שעת הצוענים

[bibi50]

תשמע, מוסיקה זה מוסיקה

ואם היא עושה לך את זה מי אני שיבוא וימחה ? להפך, איזה עולם היה לנו ללא המוסיקה - מזון לנפש

 

[melancholy man]

על זה אנחנו בטח יכולים להסכים../images/Emo13.gif

אגב, חברים, בלי קשר לחיי החברה הלא באמת קיימים שלי, המלצות על דברים לא קשורים, יתקבלו בברכה, גם כל דבר שיש להגיד להגיד על קוסטוריצה או ברגוביץ' הולך בכיף כמובן. הרעיון של השרשורים הוא לפרוץ את גבולות הפורום.

 

[HelterSkelter1]

הו, זרקת כפפה, אז אני מרים, בקצרה..

Ry Cooder - Paris, Texas (Original Motion Picture Soundtrack) אם כבר מדברים על מלחינים לסרטים, הרשו לי להמליץ על הסאונדטראק של "Paris, Texas", סרטו של וים ונדרס מ1984, שהוא חוויה לא פחות חזקה מהסרט עצמו. ריי קודר, בלוזיסט מודרני, מצליח ליצור אווירה קסומה ומדברית משהו לסרט, תוך שימוש בבלוז, גיטרות סלייד והרבה צניעות. המוזיקה באלבום הזה היא בערך ההיפך ממלחיני הסאונדטראקים ה"קלאסיים" (בשני המובנים) כמו ג'ון וויליאמס, ברנארד הרמן או אניו מוריקונה. הוא יוצר מעין אמביינט-בלוז מהפנט, שמאוד מתאים למדבר הטקסני שבסרט ולצניעות של הדמויות המופיעות בו. באלבום ישנם שני קטעים יוצאי דופן - הראשון הוא שיר מקסים בספרדית, המושר למרבה ההפתעה ע"י הארי דין סטנטון, כוכב הסרט (לצידה של נסטסיה קינסקי הנפלאה). הקטע השני הוא דגימה מהסרט עצמו, מהסצינה שבו סטנטון וקינסקי נפגשים לאחר מסע חיפוש ארוך שלו ושל בנם המשותף, אחריה. הסצינה מתרחשת בתא פרטי שבו קינסקי עובדת כסוג של חשפנית\נערת טלפון. היא לא רואה אותו מבעד לזכוכית, אך הוא רואה אותה, כמובן. קטע מצמרר ללא ספק. בלי או אם קשר לפס-קול, הסרט עצמו נפלא, למי שאוהב סרטים צנועים ומלנכוליים משהו.

 

[melancholy man]

../images/Emo45.gif

קודר כמובן, גם אחראי על הפרויקט הנפלא בואנה ויסטה סואשיל קלאב, שאם להאמין לנתוני המכירות שלו בארץ, כנראה כבר נמצא מזמן אצל רוב חברי (ואלו שלא, למה אתם מחכים??) הסרט הנפלא של וים וונדרס מתאר את המסע המוסקיאלי הקסום של קודר בקובה, תוך מפגש עם המוסקאים הגדולים של האי המופלא הזה, שמאז שנות החמישים נעלמו מעין העולם תחת עינו הפקוחה של פידל קאסטרו.

 

[Durutti Line]

בכל ז'אנר?

עדיף שלא... אני יכול למלא כמה שרשורים שלמים בהמלצות על ג'אז (בעיקר)..... אני אצטמצם לשני שמות: מיילס דייויס וצ'רלס מינגוס. ומיד (!).

נשמע מאוד כיף הערב שבילית בהופעה של ברגוביץ'. אגב, רק שתדע, ברגוביץ' היה בפסטיבל הג'אז באילת, אפילו פעמיים אם אינני טועה. לא התעניינתי באותה תקופה במוזיקה שלו אז לא הלכתי להופעה שם, אם זה היה היום הייתי הולך. אגב, האנשים שאתה מתאר נשמעים לי מאוד מעניינים (גם הג'ינג'ית וגם הזוג הנוסף שהיה איתכם, הפיסיקאית והמתכנת). ולמה סירבת לוויסקי?? [עזוב, אני אוהב וויסקי, לא יכולתי להתעלם]

 

[melancholy man]

זה הרעיון

האמת, אם זה היה תלוי בי, לא היו כאן מגבלות בכלל, אבל בשביל שכן נוכל לדבר על הנושא המרכזי של הפורום, צימצמנו המלצות לא קשורות לשרשור שבועי, שהוא פתוח לגמרי בכל ז'אנר וכל תקופה. מה שכן, אם אפשר שההמלצות יהיו מעבר לזריקת שמות סתמית לאוויר הוירטואלי.

