שעור מאלף
המפגש עם רינה, נערך באזור מגוריה – ירושלים, ביום חורפי קר. עבורי הוא הווה סכום למפגשים וירטואלים, קודמים, ברשת שהתנהלו במשך מספר שבועות באי סיקיו. היא אישה גרושה באמצע שנות הארבעים לחייה, נראית סביר עפ``י תמונה ששלחה לי ברשת . בהתאם לתאוריה היא : אישה נמרצת, אם לשני ילדים בוגרים החיים מחוץ לבית, עורכת דין עצמאית. אני כפי שאתם יודעים, נשוי + 3, בשנות החמישים, הגר באזור המרכז. כאמור במשך מספר שבועות נהלנו שיחות נפש, בהם הכרתי את כל אהבותיה: בישול, מסעדות, טיולים, זיונים ורומנטיקה ואפילו סוגי זיונים שהיא אהבה, כמו יחסים אורליים , שעצם הזכרת המילים: מציצות וליקוקים כבר ערפלו את חושי. במהלך השיחות נהגתי לשלוח לה שירי אהבה שכתבתי , אליהם הגיבה בחום רב. להפתעתי היא לא נרתעה מעצם היותי גבר נשוי, גם שציינתי בפניה שאני מעוניין בקשר רומטי בלתי מחייב. יום המפגש נקבע שלושה שבועות מראש, לא מפני שאני כל כך עסוק. הסיבה לגברת היו כרטיסים לטיול מאורגן בן שבועים לתילנד ובנוסף הרשום ביומן לא אפשר מועד קרוב יותר. סדר היום תוכנן כבר מראש - יום המוקדש כולו לרומנטיקה. הוחלט שהיא תאסוף אותי ברכבה מהתחנה המרכזית בירושלים ישר לביתה בשכונת ``בית הכרם``. נשתה יין טוב, נרקוד רקודי סולו של שנות השישים, לאור נרות, בהמשך אקריא לה שירי אהבה, מתוך אלה שכתבתי ולגבי ההמשך אין צורך בהסברים. לקראת סיום היום (בשעות אחר הצהרים המוקמות), הבטיחה הגשת ארוחת צהרים מיוחדת מסוג הארוחות שרק היא יודעת לבשל. בליל הקודם למפגש, שנתי נדדה עלי. בדמיוני ראיתי את כל סדר היום מתממש. בשעה 7:30 יצאתי לדרך כאשר אני מצוייד במתנה שקניתי לה (תחתונים שקופים הפתוחים בחלק התחתון) ובאבזרים מתאימים – אין לקחת סיכון. החנתי את הרכב בתחנת הרכבת בתל אביב ועליתי לאוטובוס המתאים. כפי שסוכם מיד עם הגעת האוטובוס לירושלים, צלצלתי אליה וכבר נקבעה נקודת המפגש. ההפתעה הראשונה חכתה לי מיד עם צאתי מהאוטובוס – היה קור מקפיא וגשום. האמת עקבתי אחרי תחזית מזג האויר, הגשם לא הוזכר אף לא במילה אחת והקור, לא הייתי מודע למשמעות של טמפ´ חמש מעלות מעל לאפס, אותה ציין החזאי. מיד פתחתי בריצה לכוון נקודת המפגש ולאחר המתנה שארכה כ 2 דקות היא הגיעה ואספה אותי עם רכב אופל קורסיקה בצבע ירוק. האמת בעניין המראה וההופעה הופתעתי לטובה. היא נראתה טוב, לבושה מהודר והבושם שהתפזר באויר היה לטעמי (בלשון המעטה). ההפתעה הבאה צפתה לי באחד המשפטים הראשונים שלה: ``אני נגד בגידות, לא אאפשר לך לבגוד באשתך``. האמת הייתי בהלם, לא ידעתי איך להגיב. האם היא מתבדחת, או רצינית. קוויתי שזה חלק מחוש ההומור שלה והתגובה שלי הייתה בהתאם, חיוך מלווה בצחקוק, לאומר הבדיחה לטעמי. לאחר מספר דקות של נסיעה, הבנתי כי יש סטיה מהתוכנית. במקום לנסוע לביתה היא הפתיעה אותי בהזמנה , לארוחת בקר, בקפה ``תמול שלשום``, אשר ברחוב סלומון. מדובר בקפה מסעדה הנמצא בתוך חנות ספרי שירה. הגענו לשם בשעה 10 בבוקר, היינו הזוג היחידי שהתארח שם. למעשה האוירה הייתה מאוד נעימה. שירים היו מודפסים גם על הצלחות, הספלים, מפיות וגם על כרטיס הביקור. האמת לא צפיתי להזמנה, הגעתי למפגש לאחר אכילת ארוחת בקר בביתי, כך שלא הייתי רעב. מצאתי את עצמי יושב לידה ומלווה את אכילתה תוך עיון