שעון - ידיד אמיתי
נעל הייתה מעוניינת להצהיר בפני כולם על אהבתה לשעונים. נעל פשוט מתה עליהם. היא מאוד קשורה לשעון שלה (ברצועת פלסטיק שחורה), לוקחת אותו לכל מקום איתה, היא לא מסוגלת בלעדיו, היא סומכת עליו, היא מעריכה אותו (על כך שהוא מעריך את הזמן) והוא אפילו מצחיק אותה לפעמים (שעון שובב מאוד יש לה). עד לפני כמה זמן היא גם ישנה כל לילה עם השעון, וזה לא הפריע לה כלל. יש אנשים שהתיקתוק מפריע להם, מטריד אותם, אבל בשביל נעל התיקתוק החברותי של השעון הוא כמו שיר ערש ערב שמספר לה כמה סיבובים עשו ידיו (hands) של השעון מאז תחילת היום. חבל כל כך שהרבה מהשעונים היום כבר לא משמיעים את התיקתוק כמו פעם, או לפחות מהסים אותו עד שכמעט ואינו נשמע. נעל נזכרת בסדרה שהייתה פעם, ללימוד אנגלית באמצעות קלטות וידאו. היתה שם מפלצת אחת, שעשתה כניסות מרשימות מאוד עם החללית שלה, ואהבה מאוד לאכול שעונים. בעיקר נשמר במוחה של נעל הזכרון של צליל גריסת המנגנון של השעון. אפילו כאשר הוא נמעך ומושמד עדיין הוא מפיק קולות ענוגים. כל קפיץ וכל גלגל שיניים, הדחוסים היטב לתוך מנגנון קומפקטי בשלמותו ומושלם בקומפקטיותו, פוצחים בשירת הברבור שלהם. עד היום יש משהו מעורר תיאבון במנגנון המופלא הזה. העמוד היחידי באנציקלופדיה הנושנה שמלווה את נעל כבר שנים רבות שנעל פשוט לא מסוגלת לדלג עליו מבלי לעצור לכמה רגעים ולהתפעל קצת כל פעם שהיא פותחת את האנציקלופדיה הוא הסרטוט שמסביר את פעולתו של שעון קפיץ ``פשוט``, את אותו מנגנון נפלא שכאילו יצא מתוך אגדה פנטסטית. אולי יש כמה שמגחכים נוכח המשפט האחרון, אבל כולם יסכימו שהשעון הוא מכשיר מאוד אסתטי. כמה ממיטב המעצבים שוקדים על עיצובם של שעונים, ומרבית האנשים יבלו יותר זמן בבחירת השעון הבא שלהם מאשר בבחירת החלב הבא שיקנו במכולת. המנגנון הפנימי עולה ביופיו על כל העיצובים החיצוניים. אבל העיקר הוא לא בעיצובו של השעון, אלא באופי שלו, באופיים של כל השעונים באשר הם (מלבד כמה שמוציאים שם רע לשעונים). הם נאמנים, דייקנים, נחמדים, עקביים ורגישים לכל פרט קטן ולכל שנייה שעוברת עלינו (זוכרים את דמות השעון החמודה מ-``היפה והחיה`` של דיסני, למשל?). הם לא עוזבים אותך לבדך לעולם ולא מבריזים (מלבד כאשר נגמרת הסוללה, אבל מאז שנעל גילתה את שעון הקפיץ שנמתח מעצמו גם זו אינה בעיה), והם אפילו מצילים אותך מאי-נעימויות אם דואגים לכוון אותם כך שימהרו ב-3-5 דקות. הם הדבר הקבוע והיציב ביותר בחיינו (ושישפילו את ראשיהם כל אותם פיזיקאים שמדברים על זמן לא קבוע. בפעם הבאה שמישהו יגיע ל-98% ממהירות האור - שיבדוק! וממילא הזמן הוא יציר דמיונו הפורה של האדם). אז הפטרו מה-G-shock וכל שאר החיקויים, וחזרו לכרונוגרף המקורי, כי אין כמו שעון מחוגים טוב! נעל
