שלי כבול על הצלב.
כף היד שלו אוחזת בי גם בבוקר שאחרי, כשהרגליים שלנו מטיילות על חלקים חדשים בכדור הארץ. הקול שלו משחק לי בתודעה כל הזמן. הוא משחק איתי מחבואים ומנצח שוב ושוב.
יש ספירה לאחור עד שהרכבת הבאה מגיעה.
בתוכי אני בולעת את כל הדברים היפים שהעיניים שלי מצליחות לראות. הם חיים, עכשוויים.
הם סימנים צורבים, כמו הנשיכות שהוא משאיר אחריו על חלקי הגוף שלי.
כשהמים הרותחים במקלחת צורבים את שכבת העור שלי, אני נזכרת בתנועת הרחובות. האנשים החולפים הם חלק אינטגראלי מהנוף, כמו אור השמש, כחלק מהיום.
כל הזיכרונות הם רק חיקוי עלוב למציאות, דמיונות סובייקטיביים לרגעים החיים, הנושמים, אלה שבועטים לך בפרצוף בדיוק כשאינך מוכן לכך.
כמו לצייר תמונה של דאלי, תחושת החלום מעורבבת בשפתם של המקומיים, שמעורבבת ברעש הרכבת הנכנסת אל הרציף שמעורבבת בטעמי האוכל.
אחר כך, כשנעשה חשוך במקום הזר, כפות הידיים שלו אוחזות בי בכל פינה, מכאיבות-מענגות, והמגע שלהן לעור הוא כטעם ראשוניות, ריח חלה יוצאת מן התנור ביום שישי.
לפעמים אני שומעת את אלוהים ברגעים האלו, אני מדמה לעצמי את הקדושה שנשברת באחת,
והגוף שלי כבול על הצלב.
כף היד שלו אוחזת בי גם בבוקר שאחרי, כשהרגליים שלנו מטיילות על חלקים חדשים בכדור הארץ. הקול שלו משחק לי בתודעה כל הזמן. הוא משחק איתי מחבואים ומנצח שוב ושוב.
יש ספירה לאחור עד שהרכבת הבאה מגיעה.
בתוכי אני בולעת את כל הדברים היפים שהעיניים שלי מצליחות לראות. הם חיים, עכשוויים.
הם סימנים צורבים, כמו הנשיכות שהוא משאיר אחריו על חלקי הגוף שלי.
