שעור בסוציולוגיה
יום לימודים והשעור האחרון שלנו היה סיוציולוגיה, שבו אנו לומדים על פירוש סמלים באופן המשותף לכולנו. כחלק מפעולת השעור המורה פרשה על הריצפה בד לבן ושאלה אם יש מתנדבים לדרוך על הבד. ארבעת האנשים הפופולרים של הכיתה, שתפקידם כמובן להתבלט, וכמה שיותר - יותר טוב, קמו במהרה לדרוך על הבד הלבן. המורה שאלה אם יש איזושהי משמעות למעשה. חלקם אמרו: ביקשת אז עשינו. חלקם אמרו שזה מעין זלזול. היא שאלה אם למישהו היתה בעיה לקום ולדרוך על הבד. כולנו ענינו שלא היתה שום בעיה, שהרי זה בד רגיל, אשר לא מסמל עבור אף אחד כלום. אני עניתי שגם אם היתה על הבד תמונה של יצירת אומנות הנקראת יערה קטן, לא היתה לי שום בעיה לדרוך על ה"יצירה". לאחר מכן פרשה המורה על הריצפה את דגל ישראל. דבר זה גרם להרבה תגובות של "היא לא יכולה לשים דבר קדוש כזה על ריצפה טמאה זו, ושתרים את הדגל מיד!". המורה שאלה: עכשיו מי מתנדב לדרוך על הבד? קמנו אני, גלית ודביר. דביר וגלית בד"כ שתקנים ולא מזוהים עם "הכופרים הקיצוניים" של הכיתה. מסיבה זו כל המחמאות היפות שקיבלנו הופנו אלי: "יא ערביה", "אוסמה בין לאדן", "שמלאנית!" (למרות שלאחרונה התוועדתי לכך שאומרים שמאלית), "כופרת". עצרנו לרגע וראינו שבגלל שרק העזנו לקום מהכיסא הפריע להם, ולכן לא דרכנו על הדגל. המורה שאלה אותי למה לא דרכתי על הדגל? עניתי שאם היה זה בציבור אחר ואם לא היה סוקלים אותי באבנים, לא היתה לי בעיה לדרוך על הדגל, אך מכיוון שזה מפריע להם לא אעשה זאת. לאחר מכן שאלה אותי המורה למה קמתי מהכיסא. עניתי שכיום מדינת ישראל לא מייצגת עבורי שום דבר, ואפילו אולי יש לי זלזול לגביה ושהמעשים שהיא עושה ונוקטת, לא גורמים לי גאווה גדולה, כמו זו שיש לתלמידי הכיתה, ואולי אם היתה שואלת את השאלה בזמן אחר לא הייתי מסכימה לדרוך על הדגל. הדגל לא סימל בשבילי ובשביל עוד חמישה מתלמידי הכיתה הרבה. שוב התחילו צעקות בכיתה וילדה אחרת שאלה: "ואם אני הייתי מכוערת, היית שונאת אותי?" אמרתי שאני לא שונאת אנשים מכוערים, אבל אם היא היתה עושה מעשים מכוערים אז יכול מאוד להיות שלא הייתי אוהבת אותה. על הדברים האלה לא קיבלתי שום צעקות, רק מחיאות כפיים. בסיכומו של השעור המורה שאלה מה אנשים הרגישו. חלקם אמרו שזה לא חינוכי להגיד לתלמידי הכיתה לדרוך על הדגל. כשהיא שאלה מי לא היה דורך על הדגל, חוץ מחמישה הצביעו כולם. כששאלה מי כן היה דורך על הדגל, אף אחד לא הצביע. אני אישית פחדתי מהתגובות. תגובות, רבותי, תגובות. עוד יום רגיל לחלוטין בחיי, יערה
יום לימודים והשעור האחרון שלנו היה סיוציולוגיה, שבו אנו לומדים על פירוש סמלים באופן המשותף לכולנו. כחלק מפעולת השעור המורה פרשה על הריצפה בד לבן ושאלה אם יש מתנדבים לדרוך על הבד. ארבעת האנשים הפופולרים של הכיתה, שתפקידם כמובן להתבלט, וכמה שיותר - יותר טוב, קמו במהרה לדרוך על הבד הלבן. המורה שאלה אם יש איזושהי משמעות למעשה. חלקם אמרו: ביקשת אז עשינו. חלקם אמרו שזה מעין זלזול. היא שאלה אם למישהו היתה בעיה לקום ולדרוך על הבד. כולנו ענינו שלא היתה שום בעיה, שהרי זה בד רגיל, אשר לא מסמל עבור אף אחד כלום. אני עניתי שגם אם היתה על הבד תמונה של יצירת אומנות הנקראת יערה קטן, לא היתה לי שום בעיה לדרוך על ה"יצירה". לאחר מכן פרשה המורה על הריצפה את דגל ישראל. דבר זה גרם להרבה תגובות של "היא לא יכולה לשים דבר קדוש כזה על ריצפה טמאה זו, ושתרים את הדגל מיד!". המורה שאלה: עכשיו מי מתנדב לדרוך על הבד? קמנו אני, גלית ודביר. דביר וגלית בד"כ שתקנים ולא מזוהים עם "הכופרים הקיצוניים" של הכיתה. מסיבה זו כל המחמאות היפות שקיבלנו הופנו אלי: "יא ערביה", "אוסמה בין לאדן", "שמלאנית!" (למרות שלאחרונה התוועדתי לכך שאומרים שמאלית), "כופרת". עצרנו לרגע וראינו שבגלל שרק העזנו לקום מהכיסא הפריע להם, ולכן לא דרכנו על הדגל. המורה שאלה אותי למה לא דרכתי על הדגל? עניתי שאם היה זה בציבור אחר ואם לא היה סוקלים אותי באבנים, לא היתה לי בעיה לדרוך על הדגל, אך מכיוון שזה מפריע להם לא אעשה זאת. לאחר מכן שאלה אותי המורה למה קמתי מהכיסא. עניתי שכיום מדינת ישראל לא מייצגת עבורי שום דבר, ואפילו אולי יש לי זלזול לגביה ושהמעשים שהיא עושה ונוקטת, לא גורמים לי גאווה גדולה, כמו זו שיש לתלמידי הכיתה, ואולי אם היתה שואלת את השאלה בזמן אחר לא הייתי מסכימה לדרוך על הדגל. הדגל לא סימל בשבילי ובשביל עוד חמישה מתלמידי הכיתה הרבה. שוב התחילו צעקות בכיתה וילדה אחרת שאלה: "ואם אני הייתי מכוערת, היית שונאת אותי?" אמרתי שאני לא שונאת אנשים מכוערים, אבל אם היא היתה עושה מעשים מכוערים אז יכול מאוד להיות שלא הייתי אוהבת אותה. על הדברים האלה לא קיבלתי שום צעקות, רק מחיאות כפיים. בסיכומו של השעור המורה שאלה מה אנשים הרגישו. חלקם אמרו שזה לא חינוכי להגיד לתלמידי הכיתה לדרוך על הדגל. כשהיא שאלה מי לא היה דורך על הדגל, חוץ מחמישה הצביעו כולם. כששאלה מי כן היה דורך על הדגל, אף אחד לא הצביע. אני אישית פחדתי מהתגובות. תגובות, רבותי, תגובות. עוד יום רגיל לחלוטין בחיי, יערה