 

[Durutti Line]

זרקתי שמות מסיבה פשוטה

אם אייתי צריך לפרט זה היה קשה. לבחור אלבום או שיר מתוך המאות (אם לא יותר) שאני כ"כ אוהב... הייתי בסוף ממליץ על כמה עשרות ולא היה לכם כוח לקרוא את הכל. אם אתם מתעקשים אני אנסה עם כל הקושי לבחור 5 אלבומי ג'אז.. אני יוצא מנקודת הנחה שרבים מהקוראים לא מכירים ג'אז בכלל או כמעט בכלל, אז יש פה המלצות מאוד בסיסיות בחלקן. Miles Davis - Kind of Blue Miles Davis - Sketches of Spain Miles Davis - Miles Ahead Charles Mingus - Mingus Ah Um Charles Mingus - Blues & Roots

 

[melancholy man]

אלבומים נפלאים כולם

העניין הוא שמי שמכיר אותם, אולי יתעניין במה שהאלבומים עושים לך, מי שלא מכיר, קיבל שם חסר משמעות, אפשר לצמצם כל דיון באינטרנט, לכדי זריקת שם של אלבום וזהו, זה פורום אנחנו מדברים כאן על מוסיקה, בשביל זה צריך קצת יותר משם, פשוט בשביל שיהיה להודעה קצת "בשר" להגיב לה. אגב, נדמה לי שההנחה שלך לגבי ג'אז לא מדויקת, אבל זה באמת לא חשוב.

 

[Durutti Line]

טווווב................

שוב, אני מצמצם כדי לא לעשות את ההיפך - להפריז ולהגזים. היי אתה לא מכיר אותי.. .

ההנחה שלי לגבי ג'אז - זה פורום של רוק ברמה העקרונית, אני לא מצפה מכל קורא וקוראת להיות מעורים בעולם הג'אז או אפילו מודעים. אני בטוח שלפחות חלק קטן מהקוראים לא מכירים את כל האלבומים שהמלצתי. יחד עם זאת אנשים בעלי השכלה בתחומי הרוק הקלאסי, המתקדם, האלטרנטיבי והנסיוני - כפי שיש כאן בפורום - בד"כ יודעים לפחות מעט גם על ג'אז אז אולי באמת ההנחה הייתה שגויה. בכל אופן... Miles Davis - Kind of Blue משנת 59, מיילס, החצוצרן הדגול, מנהיג כאן שישייה יחד עם הסקסופוניסטים ג'ון קולטריין (טנור) וקנונבל אדרלי (אלט), הפסנתרן ביל אוונס, הבסיסט פול צ'מברס והמתופף ג'ימי קוב. אחד מאלבומי ה"מודאל" הראשונים - מודאל זה סגנון של ג'אז הקרוי ע"ש שיטת האלתור הנהוגה בו, אני לא איכנס לענייני תיאוריה של מוזיקה, זה יהיה מוגזם. אופי האלבום: שליו, רגוע, זורם. לא מדובר בג'אז מהיר וארגסיבי; הדגש הוא על ליריות, הסולואים מלודיים וחלקים, ההרמוניות... אין לי מילה לתאר אותם. זה אלבום הג'אז הנמכר ביותר, המשפיע ביותר, והמשפיע ביותר מחוץ לג'אז; אומרים עליו שמוזיקה כזאת יוצרה בגן-עדן והאזנה לו משולה לביקור בגן-עדן. הוא נחשב לאלבום חובה, ובצדק. כל תו מנוגן בדיוק במקום הנכון, בווליום הנכון, הכל מתחבר ביחד כמו קסם. טוב די עם ההשתפכות. Milse Davis - Sketches of Spain אלבום של מיילס דייויס שנעשה בשיתוף פעולה עם המעבד גיל אוונס (לא להתבלבל עם ביל!). מיילס כאן עם הרכב גדול עיבודים ליצירותיהם של המלחינים הספרדיים חואקין רודריגו ומנואל דה פלה, בנוסף לכמה יצירות של אוונס בסגנון דומה. האלבום כולו מדיף ניחוח ספרדי עממי. שוב חל שימוש ופיתוח של הטכניקות המודאליות; הנגינה היא כמו תמיד אצל מיילס מדויקת ולירית. פשוט מרגש. Miles Davis - Miles Ahead שיתוף פעולה מוקדם יותר עם המעבד גיל אוונס, הפעם בביצוע יצירות ג'אז שונות (ביניהן יצירות של אחמד ג'מאל, דייב ברובק, גרשווין ועוד). גם כאן מיילס מנגן עם הרכב גדול. הטכניקה המודאלית פחות מפותחת (זה לפני קיינד אוף בלו) אבל ניצניה הראשונים כבר בולטים. אלבום יפהפה. Mingus - Mingus Ah Um האלבום הייצוגי ביותר של מינגוס, מושלם עבור מאזינים חדשים שלו, וגם אחד הטובים שלו. מינגוס הוא אחד ממלחיני הג'אז הפוריים ביותר, המקוריים ביותר והמשפיעים ביותר; בנוסף להיותו נגן בס מוכשר מאוד. ברוב אלבומיו הוא מנהיג הרכב בינוני עד גדול - וכך גם הפעם. המאפיין העיקרי של מינגוס לכל אורך פעילותו הוא השילוב הפלאי בין המסורתי והקלאסי (הדיקסילנד, הסווינג, הגוספל והבלוז) עם המודרני, החדשני ואפילו האוונגרדי (אטונליות, מיקרוטונליות, פוליריתמיות, פוליפוניה וכו'). באלבום הנ"ל תוכלו למצוא גוספל (היצירה הראשונה), בלדה קודרת (היצירה השנייה, שנכתבה לכבודו של לסטר יאנג שמת זמן קצר לפני כן), ועוד ועוד. Mingus - Blues and Roots כאן מינגוס מציג לנו את גרסתו החדשנית לשורשי הג'אז - הבלוז, הגוספל, הדיקסילנד, הרג-טיים... יש שאומרים שהאלבום נעשה כתגובה למבקרים אחדים שטענו שמינגוס מנוכר לשורשי הג'אז ולג'אז הקלאסי (זאת בגלל המודרניות והחדשנות שלו); וכאן הוא מוכיח לכולם שהוא האחרון שעליו ניתן לומר זאת. יש כאן 6 יצירות כל יצירה מתחקה אחרי סגנון שורשי אחר, אם זה גוספל ואם זה דיקסילנד ואם זה משהו אחר. האלבום מאוד אנרגטי ומאוד סוחף, הוא נותן תחושה שאתם מבקרים במסיבה בניו-אורלינס של שנות ה-20 ויחד עם זאת כשמקשיבים לעומק מגלים את כל המאפיינים המודרניים הנפלאים של מינגוס, את האלתורים החופשיים, את המורכבות של העיבודים שלו. מספיק פירוט?

