שעורי בית

[פרח50]

שעורי בית

חדשה כאן ועם בעיה שאני מתארת לעצמי מאוד שכיחה

הילד בן 11.5 מסרב לעשות שעורי בית- ציטוט-'לא אכפת לי, לא רוצה להכין'

יש לציין כמובן שהילד נבון ועשיתי גם איבחון לשלול קשיים ואין
בעבר לא הייתה בעיה אך השנה יש ירידה משמעותית

הוא מקבל שעורי עזר באנגלית ומתקדם יפה בחשבון הוא מצטיין אך בשאר המקצועות פשוט לא מכין שעורים ויש המון ויכוחים בבית

יש לציין שאלו הויכוחים היחידים בשאר השטחים בבית הוא ילד ממושמע וטוב

מה לעשות להתעקש איתו או להשאיר אותו מול הבית ספר ולא להתערב, אני מפחדת שאחר כל אצטער שלא התערבתי.

 

[meidadc]

ניסית לדבר איתו?

איך הוא מסביר את זה שהוא לא רוצה להכין? הוא תקשורתי דיו כדי לענות בכנות על שאלות כאלה?

איך הציונים שלו? בגיל שלו גם אני לא היתי מכין שיעורים, מתחצף חופשי למורים - ומוציא מאיות.

אם הציונים שלו טובים, לא הייתי רב איתו. היתי מסביר לו שזו הציפיה ממנו. אולי הייתי שולל ממנו כל מיני אקסטרות (למשל, אם תכננתם לקנות לו איזה קונסולת משחקים, אז להתנות את זה בשיפור בתפקוד התלמדאי שלו) אבל לא עושה מזה טרגדיה.

איבחנת אותו וראית שהכל בסדר. נראה לי שמכאן זה התנהגותי נטו

 

[פרח50]

אבל אם אני לוקחת אחריות במקומו ...

ומוודא שהוא מכין שעורים, יותר מזה, אני בודקת במייל מה השיעורים, היכן האחריות שלו?

ולאבא מלמעלה אז חוץ מחשבון יש ירידה כמעט בכל המקצועות

העניין הוא שכל הזמן יש וויכוחים סביב זה והוא נהייה ממש חוצפן בנושא

 

[meidadc]

אם יש ירידה בציונים אז הוא לא מבצע את

מה שמוטל עליו.

ככל הנראה את צריכה לעשות יישור קו - לקחת אחריות על שיעורי הבית שלו ולשחרר בהדרגה כשיש שיפור.
היתי דורש ממנו לבצע את שיעורי הבית לפני ביצוע כל פעילות אחרת. כלומר הוא יכול להגיע הביתה, לאכול ארוחת צהרים ואז להבהיר לו שמצופה ממנו להכין שיעורי בית. בלי לריב איתו ובלי לכעוס עליו. עש שלא יסיים אותם, הוא לא יוכל לפתוח אף מסך ולא להפגש עם חברים. כשהוא יסיים ויראה לך שסיים, וא יהיה חופשי להתחיל את פעילויות היום. אני בספק אם הוא יבהה כל היום במיטה, אלא בסופו של דבר יטפל בשיעורים.

בשלב הבא, כשאת רואה שההתנגדות שלו פוחתת, את יכולה לבוא ולהגיד לו: "אני רואה שלאחרונה אתה לוקח אחריות על שיעורי הבית שלך. אני סומכת עליך ועכשיו אתה יכול להכין שיעורי בית ואני לא אבדוק לך. תגיד לי שסיימת ותהיה חופשי להמשיך בעיסוקי הפנאי של אחר הצהרים. אבל שים לב שאם תמעל באמון שלי (ואפשר לגלות את זה דרך המשוב), אני אחזור לבדוק את השיעורים בעצמי".

קחי בחשבון שמדובר בקריאה לעזרה מצידו. הפסקת שיעורים והתחצפות זו עליית מדרגה התנהגותית. הוא צריך שתעזרי לו לחזור להיות ילד טוב

 

[Simply Be]

 

[benzi zbit]

שיעורי בית

ראשית יפה מאוד שאת מגלה עניין ורוצה לחנך לאחריות אישית ולמידה. אלו ערכים חשובים ויש להם חשיבות מכרעת בהצלחת ילדנו בעתיד.

יש לוודא שהילד אכן מסוגל לבצע את השיעורים באופן עצמאי, ואם אכן כך, לא רק שאת צריכה אלה זו חובתך להתערב ולוודא שהילד מבצע את הנדרש.
אסור לך לחשוש לקחת אחריות על הדברים החשובים בחינוך הילדים, ולא לפחד לעשות את הנדרש!