בספרי שירה. ביחוד נחרטו בראשי מילות שיר של משורר בלתי ידוע, בשם ``החוזר בשאלה``. כעלה אחר עלה אשיל את בגדיך. כעץ שלכת מרהיב ביופיו תתגלי במערומיך. אל דאגה, מצב זה לא נמשך זמן רב. נאלצתי להקשיב לספוריה, מתוך נימוס, או מחוסר ברירה. אף לרגע אחד, פיה לא חדל לדבר. היא ספרה לי בפרטי פרטים, את כל מהלך חייה. פרטה את מערכת היחסים שלה, עם כל אחד משלושת בעליה לשעבר. וגם שמחה לספר לי על הצלחותיה עם שני ילדיה. הבן פרופסור לפיזיקה, שאת למודיו החל באונברסיטה בגיל 14 והבת סיימה תואר שני בפסיכולוגיה בהצטיינות יתרה. לא היה פרט שהיא לא שכחה לספר. הסעודה נמשכה שעתיים מלאות והתחלתי כבר לאבד את הסבלנות. בשעה 12, הפתיעה אותי בשאלה: `` מה אתה מעוניין לעשות? התשובה שלי – בואי נסע לביתך. קוויתי שאולי בכל זאת, חלק מהתוכנית ימומש. זו הייתה רק תקוות שוו. בדרך הספיקה לספר לי כי מאז שהיא חזרה מחו``ל, לא הספיקה להצטייד במזון, כמרמזת על הסטיה הבאה מהתכנית. האמת כבר לא הופתעתי, לא היה שום סימן לאוירה רומנטית. לאחר סיור קצר בביתה, בקשה שנעיין בשני אלבומי תמונות מסיורה האחרון בתילנד. לכל תמונה נלווה הסבר מפורט וכומבן הקשבתי מבלי להניד עפעף. לאחר סיום העיון בתמונות, התבוננתי בשעון, השעה הייתה כבר 13:00, ``אני חייב עכשיו לנסוע לביתי``, אמרתי לה. בזה הרגע הסתיים הביקור . בערב קבלתי ממנה הודעה: `` אני יודעת שלך היו צפיות אחרות, אך אני מאוד נהניתי והמתנה שקנית לי בדיוק לטעמי.`` תשובתי: `` תודה גם אני נהניתי!`` . כן לטעמך חשבתי לי… אולי עם הפרטנר הבא, גם לאחרים מותר להנות.. כן צריך לחשוב באופן חיובי, חייבים לפרגן!
המפגש עם רינה, נערך באזור מגוריה – ירושלים, ביום חורפי קר. עבורי הוא הווה סכום למפגשים וירטואלים, קודמים, ברשת שהתנהלו במשך מספר שבועות באי סיקיו. היא אישה גרושה באמצע שנות הארבעים לחייה, נראית סביר עפ``י תמונה ששלחה לי ברשת . בהתאם לתאוריה היא : אישה נמרצת, אם לשני ילדים בוגרים החיים מחוץ לבית, עורכת דין עצמאית. אני כפי שאתם יודעים, נשוי + 3, בשנות החמישים, הגר באזור המרכז. כאמור במשך מספר שבועות נהלנו שיחות נפש, בהם הכרתי את כל אהבותיה: בישול, מסעדות, טיולים, זיונים ורומנטיקה ואפילו סוגי זיונים שהיא אהבה, כמו יחסים אורליים , שעצם הזכרת המילים: מציצות וליקוקים כבר ערפלו את חושי. במהלך השיחות נהגתי לשלוח לה שירי אהבה שכתבתי , אליהם הגיבה בחום רב. להפתעתי היא לא נרתעה מעצם היותי גבר נשוי, גם שציינתי בפניה שאני מעוניין בקשר רומטי בלתי מחייב. יום המפגש נקבע שלושה שבועות מראש, לא מפני שאני כל כך עסוק. הסיבה לגברת היו כרטיסים לטיול מאורגן בן שבועים לתילנד ובנוסף הרשום ביומן לא אפשר מועד קרוב יותר. סדר היום תוכנן כבר מראש - יום המוקדש כולו לרומנטיקה. הוחלט שהיא תאסוף אותי ברכבה מהתחנה המרכזית בירושלים ישר לביתה בשכונת ``בית הכרם``. נשתה יין טוב, נרקוד רקודי סולו של שנות השישים, לאור נרות, בהמשך אקריא לה שירי אהבה, מתוך אלה שכתבתי ולגבי ההמשך אין צורך בהסברים. לקראת סיום היום (בשעות אחר הצהרים המוקמות), הבטיחה הגשת ארוחת צהרים מיוחדת מסוג הארוחות שרק היא יודעת לבשל. בליל הקודם למפגש, שנתי נדדה עלי. בדמיוני ראיתי את כל סדר היום מתממש. בשעה 7:30 יצאתי לדרך כאשר אני מצוייד