שנינו במשבר..
שלום חברים, רוצה לשתף אתכם במערכת היחסים הנוכחית ואשמח גם לעצות.
אני בת 27 סטודנטית והחבר בן 30 אחרי תארים ועבודה מסודרת. לאחר חודש הכרות עברנו לגור יחד בעיר אחרת קרובה ללימודים שלי ולעבודה שלו (למרות שיכולתי להישאר בבית של ההורים ולחסוך). השנה הייתה לא קלה.. לפני שאני אסביר , אפרט בקצרה את האופי של שנינו-
אני בחורה מאוד רומנטית, חמה, מאמינה באהבה ובכל מה שהיא מייצגת.. צריכה להרבה חיבה מצד הגבר וכמובן סקס אצלי בעדיפות ראשונה, רוצה להתחתן, ילדים ומשפחה. מה שקורה אצלו שהוא לגמרי ההפך ממני- הוא בחור קר (לא אוהב לתת יד ברחוב נגיד), לא מחבק לא מנשק רק אם אני ממש מבקשת. הוא שונא מחוות אהבה, שונא שאני עושה לו מתנות. פעם אחת בכל הקשר אולי אמר לי שהוא אוהב אותי וסקס אצלו בעדיפות אחרונה. הוא לא אוהב ילדים וחושב שחתונה זה שטויות למרות שהרבה פעמים אמר לי שאם הכל יסתדר בינינו היה רוצה להתחתן.
כשעברנו לדירה בשכירות, הוא לקח על עצמו כמעט את כל התשלומים של הדירה, הלך לקראתי כשרציתי לקנות רכב מכיוון שלא הסתדרתי עם התחבורה במרכז (3 אוטובוסים עד המכללה). אני יכולה לסמוך עליו מבחינה כספית ואישית כי הוא בן אדם של מילה... אנחנו מסתדרים יופי בחלוקת זמנים ובאמת בשנה הזו למרות הכל היו לנו רגעים מדהימים וכיף חיים.
מה שקרה ב- 3 חוד' האחרונים זה שהוא החליט לרכוש דירה. הייתי שותפה מלאה (לא ממש כספית), בכל הקשור לקניית דירה. בזמן שהוא היה בעבודה, טיפלתי בכל הניירת של הדירה, עורכי דין, ספקים., בחירת רהיטים, בשיפוץ שעבר בדירה, הייתי מחכה שעות עד שמישהו היה בא להביא מקרר שהזמנו או מכונת כביסה וכאלה- הסיבה לכך הייתה שבגלל שאני סטודנטית ועובדת משמרות יש לי יותר זמן "פנוי" ..בואו נגיד שאם לא אני, לא היינו נכנסים לדירה בזמן ועוד לדירה שהיא מרוהטת קומפלט וכו'. בזמן שהתחלנו להתווכח על איזו מנורה נכניס לסלון, הדברים החלו להשתנות אצלו. אם לפני כן הוא היה בחור קר, עכשיו הוא נהיה עוד יותר קר. חודשים לא שכבנו כי אין לו "מוד" ומה שקורה זה שאני מסתובבת בדירה שהיא כביכול שלי אבל שום דבר פה לא שלי, לא מוצאת מנוחה, לא מרגישה בבית. הוא חוזר מעבודה, אין חיבוק, אין נשיקה. כל היום אומר לי שאני מחפשת יותר מדיי תשומת לב, שאני חופרת. הוא מסוגל לא לדבר איתי כמה ימים עד שאני מתפוצצת.
אתמול ניהלתי איתו שיחה ממש קשה שאיני יודעת כבר איך לפרש אותה.
- שאלתי אותו אם הוא אוהב אותי והוא ענה "איך אפשר לאהוב ככה כשאנחנו רבים? אוהב אותך לפעמים"...
- אמרתי לו שכואב לי שדברים השתנו ככה והוא אמר לי שהוא לא יודע להצביע על סיבות ספציפיות. כל דבר שאני עושה מעצבן אותו.
