שעות מתות של שעמום
- פותח הנושא השלושר
- פורסם בתאריך
היא מאוד מיוחדת..
אגב אני גם משורר לעת מצוא
לכבוד הנמייה חיברתי את הפזמון:
נמ נמ נמ נמ נמייה
נמ נמ נמ נמ נמייה
נמ נמ נמ נמ נמייה
נמ נמ נמ נמ נמייה
ניתן לומר שזה פיתוח של שיר מוקדם יותר,
שהלך בערך כך:
קיפ קיפ קיפ קיפ קיפ קיפוד
קיפ קיפ קיפ קיפ קיפ קיפוד
קיפ קיפ קיפ קיפ קיפ קיפוד
קיפ קיפ קיפ קיפ קיפ קיפוד
יש קווי דמיון, זה נכון, אבל פה אפשר לראות
שיש יותר נגיעות ארס-פואטיות.
לכבוד הנמייה חיברתי את הפזמון:
נמ נמ נמ נמ נמייה
נמ נמ נמ נמ נמייה
נמ נמ נמ נמ נמייה
נמ נמ נמ נמ נמייה
ניתן לומר שזה פיתוח של שיר מוקדם יותר,
שהלך בערך כך:
קיפ קיפ קיפ קיפ קיפ קיפוד
קיפ קיפ קיפ קיפ קיפ קיפוד
קיפ קיפ קיפ קיפ קיפ קיפוד
קיפ קיפ קיפ קיפ קיפ קיפוד
יש קווי דמיון, זה נכון, אבל פה אפשר לראות
שיש יותר נגיעות ארס-פואטיות.
המממ
אחרי שהסברתי שוב ושוב ושוב
למה זה לא בריא לתקן את השפה
אז הבחורה בוחרת לתקן את השפה
אז נשאר רק להחליט אם היא קטנונית, בינונית, שמנונית או שפמנונית
ובכל מקרה
יש כל מני דרכים להסביר איך לקרוא טקסט
אפשר להשתמש בנקודות או פסיקים
ואפשר להיות יותר יצירתיים
על ידי רווחים, שורות חדשות ומשפטים קצרים
אחרי שהסברתי שוב ושוב ושוב
למה זה לא בריא לתקן את השפה
אז הבחורה בוחרת לתקן את השפה
אז נשאר רק להחליט אם היא קטנונית, בינונית, שמנונית או שפמנונית
ובכל מקרה
יש כל מני דרכים להסביר איך לקרוא טקסט
אפשר להשתמש בנקודות או פסיקים
ואפשר להיות יותר יצירתיים
על ידי רווחים, שורות חדשות ומשפטים קצרים
אני קטנונית, בינונית, שמנונית ואף שפמנונית
ואתה שם את השפה העברית ללעג ולקלס (באנגלית נקרא לזה bastardization).
קודם כל אתה לא מדבר על הקריאה בטקסט, אלא על הפורמט שבו הוא כתוב. היינו: צורת ההגשה של היצירה לקורא. אופי הפורמט איננו תוצר של גחמה אקראית (המשורר קם בבוקר והתחשק לו לכתוב את השיר כפרוזה): אופי הטקסט הוא פרי קוד מוסכם, חוזה לא-כתוב בין הכותב לקורא, לפיו שיר כתוב בצורה X, מקאמה כתובה בצורה Y, פרוזה כתובה בצורה U והייקו מכיל שלוש שורות בנות חמש, שבע וחמש הברות, בהתאמה. הפרה של החוזה הזה איננו חריגה יצירתית מתנאי המשחק כפי שזמר המזייף איננו חורג בצורה יצירתית מן התווים. לטקסט (ויהא זה שיר, ספר, סיפור או אפילו פוסט בפורום), כמו שיר, כמו קטע מוסיקלי, כמו קוד, כמו משפט מתמטי, יש היגיון פנימי שאופן הכתיבה והניסוח מהווים חלק ממנו.
שיר כתוב (פעמים רבות. ונתעלם לצורך העניין ממבנה הבלוק) בשורות קצרות - תוך מתן עדיפות למצלול - מפני ששירה מפיקה חלק גדול מן המשמעות שלה מהמצלול והקצב. על כן הגיוני לתעדף את הנ"ל על פני משפטים ארוכים שמעמידים את המשמעות המילולית על פני האפקט האמנותי. פרוזה, לעומת זאת, מתעדפת את המשמעות המילולית, על אחת כמה וכמה כתיבה שתכליתה להתדיין או למסור מידע.
בקיצור - יש כלמיני דרכים להסביר איך לקרוא טקסט. למשל: בעברית, באיטלקית, בIPA, בצורה אינטרטקסטואלית או תוך העדפת נקודת המבט של המחבר, אבל אף אחד מהן לא כוללת דקונסטרוקציה של המשפטים מטעמי עצלנות.