בנצי זביט
מנתח התנהגות מוסמך BCABA, מנחה בכיר לייעוץ והכוונה הורית ומשפחתית.

 

[אביבקיץ]

זה לא "להשאיר אותו מול בית הספר"

אם את חושבת שהבעיה היחידה באי הכנת שיעורים היא שהוא "יסתבך עם בית הספר",
אז הוא צודק - אין טעם לעשות שיעורים.

אם את חושבת שהבעיה היא שהילד לא מצליח בלימודים - אז צריך לעזור לו בלימודים,
בלי קשר לשיעורים.


אני מציעה לא לריב איתו על שיעורי בית, אלא להבין איפה הוא מתקשה - ולעזור לו בזה.

ואמרת שאתם עושים את זה - הוא מתקשה באנגלית, ומקבל שיעורים פרטיים

 

[פנינה21]

הגעתי מהראשי

חצי תשובה כתלמידה כבר באונברסיטה..
אני יודעת על עצמי שלפעמים אני יודעת שאני ממש ממש חייבת ללמוד היום אבל אני דוחה לדקה ה-90 -יש לי ימים שלמים שאני לא מסוגלת זה היה ככה תמיד .. בבית ספר היה לי אישור להבריז פעם בכמה ימים אחרי יום של שינה טובה וטלוויזיה הייתי מדביקה את הפער- אני פשוט חושבת שתלמידים טובים לפעמים פשוט משתעממים או סובלים חברתית ועוד סיבות ולא תמיד ההורים והמורים יודעים להבין ... אצלי יש סיבה אחת פשוטה אני טיפוס לילה אז בבית ספר ישנתי ושיעורי בית לפני עשר בלילה הם סיוט ברגע שהפסיקו לריב איתי על זה בבית הכל הסתדר ..
אגב יש לי בגרות מעולה ותכף תואר ..

החצי השני של התשובה כמורה פרטית : בהתחלה הייתי מאוד מאוד נלחצת כשהורה היה מספר לי הילד לא מוכן לשבת ללמוד בדרך כלל אני מגלה תוך כמה מפגשים שלא הסבירו לילד מה רוצים ממנו והוא פשוט אבוד בתוך זה.
שיחה טובה עם הסבר למה זה חשוב לילד לעתיד יכולה הרבה פעמים לפתור את זה. הוא ילד גדול מה הוא רוצה לעשות בעתיד? שיכנס לאינטרנט לברר מה צריך בשביל זה ..

 

[princess265]

לי הרבה פעמים כתלמידה בבית ספר היה הקטע של 'מה הפואנטה, הרי אני לא אשתמש בתנ"ך בחיים שלי ואני לא מעריכה את המורה - שלא מוכן להעריך אותי ולראות אותי קודם כל כבנאדם'. כלומר, הרגשה כזאת שמסתכלים עליי מלמעלה, מצפים ממני לעשות דברים שלא הבנתי מה הערך בהם ומבזבזים לי זמן ואנרגיה על משהו שלא חשוב לי (ראיתי בזה בריונות וניצול של סמכות ופשוט 'לא פייר' ולא משנה כמה ניסיתי לשאול 'אבל למה??' בציפייה להסבר הגיוני ושישכנעו אותי - כולם ענו לי 'ככה'. 'כי זה המורה והוא אמר' מי הוא בכלל כאילו?

). ובגיל שמונה למי אכפת מה זה בגרות ומה עושים עם זה?

בכל מקרה מאוד חשוב להבהיר לילדון מה ייצא לו מזה (תדמית טובה, השכלה, להרחיב אופקים - ללמוד לא אמור להיות עונש ומדכא שאנחנו הופכים את זה להיות!) וגם מורה לא אמור להיות אלוהים, הוא אמור להיות מורה. אין אנשים שאני מעריכה יותר ממורים שמעריכים את התלמידים שלהם ואוהבים ללמד! ולצערנו יש הרבה אנשים שסתם נמצאים במערכת לצורך נרקיסיזם ומרמור גרידא ופשוט מוציאים ארס.

אבל לפתוח ספר ולקרוא, או לפתור תרגילים במתמטיקה - יכול, וגם אמור, להיות דבר שמעניין ומאתגר לעשות ולאנושות יש אינטרס לעשות (תתפלאו - אבל בשביל עצמנו ולא רק בשביל התעודה). עד היום אם משעמם לי לפעמים אני אחפש תרגילים במתמטיקה. בקיצור - התפיסה צריכה להשתנות... זה אמור להיות משהו שרוצים לעשות ולא משהו שסובלים ממנו. כי אם אנחנו סובלים מ- 90% מהיממה שלנו ולא משנה באיזה גיל - אז אבוי לנו.