שני מתבגרים

אמאעיפה

New member
שני מתבגרים

הי, יש לי בת בת 15 ובן בן 12 . שני מתבגרים שרבים כל הזמן. אבל כל הזמן. הצקות, לעג, קללות, צחוק אחד על השני, ירידות אחד על השני, ועוד. כל הזמן אחד דורש שהשני יקבל עונש ואם הוא לא מקבל או שהעונש לא חמור מספיק אז מתחיל סיבוב נוסף של קללות וירידות אחד על השני. זה גורם להרגשה לא נעימה בבית. אנחנו לא יכולים להיות באוירה רגועה בבית שלא נדבר על יציאה לחופשה. מה עושים?! אמא עיפה ומיואשת.
 

survivorrr

New member
ח... ח... ח... לא זה ואף לא זה.

לא בבעיות של מתבגרים עסקינן ואף לא בבעיות של ילדים. כלל ברזל אצלי: הבעיות תמיד של ההורים ואצל ההורים. לעולם לא של הילדים. אנו ההורים צריכים טיפול והכוונה. לא הילדים. כשבת שלי מתנהגת לא נכון (ולשמחתי הרבה זה קרה מעט מאד) אני מחפש איפה אני פעלתי לא נכון. אני לא הילד/ה. הילדים יגיבו למה ששהורים עושים. זו דרכו של העולם וזו דרכם של ילדים. זה טבעם. כך אצל החיות וכך אצל בני האדם. ילד הוא ילד. נקודה. הניחוש שלי - ילד לא ממציא שום דבר. הוא מעתיק מהמבוגרים. הוא מחקה אותם. זה מה הוא רואה וזה מה הוא לומד. לכן זה מה הוא עושה. הילדים רבים כל הזמן? תתחילי לבדוק את עצמך. מה קורה בינך לבין בן-זוגך, מה קורה בינך לבין הילדים. לדעתי תמצאי שם לא מעט ריבים והצקות. תראי שיש שם חוסר כבוד וחוסר פירגון. אנחנו יותר מדי עוסקים בתיקון "הטעויות" שלהם. לא מתעכבים לרגע לראות איפה אנו טועים. שימי לב: לא האם אנו טועים אלא איפה אנו טועים - כי בטוח שאנו טועים. השאלה היא רק איפה. אנו עוסקים בתיקון והערות להם. לא מספיק אומרים להם מילה טובה, חיזוק או מחמאה. לא תמיד? הייתי צנוע. לפעמים בכלל לא. רק הערות. רק חינוך, או יותר נכון - אילוף. רק הוראות, רק טענות. לא מספיק חום הורי (אם בכלל) ולדעתי לעולם אינם שומעים מאיתנו מילה טובה סתם כך בלי סיבה. רע מאד. מאד מאד. תקני את מה שקורה בינך לבין בן-זוגך ובינך לבין הילדים. תראי שגם בין הילדים לבין עצמם דברים ישתנו. בטוח. אל תכנסי למאבקי כח או מאבקי מנהיגות. לא עם בן הזוג ולא עם הילדים. "הרגשה לא נעימה בבית" כדברייך, לא תלויה לעולם בילדים. לעולם. רק בהורים. אספר לך מה היה אצלי. לאחר גירושי (והבנות נשארו איתי מבחירה שלהן) הודעתי לבנות - עוד לפני שהחליטו - שבבית הזה החיים יתנהלו על פי הכללים שלי וזה תכתיב שמי שרוצה לחיות איתי חייבת לקבל מראש כנתון. אחד הכללים היה שבבית הזה לא נלחמים יותר זה בזה (מה שלפני הגירושין היה כל עולמנו). רק עוזרים זה לזה. לקח בסך הכל שניים שלושה אינסידנטים שניצלתי כדי לממש בעצמי את הכלל - שהן תראינה ותלמדנה. הבנות למדו מהר. כבר כמה שנים לא הרימו קול בבית הזה (מה שקודם היה גהינום). אני חוזר: לא הרימו קול כבר כמה שנים. גם מחלוקות (שהיו גם היו) מסודרות בשקט, בנימוס ובכבוד. בהמשך גם הפירגון מצידן זו לזו - לא איחר להגיע. הסתכלתי מהצד (כמעט רואה ואינו נראה) וכמעט בכיתי. כל כך מעט צריך כדי שילד ילמד ויפנים. כל כך מעט ואנו ממש לא מבינים את זה.
 
תפקיד ההורה ביחסים בין אחים

שלום רב, האם משהו מהדברים שנכתבו פוגש אותך, מדבר אלייך? אחים מנהלים ביניהם מערכת יחסים מורכבת. איש מאיתנו ההורים אינו יודע ואינו יכול לדעת מה באמת התרחש ומתרחש שם? לכל אירוע נצפה יש אירועים שקדמו לו. לאחים יש הסטורה של יחסים, חשבונאות וכו'. אנחנו ההורים מגיבים פעמים רבות למה שעיננו, אוזנינו שומעות, ומוחנו מפרש. אלא שבין אלה לבין מה שקורה באמת במציאות הפער גדול. התערבויות שלנו הן כמו הוספת שמן למדורה. וחבל!!! כל אחד צודק מנקודת התבוננותו. כהורים חשוב שנזכור זאת, נהיה צנועים ושקולים בתגובותינו. ילדים שמגלים שהורים נכנסים לתמונת היחסים שלהם דואגים שזה יקרה באופן קבוע. זו טכניקה לא מודעת לקבל תשומת לב, להעלות את ערכם, את עצמם, להוריד את האח/ות, לקבל אהבה, העדפה ועוד. הורים זקוקים ליכולת הקשבה צלולה, לא להתערב . אפשר להיות מעורבים בלי לנקוט עמדה. זו משימה מורכבת, דרושה הבנה, זהירות, ערנות ושיקול דעת לפני מתן תגובה. התגובות שלנו מתפרשות על ידי הילדים בדרכם הסובייקטיבית ועל פי האינטרסים שלהם. במקביל, אפשר וכדאי ללמוד איך לשפר את האווירה בבית? איך ליצור אווירה רגועה, הרמונית. אווירה שתאפשר לכל אחד מכם ולכולכם ביחד לחיות בהרמוניה ובכיף. מגיע לך! מגיע לכם! בהצלחה, עינת גבע, יועצת משפחתית, מכון אדלר.
 