ואתה שם את השפה העברית ללעג ולקלס (באנגלית נקרא לזה bastardization).
קודם כל אתה לא מדבר על הקריאה בטקסט, אלא על הפורמט שבו הוא כתוב. היינו: צורת ההגשה של היצירה לקורא. אופי הפורמט איננו תוצר של גחמה אקראית (המשורר קם בבוקר והתחשק לו לכתוב את השיר כפרוזה): אופי הטקסט הוא פרי קוד מוסכם, חוזה לא-כתוב בין הכותב לקורא, לפיו שיר כתוב בצורה X, מקאמה כתובה בצורה Y, פרוזה כתובה בצורה U והייקו מכיל שלוש שורות בנות חמש, שבע וחמש הברות, בהתאמה. הפרה של החוזה הזה איננו חריגה יצירתית מתנאי המשחק כפי שזמר המזייף איננו חורג בצורה יצירתית מן התווים. לטקסט (ויהא זה שיר, ספר, סיפור או אפילו פוסט בפורום), כמו שיר, כמו קטע מוסיקלי, כמו קוד, כמו משפט מתמטי, יש היגיון פנימי שאופן הכתיבה והניסוח מהווים חלק ממנו.
שיר כתוב (פעמים רבות. ונתעלם לצורך העניין ממבנה הבלוק) בשורות קצרות - תוך מתן עדיפות למצלול - מפני ששירה מפיקה חלק גדול מן המשמעות שלה מהמצלול והקצב. על כן הגיוני לתעדף את הנ"ל על פני משפטים ארוכים שמעמידים את המשמעות המילולית על פני האפקט האמנותי. פרוזה, לעומת זאת, מתעדפת את המשמעות המילולית, על אחת כמה וכמה כתיבה שתכליתה להתדיין או למסור מידע.
בקיצור - יש כלמיני דרכים להסביר איך לקרוא טקסט. למשל: בעברית, באיטלקית, בIPA, בצורה אינטרטקסטואלית או תוך העדפת נקודת המבט של המחבר, אבל אף אחד מהן לא כוללת דקונסטרוקציה של המשפטים מטעמי עצלנות.
אשת השמש האדומה
New member
הסבר מעניין
יש מידה לדברים. כל אחד ומה שצורם לו..אי אפשר
לבקש כאן התנהלות של כל פסיק ופסיקה למשעי.
אבל כן יש מידה, כל אחד מידתו הוא.
מה זה חלוקה לפיסקאות-כאן??
מצד שני גם לבטל את הדבר היחיד שעוד מראה כאן משהו, זה גם קיצוני.
ומי שדורש את זה פשוט יודע שהוא במצב לא משהו מהבחינה הזו אז הוא מגן על עצמו..
לבקש כאן התנהלות של כל פסיק ופסיקה למשעי.
אבל כן יש מידה, כל אחד מידתו הוא.
מה זה חלוקה לפיסקאות-כאן??
מצד שני גם לבטל את הדבר היחיד שעוד מראה כאן משהו, זה גם קיצוני.
ומי שדורש את זה פשוט יודע שהוא במצב לא משהו מהבחינה הזו אז הוא מגן על עצמו..
לא צריך לקמץ ולהמעיט, וגם לא להחמיר ולהקפיד.
לכל אחד ואחת כאן, יש את הסגנון הייחודי שלו, הסטייל. גם בכתוב וגם בנכתב.
חשוב שהמלל יהיה ברור וקריא - זה הכל - ורצוי - בניחוח חיובי ומתובל בהומור
במקרים מסוימים זה הכי פשוט, נקי ויעיל.
לפעמים השפה הגבוהה מעיקה. מבלבלת.
אין כמו הת'כלס.
(ואין על הטעויות כתיב שלך פומה
)
לכל אחד ואחת כאן, יש את הסגנון הייחודי שלו, הסטייל. גם בכתוב וגם בנכתב.
חשוב שהמלל יהיה ברור וקריא - זה הכל - ורצוי - בניחוח חיובי ומתובל בהומור
לפעמים השפה הגבוהה מעיקה. מבלבלת.
אין כמו הת'כלס.
(ואין על הטעויות כתיב שלך פומה
במדיה הכתובה
הכלי שלנו הוא השפה הכתובה.
אין הבעות פנים, אין אינטונציות.
לכן, מי שכותב באופן עילג עלול להיות לא מובן
ויש צורך לתקן לו את הטעויות
ולו כדי להבין את עמדותיו בדיון.
המחנכת שלי מכיתה ד' סיפרה לנו פעם על מקרה שקרה לה עם תלמידים אחרים.
