שנים...
הרבה זמן שלא הייתי כאן, והנה שוב אני מוצא את עצמי מיואש קלות, כנראה מעודף החגים שמסביב. אז למי שלא זוכר, אני דתי-לייט, או חילוני מסורתי. לקראת תקופת החגים והסליחות החלטתי לעשות עוד צעד קדימה והתחלתי להקפיד על הליכה לבית הכנסת. בעבר הייתי מסתפק בתפילת ערבית בליל שבת בלבד, היום הלכתי על כל החבילה. אני שמח ומרוצה על צעד זה, אלא שבאופן לא צפוי זה יצר קצת בלאגן בחגים האחרונים. על אף הנסיונות שלא להתבלט ולא לעמוד במרכז העניינים בביה"כ, החליטו להתחיל להפעיל עלי שם לחץ להתחתן. (הא, שכחתי לציין, הנה חגגתי גם 30, זה בהמשך). השכנה תפסה אותי לשיחה ביציאה מבית הכנסת והציעה לי "מישהי זהב!". איכשהו נפנפתי אותה. אבל הרגע ששבר אותי היה אחרי שעליתי לתורה, ואז הש"ץ בירך אותי, וכולם צעקו "שיתחתן השנה!!!". באותו רגע קלטתי את העיניים של אחד מהמתפללים שם - הוא הגירסה החלופית ל"רנטגן" (דבר שהייתי די מפקפק בו אם לא הייתי רואה בעיניי את היכולות שלו. זה לא עוד איזה שרלטן שמחפש כסף). הוא נתן לי מבט של "אני יודע". אולי אני סתם פרנואיד ומדמיין. אבל אני ניסיתי להתחמק ממנו מאז. ועכשיו שוב שבת ושוב אני אתקל בו. ("למה שלא תלך לבית כנסת אחר?" - כי אני אדיוט). ועכשיו אין לי מושג איך מתמודדים עם כל זה בגיל 30. לא ראיתי את עצמי מגיע לגיל הזה. כשהייתי בן 17 הבטיחו לי שהאנושות תגיע לקיצה בשנת 2000, ודי בניתי על זה. החיים בגיל 30 ממש לא כמו בסיינפלד או חברים(*). לכולם יש כבר ילדים. יש כאלה שהספיקו כבר להתגרש ולהתחתן בשנית, ואילו אני, עדיין תקוע במקום. (*) - אני לא בטוח שב'חברים' הם היו אמורים לשחק בני 30 ומשהו, או שזה כמו בבברלי הילס שהביאו את אנדריאה בת ה-40 לשחק תלמידת תיכון?
הרבה זמן שלא הייתי כאן, והנה שוב אני מוצא את עצמי מיואש קלות, כנראה מעודף החגים שמסביב. אז למי שלא זוכר, אני דתי-לייט, או חילוני מסורתי. לקראת תקופת החגים והסליחות החלטתי לעשות עוד צעד קדימה והתחלתי להקפיד על הליכה לבית הכנסת. בעבר הייתי מסתפק בתפילת ערבית בליל שבת בלבד, היום הלכתי על כל החבילה. אני שמח ומרוצה על צעד זה, אלא שבאופן לא צפוי זה יצר קצת בלאגן בחגים האחרונים. על אף הנסיונות שלא להתבלט ולא לעמוד במרכז העניינים בביה"כ, החליטו להתחיל להפעיל עלי שם לחץ להתחתן. (הא, שכחתי לציין, הנה חגגתי גם 30, זה בהמשך). השכנה תפסה אותי לשיחה ביציאה מבית הכנסת והציעה לי "מישהי זהב!". איכשהו נפנפתי אותה. אבל הרגע ששבר אותי היה אחרי שעליתי לתורה, ואז הש"ץ בירך אותי, וכולם צעקו "שיתחתן השנה!!!". באותו רגע קלטתי את העיניים של אחד מהמתפללים שם - הוא הגירסה החלופית ל"רנטגן" (דבר שהייתי די מפקפק בו אם לא הייתי רואה בעיניי את היכולות שלו. זה לא עוד איזה שרלטן שמחפש כסף). הוא נתן לי מבט של "אני יודע". אולי אני סתם פרנואיד ומדמיין. אבל אני ניסיתי להתחמק ממנו מאז. ועכשיו שוב שבת ושוב אני אתקל בו. ("למה שלא תלך לבית כנסת אחר?" - כי אני אדיוט). ועכשיו אין לי מושג איך מתמודדים עם כל זה בגיל 30. לא ראיתי את עצמי מגיע לגיל הזה. כשהייתי בן 17 הבטיחו לי שהאנושות תגיע לקיצה בשנת 2000, ודי בניתי על זה. החיים בגיל 30 ממש לא כמו בסיינפלד או חברים(*). לכולם יש כבר ילדים. יש כאלה שהספיקו כבר להתגרש ולהתחתן בשנית, ואילו אני, עדיין תקוע במקום. (*) - אני לא בטוח שב'חברים' הם היו אמורים לשחק בני 30 ומשהו, או שזה כמו בבברלי הילס שהביאו את אנדריאה בת ה-40 לשחק תלמידת תיכון?
בהצלחה עם השבת .. שבת "בראשית" משמש להתחיל מהתחלה .