נעל הייתה מעוניינת להצהיר בפני כולם על אהבתה לשעונים. נעל פשוט מתה עליהם. היא מאוד קשורה לשעון שלה (ברצועת פלסטיק שחורה), לוקחת אותו לכל מקום איתה, היא לא מסוגלת בלעדיו, היא סומכת עליו, היא מעריכה אותו (על כך שהוא מעריך את הזמן) והוא אפילו מצחיק אותה לפעמים (שעון שובב מאוד יש לה). עד לפני כמה זמן היא גם ישנה כל לילה עם השעון, וזה לא הפריע לה כלל. יש אנשים שהתיקתוק מפריע להם, מטריד אותם, אבל בשביל נעל התיקתוק החברותי של השעון הוא כמו שיר ערש ערב שמספר לה כמה סיבובים עשו ידיו (hands) של השעון מאז תחילת היום. חבל כל כך שהרבה מהשעונים היום כבר לא משמיעים את התיקתוק כמו פעם, או לפחות מהסים אותו עד שכמעט ואינו נשמע. נעל נזכרת בסדרה שהייתה פעם, ללימוד אנגלית באמצעות קלטות וידאו. היתה שם מפלצת אחת, שעשתה כניסות מרשימות מאוד עם החללית שלה, ואהבה מאוד לאכול שעונים. בעיקר נשמר במוחה של נעל הזכרון של צליל גריסת המנגנון של השעון. אפילו כאשר הוא נמעך ומושמד עדיין הוא מפיק קולות ענוגים. כל קפיץ וכל גלגל שיניים, הדחוסים היטב לתוך מנגנון קומפקטי בשלמותו ומושלם בקומפקטיותו, פוצחים בשירת הברבור שלהם. עד היום יש משהו מעורר תיאבון במנגנון המופלא הזה. העמוד היחידי באנציקלופדיה הנושנה שמלווה את נעל כבר שנים רבות שנעל פשוט לא מסוגלת לדלג עליו מבלי לעצור לכמה רגעים ולהתפעל קצת כל פעם שהיא פותחת את האנציקלופדיה הוא הסרטוט שמסביר את פעולתו של שעון קפיץ ``פשוט``, את אותו מנגנון נפלא שכאילו יצא מתוך אגדה פנטסטית. אולי יש כמה שמגחכים נוכח המשפט האחרון, אבל כולם יסכימו שהשעון הוא מכשיר מאוד אסתטי. כמה ממיטב המעצבים שוקדים על עיצובם של שעונים, ומרבית האנשים יבלו יותר זמן בבחירת השעון הבא שלהם מאשר בבחירת החלב הבא שיקנו במכולת. המנגנון הפנימי עולה ביופיו על כל העיצובים החיצוניים. אבל העיקר הוא לא בעיצובו של השעון, אלא באופי שלו, באופיים של כל השעונים באשר הם (מלבד כמה שמוציאים שם רע לשעונים). הם נאמנים, דייקנים, נחמדים, עקביים ורגישים לכל פרט קטן ולכל שנייה שעוברת עלינו (זוכרים את דמות השעון החמודה מ-``היפה והחיה`` של דיסני, למשל?). הם לא עוזבים אותך לבדך לעולם ולא מבריזים (מלבד כאשר נגמרת הסוללה, אבל מאז שנעל גילתה את שעון הקפיץ שנמתח מעצמו גם זו אינה בעיה), והם אפילו מצילים אותך מאי-נעימויות אם דואגים לכוון אותם כך שימהרו ב-3-5 דקות. הם הדבר הקבוע והיציב ביותר בחיינו (ושישפילו את ראשיהם כל אותם פיזיקאים שמדברים על זמן לא קבוע. בפעם הבאה שמישהו יגיע ל-98% ממהירות האור - שיבדוק! וממילא הזמן הוא יציר דמיונו הפורה של האדם). אז הפטרו מה-G-shock וכל שאר החיקויים, וחזרו לכרונוגרף המקורי, כי אין כמו שעון מחוגים טוב! נעל