../images/Emo199.gif
כשהייתי קטנה החלום שלי תמיד היה לנגן על גיטרה, וכל הזמן רציתי להתחיל ללמוד ולא יכלתי כי הגיטרה היתה גדולה מדי
. בוסף הגשמתי את זה וניגנתי משו כמו ארבע שנים, שבמהלכן הבנתי שטווח הרגשות שאפשר להוציא מהגיטרה לא תמיד תואם לזה שאני רוצה להוציא מעצמי. משהו קצת חסם את החיבור שלי לכלי הזה, לא יודעת למה. אני עדיין יכולה להרגיש משהו כזה בלב כשאני מתיישבת לנגן פתאום אחרי הרבה מאוד זמן, אבל זה תמיד נראה לי כאילו זה לא הדבר האמיתי יכול להיות שזה סתם כי אני לא טיפוס מוזיקלי מספיק, או בגלל אלפי סיבות אחרות, אבל כל פעם שאני אשמע פסנתר אני ארגיש שזה מה שאני רוצה לעשות, שהצלילים האלו מתארים את מה שיש לי להגיד (מיותר לציין כמה טורי תרמה להרגשה הזו). אני מקווה שתהיה לי האפשרות לנסות גם את זה. על כן בחירתי היא פסנתר, וזה 3:3 אני חושבת.
כשהייתי קטנה החלום שלי תמיד היה לנגן על גיטרה, וכל הזמן רציתי להתחיל ללמוד ולא יכלתי כי הגיטרה היתה גדולה מדי