שני ילדים יפים

צורחה

New member
קראתי את זה היום בבוקר

בין שאר עדכוני הפורום ועברתי הלאה. פתאום בדרך לעבודה זה חזר אלי. מיד חשבתי על התא המשפחתי הפרטי שלי. ואז לשאלתך, כשאת מול מציאות נוראית כזו של משפחה שזה קרה לה, זה לא שווה. לא שווה זה מכבסת מילים כאן. רכיבת כביש בהיבט הזה קשורה לסיכון-סיכוי. כל עוד לא קורה לך כלום אז בוודאי שזה שווה. אנחנו מפיקים מזה המון. מי שלא מוותר על זה נשאר לו רק להקטין את הסיכוי. להגיע למינימום מכוניות שעוקפות אותך ברכיבה. אחרי שעשית את זה, נשארת לך רק ההדחקה.
 

natyh

New member
מידי -פעם

עולים דיונים כאלה בפורום , ואז לרגע נשעחים האינטרסים והמריבות הכל כך נפוצות בפורומים הולו. בדרך כלל הדיונים הללו לא מסתימים בהחלטה או בפעולה שמטרתה לשנות משהו . בחו"ל אגב דוקא דברים השתנו ובהחלט לא חששתי לרכב בספרד . באופן אישיח אחרי ההשתתפות שלי בשוברות שתיקה אירוע שבו הייתי מאד קרוב להיהרג הגעתי להחלטה . החלטתי להינתק מפעילות הפורומים ומעניני האופניים בכלל ולרכב או לא בזמני החופשי. ויתרתי על כל המפעלים העממיים השנה , ויתרתי על אימונים לחלוטין והכי חשוב הפסקתי לכתוב בפורום הזה , חוץ ממקרים יוצאי דופן בהם הגעתי כדי להודות להופמן על תרומתו לפורום ובאמת לחפש מישהו שאיכפת לו ומוכן גם להזיז משהו. נכון להיום הקהילה הזו , לא התעשתה עדיין ולא הגיעה למסקנה לפעול ברצינות לשינוי המצב . אז עד שתגיע קריאה מהשטח ומשוגעים לענין כפי שיורם גלבוע היה בעבר גם לא יזוז הרבה בענין . עד אז נמשיך להנות מחסדי הנהגים בכבישים , ולהיפגש או לא באירועים עממיים.... אז איך אמר פעם תיאודור זאב הרצל אם תרצו אין זו אגדה ... אז יש מישהו שרוצה ?
 
למעלה