שנים שלא ביקרתי כאן...

[SSnow]

שנים שלא ביקרתי כאן...

וגם כשהייתי מבקרת מעולם לא הייתי מתמידה במיוחד... אבל מדי פעם באה להציץ מה הולך, קוראת והתחושות עולות לפני השטח..

אני מניחה שמעולם לא ממש הצלחתי להתאבל על מות אימי (כמעט 12 שנה עברו) על פני השטח המשכתי בחיים, אך לא תמיד זה מרגיש לי נכון או אמיתי. התגייסתי כמעט מיידית אחרי (פחות מחודשיים אחרי ההלוויה) ומאז אני יחסית במרתון של החיים (לפחות ככה זה מרגיש)

אולי ישמע מוזר (ומקווה שלא פוגעני) אך מרגיש לי כאילו מעולם לא היה מצב אחר (מצב שבו היתה אמי בחיים), שלא תבינו לא נכון, מאוד אהבתי אותה ומאוד הייתי מחוברת אליה, אבל לפעמים אני מרגישה חוסר תחושה מוזר בכל הקשור אליה ומרגיש כאילו לכולם יותר כואב ממני (ואילו מה הם יודעים...?)

אומרים לי שאולי עדיין לא עיכלתי ושכנראה זה עוד יפתיע אותי מתישהו... לא בטוחה מה ברצוני להגיד או לשתף ולפעמים אפילו לא מרגישה שייכת...

 

[עדיה222]

SSNOW היקרה

אמירתך שאת מרגישה שאמך מעולם לא היתה בחיים - בכלל לא פוגעת! להיפך, היא לגמרי מובנת. איבדת את אמך בגיל צעיר, קצת לפני הגיוס, ומיד חלו הרבה שינויים בחיים שלך, פתחת באופן אחר של חיים. היית ממש על סף הבגרות "החוקית" - גיל שמונה עשרה, סיום התיכון - וחצית אותו, ואמך נותרה ב"חיים הקודמים" שלך.
אני שאיבדתי את אמי בבגרותי, ולא על סף שינוי כביר, בכל זאת מרגישה לעיתים דברים דומים, למשל, שהעולם שהכיל את אמא שלי נעלם, כאילו שקע או נמחק, ולפעמים אמא שלי נעלמת עם אותו עולם, ולפעמים היא מתייצבת בנפרד ובמובחן ממה שהקיף אותה.
יש הבדל רדיקלי, הבדל גמור ויסודי, בחיים שלי בין הזמן שהייתי "ילדה של" לבין הזמן הנוכחי, שבו אני לא ילדה של אף אחד. באיזה שהוא אופן זה כאילו אני שני אנשים, ואת אותה "ילדה של" אני הולכת ושוכחת.
כך שנדמה לי שההרגשה שכל המציאות ההיא, עם אמא, עם הילדה שהייתי אני - כל זה לא היה - היא מוכרת מאוד, וכשמספרים ומתארים אותה לא רק שלא פוגעים אלא גם עוזרים להבהרת המצבים האנושיים האלה.

 

[SSnow]

תודה על תגובתך

אני מבינה את מה שאת אומרת על כך שאמי נפטרה בזמן שינויים בחיי (סיום לימודים, מעבר לבגרות, צבא...) אך לפעמים אני ממש צריכה לחשוב עם עצמי לגבי האם אני מתגעגעת, עד כמה שזה נשמע לי מוזר ואכזר. אני לא זוכרת אם אני מתגעגעת, אני ממש מרגישה כאילו אני לא מכירה מציאות אחרת... לצערי אני מרגישה שלא יצא לי להכיר את אמי כאישה, כאדם ולא כאמא. ולכן הכל נורא מוזר לי...

מגיל מאוד צעיר (הרבה לפני שאמא חלתה) היתי עצמאית, חיי לא היו פשוטים ומגיל מאוד צעיר הייתי עצמאית ואחראית על הבית (בישולים, סדר וניקיון, דאגה לאחי הקטן) כי אמא היתה עובדת קשה ומנסה שלא להתמוטט בתהליך ולכן גם בזמן מחלתה היה טבעי שאני אקח את המושכות ואדאג ואטפל... מעט מאוד אנשים יודעים שלאחר מותה היו לי תחושות איומות של שחרור וסוג של הקלה (היא סבלה נורא והמון בזמן מחלתה ולעיתים רציתי רק להקל על סבלה, גם אם זה אומר הנורא מכל...) ולפעמים ממש מרגיש לי שאיכשהו מחקתי את כל עצם היותי לפני מותה. לפני מותה (ידענו על הסוף הבא...) אמרתי לעצמי תמיד שאחרוט זיכרונות וחוויות לנצח... וכעת לפעמים אני בקושי מצליחה להיזכר איך היא נראתה

אני מניחה שאני חושבת על זה הרבה יותר לאחרונה כי אני נמצאת בפני שינויי גדול נוסף בחיי, אני מתחתנת (וכבר חושבים על ילדים...) וכל החששות והתחושות עולות ומציפות אותי...
לא ממש יודעת איך להכין את עצמי לכל זה...

 

[mykal]

ראשית ברכות על החתונה,

מאחלת לך חיים טובים, שמחים ומאושרים.
לידות קלות וילדים נוחים.

ומכאן לתחושות שמציפות אותך,
הן טבעיות--כי תמיד בשעות מפנה, אנחנו עורכות 'סיכום' כלשהו.
אז הנה לא שכחת את אמא.
זה שהיומיום חייב אותך, לשרוד אותו, ולרוץ איתו--ועמדת בכך,
מוכיח כמה כח אמא הנחילה לך, כמה ערכים קיבלת ממנה,
לא להיות תלויה על אחרים, לתמוך ולקדם עצמך, למרות ההעדר והחסר.
מצדיעה לך על יכולותיך.

ומחבקת אותך להמשך טוב ומאושר.

 

[SSnow]

תודה

התגובה שלך נורא ריגשה אותי!

תודה

 

[אשבל1]

שולחת לך ssnow ברכות ...

טבעי שעולות מחשבות וחששות לקראת היותך אישה נשואה ואם, אני חושבת שלאבד אם בגיל התבגרות זה מסובך, לא תמיד הזהות שלנו מגובשת, לפעמים הקשר הסתיים בשלב של עימות או חילוקי דעות, ולפעמים עדיין לא הספקנו להיות קצת חברות של אמא, לראות אותה כאישה, ואז יש לנו הזדמנות נוספת כנשים, כאמהות לחשוב על אמא שהייתה אישה רגילה, עם תקוות, חלומות ופחדים, ולא רק מהמקום שלנו כבת ללא אם, ולהבין מדוע נהגה כפי שנהגה, לסלוח לה וגם לעצמך, וזכרי תמיד כי הטיפול המסור והאוהב של אמא נשאר מוצפן בתוכנו עד שנולדים לנו ילדים, זיכרונות אינם רק במילים ותמונות הם בצורות רבות ושונות בנו, בתוכנו.

 

[אני צבעונית]

תראו מי כאן!!!!

יש ימים כאלה ויש ימים אחרים אבל היום הבנתי שאמא לקחה איתה את ההתרגשות שלי מדברים.... קשה לרגש אותי כי היא היתה המקום של ככ הרבה רגש.... שמחה לראותותך כאן

 

[SSnow]

תודה