שעות טלויזיה/קומפי

[mom&shaked]

שעות טלויזיה/קומפי

יש לי ויכוחים סוערים עם בן זוגי בנושא כמה שעות צפיה בטלויזיה או שעות משחק בקומפי לאפשר לשקד (שנה וחצי). מבחינתו הטלויזיה יכולה להיות פתוחה כל היום על ערוץ דיסני וכנ``ל לגבי הקומפי. אני לעומת זאת חושבת אחרת, לדעתי מספיקה שעת צפיה אחת בטלויזיה ושעת משחק אחת בקופמפי ביום ולא יותר מזה. בן זוגי מנסה לשכנע אותי ע``י הטיעונים הבאים: אוצר המילים של שקד גדל מאוד בגלל הצפיה בקומפי למשל : הוא אומר קרוקודיל בלי להתבלבל בזכות הקומפי ודוגמאות נוספות של מילים קשות בסיגנון... אותי זה לא כל כך מרשים... טיעון נוסף הוא שבן זוגי רכש את רוב הידע הכללי שלו ע``י צפיה בטלויזיה והוא מאמין שצפיה בטלויזיה תורמת מאוד (כמובן תלוי במה צופים). מה דעתכן?

 

[חנה בית הלחמי]

טלויזיה, וידאו וקומפי הם שלושה

עניינים שונים שלא ניתן לדעתי לערבב באותה קלחת. הטלויזיה היא שטף שקשה לבקר ולסנן. הוידאו זה דבר נפלא כל עוד את שולטת בתכנים ודואגת שמינון האלימות למשל לא יהיה דומה לזה שנספג מערוצי הילדים בטלויזיה. יש סרטים נ-פ-ל-א-י-ם לילדים. אנחנו עברנו תקופות של שירים, מוזיקה, לימוד מסרים חינוכיים באמצעות עלילה חיובית ונפלאה, מחזות זמר נהדרים ועד לגוף האדם, סרטי מדע, סידרת הדינוזאורים של ה- BBC ועוד. לגבי קומפי בפרט ומחשב בכלל - אני עם בעלך. בגיל שנה ושמונה חודשים עומר - שהיה בגובה של מספרי המכוניות שחנו מול הבית - צעד לידן והקריא את המספרים בשטף. הוא למד את זה מהפנתר הורוד של קומפי. תפיסה כמותית היתה לו חצי שנה - שנה לפני הגיל המצויין בספרים. והוא לא גאון - ניתנו לו כלים נכונים ללמידה, כשלומדות מחשב הן אחד הכלים החשובים. זה לימד אותו גם התמצאות טכנית, מוטורית, קשר עין-מח-יד, חשיבה מורכבת, פתרון חידות, הליכה בעקבות הסקרנות שלו, חוש ביקורת עצמי בלומדות עם דרוג ואתגרים וכולי. עד היום אנחנו יותר בעניין של לומדות ולא של משחקים אלימים למיניהם - רק שעולים ומטפסים מעלה מעלה בדרגות הקושי והאיתגור. הגבולות ? לא אחרי שעה מסויימת, לא במקום פעילות בחוץ, לא בזמן ארוחות משפחתיות וכולי. במקום ``לריב`` עם בעלך תיזמי פעילות נוספת ואחרת וחלופית ובמקביל תנווטי את התכנים שאליהם חשוף הילד בשלושת המדיות הנפלאות הללו. בהצלחה !!! חנה

 

[כרמית מ.]

לטעמי, כמה שפחות יותר טוב

אפילו הצלחתי לשכנע את בעלי (שבהתחלה ניסה לעניין אותם בטלטאביז וכד`) שכל עוד הם לא מבקשים, עדיף לא להציע. ברור לי שיגיע היום שזה יבוא מהם, ואני עוד לא כל כך בטוחה מה תהיה הגישה שלי אז, אבל כשנגיע לגשר - נטבע (-; אני חושבת, שפעילויות ``אמיתיות`` עדיפות על פני הפאסיביות היחסית (במחשב פחות, בטלויזיה יותר) שמציעה המדיה השטוחה. כמעט כל צעצוע/חפץ מפתח את הקשר והתיאום יד-עין לא פחות מהמחשב, ובאותו זמן מפתח גם דברים אחרים, שהזזת עכבר לא ממש מפעילה. בגילאים הצעירים, אני לא רואה יתרון לצעצועים האלקטרוניים למיניהם, וביחס עלות-תועלת, הם אפילו נחותים (במחיר של הקומפי ניתן לקנות/לעשות די הרבה צעצועים או פעילויות אחרות). אני בטוחה שהילדים שלי יחשפו למחשב וידעו להתמודד איתו - כי הוא חלק מהחיים שלנו ושלהם. אני לא חושבת שנגרע מהם דבר בגלל שבגיל שנתיים ורבע הם כמעט ולא מכירים את המכשירים האלו, כפי שלא נגרע מהם דבר בכך שהם לא מבינים את מהות הכסף (על אף שבעתיד יזדקקו לו וידרשו להבין את עקרונות השימוש ברמה זו או אחרת). בעקרון, אני לא מאמינה בקיצוניות, ולכן הילדים שלי יודעים מה זה טלויזיה (בעיקר כיוון שאבא מכור), אבל הם רואים טלויזיה רק כשאנחנו והם שפוכים מכדי לעשות משהו אחר, ולא באופן קבוע או מתוכנן (אין להם אף קלטת). רוב זמן הערות שלהם הטלויזיה כבויה. מחשב הוא (עדיין) ``של אבא ואמא``. בגיל מבוגר יותר, הדברים משתנים, והטלויזיה והמחשב אכן מביאים הביתה עולמות שלא ניתן להביא בדרך אחרת (לפחות לא באותה רמת יעילות), אבל בגיל הרך - צריך, לדעתי, להכיר את העולם דרך מגע והתנסות תלת מימדית ורב חושית ולא דרך מסך (שהוא, מטבעו, גם ממסך חלק מהנתונים/חושים/התנסות).