במתנה שקניתי לה (תחתונים שקופים הפתוחים בחלק התחתון) ובאבזרים מתאימים – אין לקחת סיכון. החנתי את הרכב בתחנת הרכבת בתל אביב ועליתי לאוטובוס המתאים. כפי שסוכם מיד עם הגעת האוטובוס לירושלים, צלצלתי אליה וכבר נקבעה נקודת המפגש. ההפתעה הראשונה חכתה לי מיד עם צאתי מהאוטובוס – היה קור מקפיא וגשום. האמת עקבתי אחרי תחזית מזג האויר, הגשם לא הוזכר אף לא במילה אחת והקור, לא הייתי מודע למשמעות של טמפ´ חמש מעלות מעל לאפס, אותה ציין החזאי. מיד פתחתי בריצה לכוון נקודת המפגש ולאחר המתנה שארכה כ 2 דקות היא הגיעה ואספה אותי עם רכב אופל קורסיקה בצבע ירוק. האמת בעניין המראה וההופעה הופתעתי לטובה. היא נראתה טוב, לבושה מהודר והבושם שהתפזר באויר היה לטעמי (בלשון המעטה). ההפתעה הבאה צפתה לי באחד המשפטים הראשונים שלה: ``אני נגד בגידות, לא אאפשר לך לבגוד באשתך``. האמת הייתי בהלם, לא ידעתי איך להגיב. האם היא מתבדחת, או רצינית. קוויתי שזה חלק מחוש ההומור שלה והתגובה שלי הייתה בהתאם, חיוך מלווה בצחקוק, לאומר הבדיחה לטעמי. לאחר מספר דקות של נסיעה, הבנתי כי יש סטיה מהתוכנית. במקום לנסוע לביתה היא הפתיעה אותי בהזמנה , לארוחת בקר, בקפה ``תמול שלשום``, אשר ברחוב סלומון. מדובר בקפה מסעדה הנמצא בתוך חנות ספרי שירה. הגענו לשם בשעה 10 בבוקר, היינו הזוג היחידי שהתארח שם. למעשה האוירה הייתה מאוד נעימה. שירים היו מודפסים גם על הצלחות, הספלים, מפיות וגם על כרטיס הביקור. האמת לא צפיתי להזמנה, הגעתי למפגש לאחר אכילת ארוחת בקר בביתי, כך שלא הייתי רעב. מצאתי את עצמי יושב לידה ומלווה את אכילתה תוך עיון בספרי שירה. ביחוד נחרטו בראשי מילות שיר של משורר בלתי ידוע, בשם ``החוזר בשאלה``. כעלה אחר עלה אשיל את בגדיך. כעץ שלכת מרהיב ביופיו תתגלי במערומיך. אל דאגה, מצב זה לא נמשך זמן רב. נאלצתי להקשיב לספוריה, מתוך נימוס, או מחוסר ברירה. אף לרגע אחד, פיה לא חדל לדבר. היא ספרה לי בפרטי פרטים, את כל מהלך חייה. פרטה את מערכת היחסים שלה, עם כל אחד משלושת בעליה לשעבר. וגם שמחה לספר לי על הצלחותיה עם שני ילדיה. הבן פרופסור לפיזיקה, שאת למודיו החל באונברסיטה בגיל 14 והבת סיימה תואר שני בפסיכולוגיה בהצטיינות יתרה. לא היה פרט שהיא לא שכחה לספר. הסעודה נמשכה שעתיים מלאות והתחלתי כבר לאבד את הסבלנות. בשעה 12, הפתיעה אותי בשאלה: `` מה אתה מעוניין לעשות? התשובה שלי – בואי נסע לביתך. קוויתי שאולי בכל זאת, חלק מהתוכנית ימומש. זו הייתה רק תקוות שוו. בדרך הספיקה לספר לי כי מאז שהיא חזרה מחו``ל, לא הספיקה להצטייד במזון, כמרמזת על הסטיה הבאה מהתכנית. האמת כבר לא הופתעתי, לא היה שום סימן לאוירה רומנטית. לאחר סיור קצר בביתה, בקשה שנעיין בשני אלבומי תמונות מסיורה האחרון בתילנד. לכל תמונה נלווה הסבר מפורט וכומבן הקשבתי מבלי להניד עפעף. לאחר סיום העיון בתמונות, התבוננתי בשעון, השעה הייתה כבר 13:00, ``אני חייב עכשיו לנסוע לביתי``, אמרתי לה. בזה הרגע הסתיים הביקור . בערב קבלתי ממנה הודעה: `` אני יודעת שלך היו צפיות אחרות, אך אני מאוד נהניתי והמתנה שקנית לי בדיוק לטעמי.`` תשובתי: `` תודה גם אני נהניתי!`` . כן לטעמך חשבתי לי… אולי עם הפרטנר הבא, גם לאחרים מותר להנות.. כן צריך לחשוב באופן חיובי, חייבים לפרגן!