- אמרתי לו בוא נלך ליועץ זוגי והוא לא הסכים ואמר לי שאין דרך לשפר את הדברים שמפריעים למרות שהצעתי לו המון דרכים - כמו לשבת ולכתוב, או לנסוע לאיזה צימר לסופ"ש כי מאז שהתחלנו לצאת לא נסענו לשום מקום.... הוא אמר : "כבר ניסינו, אין מה לעשות יותר"
- לשאלה האחרונה כבר לא ידעתי איך להגיב. אמרתי לו שאם אין דרך לפתור את הדברים וכל כך לא טוב לו ולא לי, אז אמרתי לו ייאלה בוא נפרד ואני אעזוב והוא ענה לי "לא יודע אם אני רוצה להפרד, היה לנו טוב ביחד"..
הבעיה היא שכשאנחנו רבים, הוא לא ממש מראה עניין.. הוא יושב בסלון עם רגליים שלובות, מסתכל עלי בזמן שאני מתהלכת הלוך ושוב ובחדר ואומרת לו מה שאני חושבת. אני כל כך עייפה כבר מלנסות להבין מה הוא רוצה . אני רוצה שיהיה לנו טוב והוא לא מוכן להתאמץ בשביל זה. כל יום שעובר הוא מסתגר יותר והבנתי שדיבורים כבר לא עוזרים.
האם אני צריכה לקום וללכת?? אני כל כך קרובה לארוז את הדברים.. אני התחלתי אפילו לחפש דירות להשכרה באזור.. כל כך עצוב וכואב לי שהוא לא עושה כלום בשביל לשנות את המצב... הוא מחכה שדברים יקרו מעצמם.
חשבתי לעצמי שאולי הוא לא רוצה להגיד לי ללכת בגלל המצפון, ומנסה למרר לי ת'חיים בשביל שאני אקום ואלך בעצמי.
אני כבר לא יודעת מה לחשוב מה לעשות..
אנא עזרו לי!!!!
שלום חברים, רוצה לשתף אתכם במערכת היחסים הנוכחית ואשמח גם לעצות.
אני בת 27 סטודנטית והחבר בן 30 אחרי תארים ועבודה מסודרת. לאחר חודש הכרות עברנו לגור יחד בעיר אחרת קרובה ללימודים שלי ולעבודה שלו (למרות שיכולתי להישאר בבית של ההורים ולחסוך). השנה הייתה לא קלה.. לפני שאני אסביר , אפרט בקצרה את האופי של שנינו-
אני בחורה מאוד רומנטית, חמה, מאמינה באהבה ובכל מה שהיא מייצגת.. צריכה להרבה חיבה מצד הגבר וכמובן סקס אצלי בעדיפות ראשונה, רוצה להתחתן, ילדים ומשפחה. מה שקורה אצלו שהוא לגמרי ההפך ממני- הוא בחור קר (לא אוהב לתת יד ברחוב נגיד), לא מחבק לא מנשק רק אם אני ממש מבקשת. הוא שונא מחוות אהבה, שונא שאני עושה לו מתנות. פעם אחת בכל הקשר אולי אמר לי שהוא אוהב אותי וסקס אצלו בעדיפות אחרונה. הוא לא אוהב ילדים וחושב שחתונה זה שטויות למרות שהרבה פעמים אמר לי שאם הכל יסתדר בינינו היה רוצה להתחתן.
כשעברנו לדירה בשכירות, הוא לקח על עצמו כמעט את כל התשלומים של הדירה, הלך לקראתי כשרציתי לקנות רכב מכיוון שלא הסתדרתי עם התחבורה במרכז (3 אוטובוסים עד המכללה). אני יכולה לסמוך עליו מבחינה כספית ואישית כי הוא בן אדם של מילה... אנחנו מסתדרים יופי בחלוקת זמנים ובאמת בשנה הזו למרות הכל היו לנו רגעים מדהימים וכיף חיים.
