השאלות:
מה אנו בוחרים לעשות כאשר אנו מזהים,
על פי ראות עיניינו,התנהגות שאנו מכנים
כ"חוסר אהבה בילדות",
כ"דינמיקה של התנהגויות של חולשה"?
כלומר,אנו מבחינים באדם שזועק מתוך
מה שאנו מגדירים כ-כאב,חולשה,חוסר
ומה השלב הבא מבחינתנו?
-לעשות לו בוז?
-למחוק אותו?
-להצביע עליו ולומר:
הנה התנהגות של מישהו שלא קיבל אהבה בילדות,
התנהגות של מישהו חלש,עלוב,מסכן...
מישהו שלא שווה את ההתייחסות שלנו בכלל.
האם אנחנו פוסלים גם אותו,ביחד עם התנהגותו הפסולה?
או שאולי אנחנו מותחים קו,מציבים גבולות ברורים
על התנהגויות חיצוניות מסוימות,
אך בו זמנית פותחים לו דלת,
להיות מוכל ואהוב בדיוק כמו שהוא ומי שהוא מבפנים?
תודה.