שעת קבלה

[דניאל ולא אחרת]

שעת קבלה

נכנסת לחדר

סוגרת ת׳דלת

הלב שלי פועם בקצב אחר כבר יממה שלמה

לאגן שלי יש חיים משלו

צורך עז במגע, בפורקן, בריגוש

חיוכים

נבוכה

רוצה ולא רוצה ואפילו לא יודעת מה

מלא רעיונות למה לא

והגוף משתוקק

ההגדרה המדוייקת במילון ל״די,די, תמשיך״

והחולצה מופשלת

ואיתה הגופיה

והחבל מתחיל להכרך סביבי

מעל השדיים,

מתחת לשדיים,

לצידי הצוואר,

ובניהם.

מן דוגמא כזאת שאני לא מסוגלת להתבונן בה אפילו.

נבוכה. מטופשת. רטובה נורא!

מתלבשת מהר.

הגופיה, החולצה, הצעיף, המעיל - שאף אחד לא יראה.

מרגישה את הזקפה שלו מתחת לג׳ינס

״קחי אותו״

ואני לוקחת.

מפשילה.

עוטפת.

מלקקת, טועמת, לומדת את מבנהו בלשוני.

מרגישה את ההתפרצות מגיעה ונותנת לו להשאיר עלי סימנים נוספים.

זיכרון של אש.

 

[hotman10]

התקבלת

 

[צייד נודד הוא הלב]

אוהב את

הרטיבות וההזדקרות כמו גם את הלהט והתשוקה