 

[melancholy man]

אחלה לגמרי!

גם פיסקה אחת על אלבום אחד היה מספיק, זה בכלל סבבה, ואגב, ברוך הבא

 

[Durutti Line]

תודה

 

[Barmelai]

אה כן - ברוך הבא ../images/Emo24.gif

אני מקווה שלא שפכת את כל המלצות הג'אז שלך בבת אחת כדי לגמור וללכת. מבחינתי תוך שעתיים הפכת פה למועמד ליקיר הפורום אז דיר בלק כן?

 

[Durutti Line]

תודה גם לך...

מה זה רק 5 אלבומים.. אתה באמת לא מכיר אותי אם אתה חושב שבזה סיימתי את ענייניי.

 

[strangebrew]

שחר!

שיחקת אותה. אני זוכרת שדיברתי איתך לפני שנה בערך והמלצת לי על kind of blue של מיילס דיויס, בהתחלה לא ממש התהלהבתי ממנו אבל אחרי שמיעה שניה ושלישית הייתי מאוהבת. אז בעצם אתה אחראי לאהבה הבלתי נדלית שלי למיילס דיוויס. וברוך הבא, שמחה לראות שכל ההצקות שלי "בוא בוא" השתלמו

 

[Durutti Line]

אכן, רבותיי שימו לב

זאת האישה היקרה שהביאה אותי לפורום הזה.

 

[Barmelai]

אישה רבת זכויות בפני עצמה

רק לי יש הרגשה שדווקא בזמן האחרון הפורום התברך במצטרפים ומצטרפות יקרים במיוחד?

 

[strangebrew]

התענוג הוא כולו שלנו ../images/Emo13.gif

 

[the allman brothers]

פשש ..

אני עוד יתחיל לבקש ממך עצות ..

ואם כבר זה שירשור לא קשור, אני דווקא חושב שלג'ירפות יש מוזיקה מאוד מאוד נחמדה.

 

[pasteran]

גם בטלויזיה!

השבוע במצו\ ב-10.1 בסביבות 5-6 ישודר Goran Bregovic, tales and songs from weddings and funerals ובכלל החודש במצו עמוס בג'אז למיטיבי לכת. כדאי להתעדכן.