שמנת מתוקה מתוקה
New member
שנת האבל הראשונה....
הנה עוד מעט כבר שנה בלעדייך אבא והלב כואב ומסרב להאמין(עדיין) שאינך עוד איתנו... ומה אני מרגישה אישית?! החיים השתנו אני השתניתי משפחתי השתנתה היום קרה לי דבר מוזר אני ובנותיי היינו עם אמא שלי אחותי ושתי בניה ואכלנו משהו קטן באיזה מקום ולתדהמתי הרגשתי שלא בנוח הרגשתי מן הרגשה כזאת מוזרה של מה אנחנו עושים הרי אנחנו באבל איך אנחנו יכולים "לצאת" ולאכול משהו רציתי לבכות הרגשתי לא טוב אחרי שאכלנו פשוט הכל עלהלי למעלה ורציתי להקיא אך אבא יקר שלי עמדת לנגד עיני ולא יכולתי לשאת את המחשבה של מה עשינו לעזאזל אני יודעת שהחיים בסופו של דבר נמשכים אבל יאלה איך אפשר כל אחד מקבל את האבל בצורה שונה זה ברור אצלנו אסור לצאת למסיבות או אירועים לשמוע מוסיקה לצבוע את השיער ללבוש בגדים זועקים או בהירים או חס וחלילה אדומים זה משהו שספגנו בבית (אימי התאבלה על אחיה יותר משנה + זה לא משהו שנראה לנו שונה ואני מוצאת את עצמי רואה אנשים שאיבדו את יקירהם והם ממשיכים בחייהם כאילו לא קרה דבר אומרים שהאבל הוא בלב אבל באמת צריך לתת כבוד לפחות או כמו שכתוב בהלכה שנה הרבה אנשים אומרים שפשוט רואים שאנחנו באבל אין בנו כבר את השמחה שהיתה לנו פעם פעם עד לפני שנה פסח פסח פסח לא ידענו שזה יהיה החג האחרון שלנו איתך שונאת את פסח! לא יודעת איך יסתיים הפסח הזה מתה כבר שיעבור יהיה לנו קשה מאד עוד מעט מסתיימת השנה לאבא שלי ואני לא יכולה לחשוב על זה אפילו יש מן מתח באוויר קשה להסביר האמת כאילו מה כבר באמת עברה לה שנה בלעדיו איך זה יכול להיות איך אפשר להמשיך הלאה הנר תמיד יישאר דלוק שתראה שתמיד תישאר חי בליבנו אבאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא תחזוררררררררררררררררררררררררררררררררררררר אנחנו מחכים לךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך כמה דמעות יש לנו יאלהההההההההההההה בלילות מנסה לא נרדמת לידי כאן מולי תמונתך אל תחשוב שאני מתפללת תפילתי היא פשוט לראותך לחבק את האיש שבך והילדה הקטנה שהכרת השתנתה מבינה קצת יותר אבא בוא וחזור כבר הביתה שנשב לפחות לדבר
הנה עוד מעט כבר שנה בלעדייך אבא והלב כואב ומסרב להאמין(עדיין) שאינך עוד איתנו... ומה אני מרגישה אישית?! החיים השתנו אני השתניתי משפחתי השתנתה היום קרה לי דבר מוזר אני ובנותיי היינו עם אמא שלי אחותי ושתי בניה ואכלנו משהו קטן באיזה מקום ולתדהמתי הרגשתי שלא בנוח הרגשתי מן הרגשה כזאת מוזרה של מה אנחנו עושים הרי אנחנו באבל איך אנחנו יכולים "לצאת" ולאכול משהו רציתי לבכות הרגשתי לא טוב אחרי שאכלנו פשוט הכל עלהלי למעלה ורציתי להקיא אך אבא יקר שלי עמדת לנגד עיני ולא יכולתי לשאת את המחשבה של מה עשינו לעזאזל אני יודעת שהחיים בסופו של דבר נמשכים אבל יאלה איך אפשר כל אחד מקבל את האבל בצורה שונה זה ברור אצלנו אסור לצאת למסיבות או אירועים לשמוע מוסיקה לצבוע את השיער ללבוש בגדים זועקים או בהירים או חס וחלילה אדומים זה משהו שספגנו בבית (אימי התאבלה על אחיה יותר משנה + זה לא משהו שנראה לנו שונה ואני מוצאת את עצמי רואה אנשים שאיבדו את יקירהם והם ממשיכים בחייהם כאילו לא קרה דבר אומרים שהאבל הוא בלב אבל באמת צריך לתת כבוד לפחות או כמו שכתוב בהלכה שנה הרבה אנשים אומרים שפשוט רואים שאנחנו באבל אין בנו כבר את השמחה שהיתה לנו פעם פעם עד לפני שנה פסח פסח פסח לא ידענו שזה יהיה החג האחרון שלנו איתך שונאת את פסח! לא יודעת איך יסתיים הפסח הזה מתה כבר שיעבור יהיה לנו קשה מאד עוד מעט מסתיימת השנה לאבא שלי ואני לא יכולה לחשוב על זה אפילו יש מן מתח באוויר קשה להסביר האמת כאילו מה כבר באמת עברה לה שנה בלעדיו איך זה יכול להיות איך אפשר להמשיך הלאה הנר תמיד יישאר דלוק שתראה שתמיד תישאר חי בליבנו אבאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא תחזוררררררררררררררררררררררררררררררררררררר אנחנו מחכים לךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך כמה דמעות יש לנו יאלהההההההההההההה בלילות מנסה לא נרדמת לידי כאן מולי תמונתך אל תחשוב שאני מתפללת תפילתי היא פשוט לראותך לחבק את האיש שבך והילדה הקטנה שהכרת השתנתה מבינה קצת יותר אבא בוא וחזור כבר הביתה שנשב לפחות לדבר