מה שקרה ב- 3 חוד' האחרונים זה שהוא החליט לרכוש דירה. הייתי שותפה מלאה (לא ממש כספית), בכל הקשור לקניית דירה. בזמן שהוא היה בעבודה, טיפלתי בכל הניירת של הדירה, עורכי דין, ספקים., בחירת רהיטים, בשיפוץ שעבר בדירה, הייתי מחכה שעות עד שמישהו היה בא להביא מקרר שהזמנו או מכונת כביסה וכאלה- הסיבה לכך הייתה שבגלל שאני סטודנטית ועובדת משמרות יש לי יותר זמן "פנוי" ..בואו נגיד שאם לא אני, לא היינו נכנסים לדירה בזמן ועוד לדירה שהיא מרוהטת קומפלט וכו'. בזמן שהתחלנו להתווכח על איזו מנורה נכניס לסלון, הדברים החלו להשתנות אצלו. אם לפני כן הוא היה בחור קר, עכשיו הוא נהיה עוד יותר קר. חודשים לא שכבנו כי אין לו "מוד" ומה שקורה זה שאני מסתובבת בדירה שהיא כביכול שלי אבל שום דבר פה לא שלי, לא מוצאת מנוחה, לא מרגישה בבית. הוא חוזר מעבודה, אין חיבוק, אין נשיקה. כל היום אומר לי שאני מחפשת יותר מדיי תשומת לב, שאני חופרת. הוא מסוגל לא לדבר איתי כמה ימים עד שאני מתפוצצת.
אתמול ניהלתי איתו שיחה ממש קשה שאיני יודעת כבר איך לפרש אותה.
- שאלתי אותו אם הוא אוהב אותי והוא ענה "איך אפשר לאהוב ככה כשאנחנו רבים? אוהב אותך לפעמים"...
- אמרתי לו שכואב לי שדברים השתנו ככה והוא אמר לי שהוא לא יודע להצביע על סיבות ספציפיות. כל דבר שאני עושה מעצבן אותו.
- אמרתי לו בוא נלך ליועץ זוגי והוא לא הסכים ואמר לי שאין דרך לשפר את הדברים שמפריעים למרות שהצעתי לו המון דרכים - כמו לשבת ולכתוב, או לנסוע לאיזה צימר לסופ"ש כי מאז שהתחלנו לצאת לא נסענו לשום מקום.... הוא אמר : "כבר ניסינו, אין מה לעשות יותר"
- לשאלה האחרונה כבר לא ידעתי איך להגיב. אמרתי לו שאם אין דרך לפתור את הדברים וכל כך לא טוב לו ולא לי, אז אמרתי לו ייאלה בוא נפרד ואני אעזוב והוא ענה לי "לא יודע אם אני רוצה להפרד, היה לנו טוב ביחד"..
הבעיה היא שכשאנחנו רבים, הוא לא ממש מראה עניין.. הוא יושב בסלון עם רגליים שלובות, מסתכל עלי בזמן שאני מתהלכת הלוך ושוב ובחדר ואומרת לו מה שאני חושבת. אני כל כך עייפה כבר מלנסות להבין מה הוא רוצה . אני רוצה שיהיה לנו טוב והוא לא מוכן להתאמץ בשביל זה. כל יום שעובר הוא מסתגר יותר והבנתי שדיבורים כבר לא עוזרים.
האם אני צריכה לקום וללכת?? אני כל כך קרובה לארוז את הדברים.. אני התחלתי אפילו לחפש דירות להשכרה באזור.. כל כך עצוב וכואב לי שהוא לא עושה כלום בשביל לשנות את המצב... הוא מחכה שדברים יקרו מעצמם.
חשבתי לעצמי שאולי הוא לא רוצה להגיד לי ללכת בגלל המצפון, ומנסה למרר לי ת'חיים בשביל שאני אקום ואלך בעצמי.
אני כבר לא יודעת מה לחשוב מה לעשות..
אנא עזרו לי!!!!