 

[לאה_מ]

אני גיליתי שהילדים שלי מעדיפים

תמיד פעילות עם אמא על פני פעילות פסיבית לבד (טלויזיה, מחשב) - אם אציע להם לצאת החוצה עם כדור או עם אופניים או סתם לבוא איתי לעשות משהו בחוץ, או אם אציע להם לקרוא ביחד סיפור או לשחק ביחד במשחק כלשהו - על פי רוב הם יעדיפו זאת על פני פעילות יחידנית כמו מחשב או טלויזיה. כמובן, שאני לא כזאת מושלמת - גם לי לא תמיד יש חשק, כח ו/או סבלנות לשחק עם הילדים, וגם אני רוצה לפעמים לחזור הביתה ורק לקרוא עיתון או ספר, ובדיוק בשביל זה המציאו את הטלויזיה (אפילו שמי שהמציא אותה ודאי יתן סיבה אחרת לכך). או את המחשב (אפילו עוד יותר טוב, לחלק ממה שהם עושים שם יש גם ערך התפתחותי/חינוכי). ולא לשכוח שגם הם לפעמים רוצים רק לעשות משהו פסיבי (כמו לבהות בטלויזיה), ואם לנו זה מותר אחרי שהם הולכים לישון, אז למה להם אסור? ועוד משהו - חשוב גם שהם ישחקו עם עצמם - אנחנו לא רוצים להיות כל הזמן ``ועדת תרבות``, וילד שיודע להעסיק את עצמו - קל לו יותר וקל להוריו יותר - אז לומר להם ``יופי שאתה מעסיק את עצמך, אבל תעשה זאת בצורה שאני מכתיבה`` נראה לי מביס את המטרה.

 

[כרמית מ.]

לא צריך טלויזיה בשביל פסיביות

גם כשהטלויזיה כבויה, לפעמים אוריין שוכב במיטה עם מוצץ וחולם לו. מיתר מעדיפה לעשות את זה על הספה. (ולפעמים גם רואים טלויזיה, היא לא עד כדי כך מפלצת). ולגבי העסקה עצמית - לפחות אצלנו (אולי בזכות זה שהם שניים, ואולי בגלל שהם כבר בני שנתיים ורבע (זה לא היה, או כמעט, בגיל שנה וחצי) הם בהחלט מעסיקים את עצמם - ודווקא הטלויזיה הכבויה מעודדת את זה לדעתי, כי הם לא רגילים שמעניינים אותם כל הזמן (גם כשאני איתם בפעילות, בדרך כלל הם היוזמים, ואני מסייעת כשצריך - לפעמים הרבה (לספר סיפור) ולפעמים פחות). אני לא ``כופה`` עליהם את דרך הפעילות. פשוט לא מציעה פעילות שאני פחות מעדיפה, ולפחות לגבי טלויזיה, הם עדיין לא מבקשים (דברים אחרים, לפעמים כן, ואנחנו משתדלים למצוא דרך שבה גם הם וגם אני נהייה מרוצים, עם פשרות לפעמים).