כדי להשתיק את הדברנים בתחילת שיעור, היא היתה דופקת עם כף היד על השולחן.
הם פיזרו נעצים על השולחן, לכבוד האחד באפריל. הרבה נעצים.
על הנעצים היתה מפה, כדי להסתיר את הנעצים כמובן.
אותה מחנכת, כשנכנסה לכיתה וגילתה הרבה ילדים מדברים, דפקה על השולחן.
נעים זה לא היה.
לשים נעצים על הכסא זו פעולה של ילדים קטנים, שלא מבינים את הנזק הפוטנציאלי.
קצת כמו ילדים שלא מבינים, שבחיים לא מומלץ לדפוק למישהו על הראש עם פטיש שניצלים, למרות שבסרטים המצויירים זה נורא מצחיק. לא כל מורה הוא מעצבן, לא כל מי שמתקן שגיאות בשפה חושב שהוא יותר טוב ממך.
לפעמים הוא פשוט מנסה להבין אותך, על אף העילגות.
למען הסר ספק, "אותך" לא מתייחס אליך באופן אישי, אלא כדרך ביטוי.
הכלי שלנו הוא השפה הכתובה.
אין הבעות פנים, אין אינטונציות.
לכן, מי שכותב באופן עילג עלול להיות לא מובן
ויש צורך לתקן לו את הטעויות
ולו כדי להבין את עמדותיו בדיון.
המחנכת שלי מכיתה ד' סיפרה לנו פעם על מקרה שקרה לה עם תלמידים אחרים.
כדי להשתיק את הדברנים בתחילת שיעור, היא היתה דופקת עם כף היד על השולחן.
הם פיזרו נעצים על השולחן, לכבוד האחד באפריל. הרבה נעצים.
על הנעצים היתה מפה, כדי להסתיר את הנעצים כמובן.
אותה מחנכת, כשנכנסה לכיתה וגילתה הרבה ילדים מדברים, דפקה על השולחן.
נעים זה לא היה.
לשים נעצים על הכסא זו פעולה של ילדים קטנים, שלא מבינים את הנזק הפוטנציאלי.
קצת כמו ילדים שלא מבינים, שבחיים לא מומלץ לדפוק למישהו על הראש עם פטיש שניצלים, למרות שבסרטים המצויירים זה נורא מצחיק. לא כל מורה הוא מעצבן, לא כל מי שמתקן שגיאות בשפה חושב שהוא יותר טוב ממך.
לפעמים הוא פשוט מנסה להבין אותך, על אף העילגות.
למען הסר ספק, "אותך" לא מתייחס אליך באופן אישי, אלא כדרך ביטוי.
אתמול כתבת פה שמלמדים בארץ אנגלית עלובה
אבל אנגלית היא כמו ציור,
אין אנגלית עלובה,
זה הכל בד רחב יריעה ליצירתיות,
לשבור את הכללים וכו' וכו'.
העיקר שמבינים אותך.
אגב, היום בארץ, לצערי,
כל עיוות של העברית מתקבל בהבנה,
אם שמים לב אליו בכלל,
אבל משום מה אם תטעה באנגלית -
פדיחה, ישר זה ביוטיוב להראות איזה טמבל אתה.
אבל אנגלית היא כמו ציור,
אין אנגלית עלובה,
זה הכל בד רחב יריעה ליצירתיות,
לשבור את הכללים וכו' וכו'.
העיקר שמבינים אותך.
אגב, היום בארץ, לצערי,
כל עיוות של העברית מתקבל בהבנה,
אם שמים לב אליו בכלל,
אבל משום מה אם תטעה באנגלית -
פדיחה, ישר זה ביוטיוב להראות איזה טמבל אתה.
אתה כנראה גינגי ולא אייריש סטר
גם הוא גינגי
אבל בעל הבחנה דקה
אלו ששוברים את החוקים
הם או כאלו שלא מכירים את החוקים
והם בסדר
מי שאשם זאת מערכת החינוך המקולקלת
שתפקידה הוא ללמד נכון
או כאלו שכן מכירים את החוקים ובוחרים בכוונה לשבור אותם
לכן לצחוק על אלו שמחוץ לגדר זאת טעות בכל מקרה
וזה לא סותר את מה שכתבתי אז...
גם הוא גינגי
אבל בעל הבחנה דקה
אלו ששוברים את החוקים
הם או כאלו שלא מכירים את החוקים
והם בסדר
מי שאשם זאת מערכת החינוך המקולקלת
שתפקידה הוא ללמד נכון
או כאלו שכן מכירים את החוקים ובוחרים בכוונה לשבור אותם
לכן לצחוק על אלו שמחוץ לגדר זאת טעות בכל מקרה
וזה לא סותר את מה שכתבתי אז...
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.