אמאעיפה

New member
תודה על ההתיחסות המעמיקה

הי, ברשותכם אני אתיחס לשתי התגובות. יש יחס של כבוד ופרגון ביני לבין בעלי ובינינו לילדנו. יש יחס של שיתוף ואמפטיה למצבים שעוברים עליהם חברתית. אולי פחות מידיי. אולי אני צריכה לתת יותר פרגון בתקופה קשה זו של גיל ההתבגרות. זה נכון שיש להם היסטוריה ביניהם שקשה לי להיכנס אליה. אני עושה שיחות עם כל אחד בנפרד לבד רק שנינו כדי לדעת מה מפריע לו ואיך אפשר לשפר אבל אני לא מצליחה למצוא פתרון כי כל אחד מהם בטוח שאני "תמיד לטובת השני". מצד שני, לבעלי יש השפעה שונה על ילדיי. אני זו שנמצאת איתם רוב שעות היום וכשבעלי מגיע בערב הם נשמעים לו יותר מהר משהם נשמעים לי. הם באמת לא רוצים להיות אחד בקרבת השני כי אז מגיעים החיכוכים. כל אחד מסתגר בחדרו ואז יש שקט אבל אני לא רוצה בזה. אני רוצה להיות מסוגלת לצאת לטיול משפחתי או לחופשה משפחתית בלי חיכוכים. איך עושים את זה?
 
ועוד שאלות...

שלום רב לך, הילדים שלך אינם ילדים עוד. הם נערים מתבגרים. איך אופיינו יחסיהם בילדות המוקדמת? איך בעלך פותר את הקונפליקטים? איך נוצר מצב ש" כל כל אחד מהם בטוח שאני "תמיד לטובת השני"" ? עינת גבע, יועצת משפחתית, מכון אדלר.
 

אמאעיפה

New member
תשובות..

הי וחג שמח, דווקא בילדותם היו חברים טובים. מאוד טובים. עזרו זה לזה, ירדו יחד לגינה, הבת הגדולה אהבה שהיא אחראית על האח הקטן. כעבור 6 שנים נולד עוד בן ואז "האח הקטן" קיבל אחריות על האח הקטן החדש (כי הם שני בנים). היא היתה בראש של ברביות והם נהנו ממשחקי בנים. נוצרה מין קואליציה של שניים מול אחת. בעלי חותך עניינים. הוא לא שואל מה קרה ולא מנסה להיות שופט הוא פשוט שולח כל ילד לחדרו. אם היתה חריגה מהגבולות כמו אלימות מילולית או פיזית אז יבוא גם עונש של לא להשתמש במחשב או טלויזיה בחדר. אני לעומת זאת מנסה יותר להסביר מה היה לא בסדר בהתנהגות וממה אני לא מרוצה ואיך אפשר היה לפתור את זה אחרת (במקצועי אני מחנכת בתיכון). אבל תמיד אני יוצאת לא בסדר כי כל אחד מהם בטוח שהייתי קשה מידיי איתו ושרק השני צריך לקבל עונש. חברות אומרות לי שזה עניין של זמן. האמנם?
 
אוורור מערכת היחסים.

שלום רב, אם הבנתי אותך נכון השאיפה שלך היא ליצור אוירה רגועה בבית. אוירה נעימה בה תוכלו לחיות יחד בהרמוניה. אוירה כוללת את יחס בני המשפחה זה לזו, את התקשורת והשיח. את מתארת אווירה מתוחה. אני מציעה להניח לעת עתה לנושא המריבות בין הילדים. העבירו להם את המסר שהם גדלו, בגרו והודיעו להם שמעתה אתם סומכים עליהם שינהלו את הקונפליקטים שלהם ביניהם וצאו מהתמונה. קשה? אפשרי? (בתנאי, כמובן שאתם מתחברים לרעיון ותוכלו להתמיד) במקביל אני מציעה לכם לחפש דרכים ליצור בבית אווירה טובה. ערכו ארוחות משותפות, דברו, שתפו זה את זה במחשבותיכם ובמעשיכם, נסו לספר לילדים סיפורי ילדות שלכם, צפו יחד בסרט, הזמינו את הילדים להצגה. יתייחסו לתכונות ולמעשים החיוביים שלהם. אפשרו להם להועיל ולתרום לכלל בני המשפחה. ילדים רוצים וצריכים להרגיש שייכים, בעלי ערך ומשמעותיים. נסו ליצור מרחב שיאפשר להם לקיים את הערכים האלה בלי שיצטרכו (על פי תפישתם הסובייקטיבית) לעורר מריבות כדי לזכות ביחס. בברכה, עינת גבע, יועצת משפחתית, מכון אדלר.
 
למעלה