 

[חנה בית הלחמי]

העסקה עצמית היא עניין של דוגמה

אישית ותכונות הילד, במשולב. רוב הפעילות בבית מתבצעת אצלינו אחד בנוכחות השני ולא אחד בתימרוץ השני - כי אני כזאת אבל המזל משחק פה תפקיד ולשמחתי נולד לי גם ילד כזה. יש דברים שצריך להנחות אותו * איך * להעסיק את עצמו ולתת לו כלים - אני רואה בזה חלק מההכנה לחיים. טלויזיה ומחשב מבחינתי הם חלק מהנושאים בהם הוא יכול להעסיק את עצמו. ועוד שני דברים חשובים - כשאין להורים אובססיה חינוכית נגד המדיות המודרניות (שאולי לא שייכות לעולמנו המולד ולכן אנחנו כביכול ``נגד`` - אבל זה חלק מהעולם שהם גדלים לתוכו) - נוצר איזון. אני לא רואה הגזמה אצלינו בשום דבר ותפקידי השיטור שלי הם די מוגבלים. הילד גם קורא ומצייר ועושה עבודות מלאכה ומדבר עם סבתא וחברים שלו בטלפון ומארח ומתארח ונמצא בחוץ - למרות שאין הגבלת מינונים על טלויזיה ווידאו ומחשב. אני אישית מוצאת שההנחייה החינוכית הזו של ``טוב ורע`` לגבי מחשב וטלויזיה יש בה נימה של צנזורה מיותרת והתנשאות על ילדינו שמביאה לתוצאה הפוכה מהמקווה. אני מעדיפה לעודד כל תחום עניין קיים, לתת מידע מאזן ולהוסיף תחומי עניין מאשר לגרוע.

 

[מירי,]

זה מאוד תלוי בילד...

אולי (בעצם בטוח9) יש השפעה שלנו אבל... דודו יכול לבהות בשידדורי הופ מהרגע שהתעורר ועד שהוא הולך לשיון , הוא מוכן לוותר על הגן (והוא מאוד אוהב את הגן) על יציאה לשחק ועל כל דבר אחר , ואם אמא (או אבא או סבתא) יושבים לבהות איתו זה עוד יותר טוב , בן לעומתו אוהב את הטלויזיה דולקת , או את המחשב עפ הקומפי פועל , אבל זה רק ברקע לפעילות אחרת שלו , אני בכלל לא מתייחסת לזה שהוא מדליק את הטלויזיה או המחשב , כי הוא ממשיך גם בעיסוקים אחרים (לבד או איתנו) ואם רק נציע לו לצאת החוצה הוא כבר ירד 3.5 קומות (בלי מעלית...), בעוד שלדודו צריך להסביר שגם אם הוא לא בא איתנו (החוצה או לשחק בחדר או כל דבר אחר) את הטלויזיה מכבים עוד X תוכניות... מכיוון שכבר ניסינו לתת לו לצפות כמה שהוא רוצה ומעל לחודש ראינו שאין שינוי במינון הרי שאולי מתבטאים כהגבלה אבל...

 

[נעה גל]

אני חושבת שהמסר המרכזי כאן של כולם

הוא פשוט: ביקורת. לבקר את מה שהילדים רואים גם מבחינת תכנים, אם צריך גם מבחינת שעות צפיה. מצד אחד ילדים באמת לומדים המון מהטלוויזיה - מצד שני, מאכילים את הדמיון שלהם בכפית ולא נותנים לו להתפתח. ובניגוד לדור שלנו, שהיו לו רק שעתיים ביום תוכניות לילדים, הדור הזה שונה. הצרכים שלו שונים משלנו, רמת החשיפה שלו למידע שונה משלנו, וגם הבעיות שלהם שונות משלנו (תראו כמה אלימות יש בבתי הספר היום לעומת מה שהיה לפני 20 ו-30 שנה). אז זה לא שאנחנו יותר טובים מהם, כי הדור של היום טוב מאיתנו בהרבה מאוד תחומים, אבל, צריך לקחת בחשבון שכל הצפיה הזו במדיות השונות בלי בקרה, גורם לבעיות שאנחנו לא צופים/או צפינו אותן (כי לא עברנו אותן בעצמנו) ובהחלט צריך לתת לילדים יותר קונטרה בתחומים אחרים ולבקר את החשיפה לקיימים.

 

[חגית אמא של יובל]

והבדל נוסף בין הדורות

הוא ההורים עצמם! הוריי, למשל, אנשים מקסימים אבל לא משכילים. הם לא קראו לי ספרים בגיל הזה, בטח שלא חוגים, השפה שלהם לא עשירה ולא תמיד תקנית. במצב כזה אכן טלויזיה ומחשב יכולים להעניק לילד מה שהורים לא יכולים. אבל היום, אם ההורים עצמם איטילגנטים וכעלי מודעות לאיז המידע כדאי להגיש לילד, הם יכולים להעניק לו את המידע והיכולות גם בלי המדיה הזו. כמובן שלא את כל המידע, למשל אין לי יידע על בעלי חים ולרואת סרט עליהם זה מרתק, אבל שפה, למשל, אני מקור לימוד הכי טוב, כי אני יכולה גם להאזין מידית לילד ולענות וכו`. מה שהתכוונתי לומר הוא שהמדיה היא לא הכרחית ללימוד... זה דור אחר...