שעה מזמנך...

שעה מזמנך...

איש אחד חזר הבייתה מהעבודה בשעה מאוחרת,עייף ומרוגז
ומצא את בנו בן החמש מחכה לו בפתח ה
"אבא,אפשר לשאול אותך שאלה?". "בטח,מה העניין?" ענה האיש. "אבא כמה כסף אתה מרוויח בשעה?" "זה לא העסק שלך,למה בכלל אתה שואל שאלה כזאת?" השיב האב בכעס. "אני פשוט רוצה לדעת,בבקשה ענה לי:"כמה כסף אתה מרוויח בשעה?" הפציר בו בנו הקטן. "אם אתה ממש רוצה לדעת,אז אני מרוויח 20 דולר בשעה". "אהה..", אמר הבן הקטן בראש מורכן ואז הרים את ראשו:"אבא אתה יכול בבקשה להלוות לי עשרה דולרים?". האב רתח
: "אם הסיבה היחידה בגללה שאלת את השאלה הזאת,הוא כדי לקבל קצת כסף בשביל לקנות לעצמך צעצוע מטופש או איזה שטות אחרת, אז תלך עכשיו ישר לחדר שלך,תכנס למיטה ותחשוב בבקשה, למה אתה מתנהג בכזאת אנוכיות. כל יום אני עובד שעות רבות וקשות כל כך ואין לי זמן להתנהגות ילדותית מהסוג הזה". הילד הקטן הלך בשקט
לחדרו וסגר את הדלת. האיש התיישב,כועס אפילו עוד יותר על השאלה של בנו: "איך הוא מעז לשאול שאלות רק בשביל לקבל קצת כסף? אחרי שעה האיש נרגע,הוא התחיל לחשוב שאולי הוא היה קצת קשוח מדי עם בנו. אולי יש משהו שהוא באמת צריך לקנות עם עשרת הדולרים האלה? והאמת היא, שהוא לא מבקש כסף לעיתים קרובות...האיש ניגש אל החדר של בנו ופתח את הדלת:"אתה ישן בן. הוא שאל?" "לא אבא,אני ער" ענה בנו. "חשבתי שאולי הייתי קצת קשה איתך קודם" אמר האב, "היה לי יום ארוך והוצאתי את כל הכעס שלי עלייך, הנה לך עשרה דולרים". הבן הקטן התיישב במיטח וחייך
. "תודה ,אבא"! הוא קרא,אז הושיט את ידו אל מתחת לכרית והוציא משם מס' שטרות מקומטים. כשהאב ראה שלבנו כבר יש כסף, הוא התחיל להתרגז מחדש. הילד הקטן ספר במתינות את הכסף שלו והתבונן באביו. "למה אתה צריך עוד כסף, אם כבר יש לך?" רטן האב. "כי לא היה לי מספיק" ענה הבן, "אבל עכשיו יש לי. אבא, יש לי עכשיו עשרים דולר!" הוא הגיש אותם לאביו. "האם אני יכול לקנות שעה מזמנך? בבקשה, בוא מחר מוקדם הבייתה, אני רוצה לאכול איתך ארוחת ערב".
 

S E M 151

New member
משהו שאחותי שלחה לי ונחמד

כל הבנות בבקשה
אישה אחת ששמה אנני הלכה לחדש את רישיון הנהיגה שלה. שאלו אותה מה מקצועה, היא היססה מבלי לדעת מה להגיד. "אני שואל אם יש לך עבודה", הדגיש הפקיד. "בוודאי שיש לי עבודה", אמרה אנני – "אני אימא". "אנחנו לא מחשיבים "אימא" כעבודה. ארשום ... "עקרת בית", אמר הפקיד בצורה קרה. שכחתי את סיפור הזה עד שמצאתי את עצמי במצב דומה. הפקידה שקיבלה אותי הייתה אשת קריירה, בטוחה, יעילה, בעלת תואר . " מה עיסוקך? " שאלה. לא יודעת מה גרם לי להגיד את זה , אבל המילים פשוט קפצו לי מהפה החוצה: "אני דוקטור בהתפתחות ילדים וביחסי אנוש" הפקידה הפסיקה לרגע, הביטה למעלה ואח"כ אלי עם מבט כמי שאומרת שלא שמעה טוב. אני חזרתי שוב בשקט, תוך כדי הדגשה על המילים היותר חשובות. פתאום שמתי לב, כולי מתפעלת, איך היא כותבת, עם דיו שחור, על הטופס הרשמי. "אני יכולה לשאול .. ", היא אמרה מלאה התעניינות. ".. מה את עושה בדיוק? " בשקט, בנחת, עניתי: "אני מפתחת תכנית לטווח ארוך (כל אימא עושה זאת), במעבדה ובשטח ניסיוני (בד"כ הייתי אומרת בתוך ומחוץ לבית). אני אחראית על צוות (המשפחה שלי) וכבר קיבלתי 4 פרוייקטים (כולן בנות). אני עובדת במשטר של מסירות בלעדית ( איזה אישה לא מסכימה ??), רמת הדרישות היא של 14 שעות יומיות (כדי לא להגיד 24...) ... רמת הכבוד המתגבר הורגש בקול של הפקידה שסיימה למלא את הטופס, קמה, ובאופן אישי פתחה לי את הדלת. כאשר הגעתי הביתה, עם התואר שלי המלא כבוד, התקבלתי ע"י הצוות שלי – אחת בת 13, השניה בת 7, והשלישית בת 3. מהקומה העליונה יכולתי לשמוע את הניסוי החדש שלי (תינוקת בת 6 חודשים), המנסה טון חדש של קול. הרגשתי מנצחת ! אימהות ... איזה קריירה נהדרת. כך היו צריכים לכנות את הסבתות: "דוקטור בכירה בהתפתחות ילדים ויחסי אנוש" ... הסבתות רבא: "דוקטור – אקזקיוטיב – בכירה" ... והדודות: "דוקטור-יועצת". כך נראה לי .. מוגש בהערכה ובהערצה לכל הנשים, אימהות, רעיות, חברות, בנות זוג ומאהבות, הן כולן דוקטור באומנות לעשות את החיים יותר טובים !!!
 
למעלה